יום חמישי, 31 בדצמבר 2009

ההחלטה שלי לשנה הלועזית החדשה


אצלינו לפי המסורת הימים שלפני ראש השנה העברי הם הימים המתאימים לקבלת החלטות טובות, קראתי באתר חב"ד שהחלטות רבות אינן שורדות לאורך זמן- יותר מ50% מהחלטות ראש השנה העיברי נשכחות עד ר"ה הלועזי (1 לינואר).
אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה מההחלטות שקיבלתי לפני חמש שנים ויותר נמצאות עדיין ברשימה שקיבלתי על עצמי בראש השנה האחרון.

איזה החלטות אתן שואלים? (גם אם לא- אני אספר, אבל אפשר להרגע- אני לא אכתוב את כולם- אחרת זה לא ייגמר...)
  • לאכול יותר בריא (שוקולד זה בריאות, לא?)
  • להקפיד על כושר ולהשתדל לא להתפרק תוך כדי (אבל בעצם בדיקות הדם האחרונות שעשיתי חזרו מצוינות, עד כדי כך שהרופא אמר רואים שאת מתעמלת, פחחח!)
  • לשמור יותר על קשר עם חברות מהתיכון (תודה לאל על פייסבוק)
  • להתנדב יותר (לארגן יומולדת לכיתה של הנסיכה הגדולה זו אשכרה התנדבות- זו אפילו התאבדות!)
  • להסתפק במועט. (אני באמת משתדלת! ויעיד על כך חשבון הבנק שמשום מה מתקשה להתאזן)
  • להמשיך ללמוד, לא משנה מה!
  • להיות יותר סבלנית וסובלנית לאחר  (ל' ות'- אני לא יודעת אם אתם קוראים את הבלוג אבל אין לכם מושג עד כמה אני משתדלת!! א' תעיד עבורי)
  • להיות אמא יותר רגועה, ילדים גדלו בעבר טוב מאד גם בלי השטויות שלי.
  • לא לתת לתכונות הפולניות להשתלט.    טוב נו, משהו צריך להשאר לשנה הבאה :-)
והנה הגיע לו ראש השנה הלועזי, והפעם בצעד חריג ביותר אני מקבלת על עצמי החלטה נוספת (מה לעשות שראש השנה העיברי רחוק ) - לא לקבל החלטה! פשוט לזרום.
אלו מבינכם שמכיר אותי יודע שזו ההחלטה הכי טובה עבורי כי אני לא החלטית, אני יודעת לסבך את עצמי בסיטואציות משונות בלי יכולת לצאת מהם טוב, עוד תשמעו עליהן...

אז כדי לא לסבך את עצמי ועדיין לצאת טוב, בשנה יש 52 שבועות, אני מתחייבת להשתדל ללמוד 52 דברים חדשים, בכל שבוע משהו חדש.

אז קדימה- רעיונות! תנו לי רעיונות (שלפחות אני אצא טוב, שלא יהיו פאדיחות!), תלמדו אותי דברים חדשים, תחכימו אותי, אני מבטיחה להעלות אותם פה...



happy new year!!


יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

מה הייתם עושים עם 20,160,000 ש"ח ?

הייתי בפסטיגל "קונג פו", אותי זה ממש לא עניין, אבל החלטתי לעשות השתדלות עבור הבלוג...(טוב נו, עליתם עלי, קניתי את הכרטיסים מלפני חודש אבל עזבו פרטים טכניים).

בשורה התחתונה- ציפיתי ליותר- בהופעה בDVD הבמה נראית הרבה יותר גדולה,  מצליחים לראות את ההבעות של השחקנים, הכל נראה יותר WOW, בתכל'ס- היחיד שנהנה היה האפרוח הקטן- הבנות לא התלהבו מי יודע מה- אמרו בסוף שזורו היה הרבה יותר מגניב, אבל ברשותכם אתחיל את הסיפור מההתחלה.

הכל התחיל כשהנסיכה הקטנה החליטה שהשנה היא אוזרת אומץ והיא רוצה ללכת לפסטיגל (הרי לא לחינם במשך שנה שלמה היא מדקלמת את תפוס ת'פסטיגל של השנה שעברה ועושה הופעות עם אחותה ואחיה כל שבת), אבל לא לבד אלא סבא, סבתא, הנסיכה הגדולה ואבא- אמא תשאר עם האפרוח בבית כי הוא קטן מידי.

אחרי שוחד לא קטן החלפנו אנוכי ויד ימיני תפקידים (ממש הקרבתי את עצמי).

הכרטיסים נקנו, התאריך נרשם ביומנים של כולם וכולנו חיכינו, במיוחד הילדים והאמת אגלה לכם סוד קטן? גם אני... בפעם האחרונה שהייתי בפסטיגל היה לפני מי יודע כמה שנים וסיקרן אותי לראות איך נראית ההפקה של היום- כי שמעתי שזה משו משו (עכשיו אתם מבינים מי שיחד את מי, חחח...)

שבועיים לפני ההופעה התחילו ההכנות- נקנה הDVD והדיסק כדי להכין את הקטנה שלא תבהל מכל ההמולה, התחלנו ללמוד את השירים והקמנו מערך חדש של הופעות בשבת.

ואיזו שמחה היתה בבית שלקראת היום המיוחל סבא וסבתא החליטו "לוותר" ליד ימיני ונתנו לו את הכרטיסים שלהם כי הם ידעו כמה הוא רוצה להצטרף ועד כמה הוא מתייסר על שויתר על מקומו עבורי, הוחלט לקחת גם את האפרוח הקטן כי אם כבר כל המשפחה אז הלכנו עם זה עד הסוף.

התארגנו מוקדם, הכנתי סנדויצ'ים, ממתקים, שתייה וכל מה שעלה על דעתי שנצטרך, הוצאתי את הילדים מוקדם מהגן/בית ספר ונסענו (בדרך כמובן שהקטנה כבר אמרה שהיא לא אוהבת חושך ובעצם, לא בא לה פסטיגל כבר ראתה אותו בDVD), נכנסנו לאולם- חייבת לציין לטובה את הסדר המופתי שהיה עם האבטחה- הם בדקו בדיקה בטחונית אחד אחד, תיק תיק, ממתק ממתק וכרגיל הישראלים לא אוהבים תורים, אנשים קיללו, דחפו ולא חסכו בממתקים כי אף אחד לא אוהב את הגזלנים בהופעות.

יד ימיני נבחר ללכת עם הבנות לשירותים רגע לפני, כי אצל הבנים אין תור :-) , הרווחתי!

ואני? אני ניסיתי להגיע למקומות שלנו עם 5 מעילים, 2 תיקים, עגלה אחת וזאטוט בהלם, כשסופסוף הגעתי לשער הנכון הייתי צריכה להנדס את כל הדברים עליי ולעלות במדרגות כי אין כניסה לעגלות, במחשבה שנייה- היה עדיף ללכת לשירותים.

לא אכביר במילים אלא רק אסכם- את הבנות זה לא כל עניין, האפרוח רקד ומחא כפיים במיוחד בשיר "יפיופה" של אייל גולן (אבל הוא עושה את זה בכל הזדמנות שיש מוסיקה אז זה לא אומר), לנו כאב הישבן מהכסאות מימי הביניים, הבדיחות של יצפאן לא כל כך הצחיקו, וההופעה- אותי איכזבה, ציפיתי ליותר הופעה, סיפור או עלילה ופחות פרסומות סמויות.

השיר של אייל גולן:


לסיכום, הדירוג שלי הוא  2 כוכבים מתוך 5- כי בסך הכל נהניתי לראות את האפרוח מקפץ, את הילדים עם המתנות הממוסחרות (מזל שיש לי בנות והן לא בעניין חרבות), ואפילו את ההורים שהצליחו להשלים שעות שינה...

ולמי שפספס: (אני מכורה לשיר הזה- מהמם! ואני לא צינית, שמתי לי אותו אפילו בIPOD)


קצת מספרים (מוקדש לכם הגברים):
קרוב ל-90 הופעות של פסטיגל קונג פו 2009 התקיימו השנה בחופשת חנוכה בערים תל אביב, ירושלים וחיפה.


בסביבות 800 איש בכל גוש, ישנם 4 גושים סה"כ להופעה 3200 איש, סה"כ 288,000 איש ראו השנה את הפסטיגל!!! נניח שאף אחד לא שילם מחיר מלא, ניקח את הממוצע (שאגב אני החלטתי עליו) של עלות לכרטיס 70 ש"ח- סה"כ הכנסה ברוטו 20,160,000 .

מילה אחת יש לי להגיד על זה-וואו.


מה אתם הייתם עושים עם סכום כזה? לי יש רעיון או שניים , ולכם? אשמח לשמוע- התשובה המקורית ביותר תזכה ב...מר תפוח אדמה מעשה ידיי! בקרוב בבלוג... 


תודה לכל קוראיי על המילים החמות ועל העידוד בקריאת הבלוג, כיף לקרוא תגובות במייל/פייסבוק/טוויטר/טלפון, וגם אם  לא כתבתם לי כלום- אני יודעת שהתכוונתם...

זו הזדמנות טובה להודות לסבא וסבתא על הכרטיסים- תודה, בסופו של דבר נהנינו! בלעדיכם לא היה לי על מה לכתוב :)




**בקרוב - פוסט על גברים, יש למה לצפות!

יום שלישי, 22 בדצמבר 2009

קיבלתי החלטה, אשמח אם תצטרפו אלי...

אנחנו כל היום במרוץ- מרוץ אחרי יותר רכוש, יותר כסף, יותר אמצעים, יותר מהכל ולפעמים אנחנו (לפחות אני יכולה להעיד על עצמי) שוכחים לעצור לרגע ולהודות על הדברים שנראים לנו כל כך טבעים- עצם היותנו בריאים , מאושרים, נושמים.

הלילה האחרון לא נרדמתי, לא בגלל המבחן במחקרי שוק שיש לי היום אחר הצהריים אלא בגלל שלפעמים אני שוכחת להודות על הטוב, על הפעולות היומיומיות שנראות לי כל כך טבעיות.

הסתובבתי בין החדר של הנסיכות ושל האפרוח והקשבתי לנשימותיהם, לפעימות ליבם, ליטפתי, נישקתי, הקשבתי לשקט מסביב (אפילו הנחירות הפעם לא הפריעו), פתחתי חלון ונשמתי מלוא הריאות, פשוט נשמתי, כי אני יכולה- נשמעת פעולה פשוטה לנשום,לא? מה אני עושה סיפור גדול מזה? אז זהו- שלא.

נודע לי אתמול שחברה טובה של אחותי, נערה צעירה, חייכנית ומאושרת, ממש ילדונת נשמה את נשימתה האחרונה והחזירה נשמתה לבורא העולם, במשך שנה שלמה נלחמה כנגד כל הסיכויים להבריא, עם הרבה כח רצון, לא ויתרה לעצמה- המשיכה לחיות, ללמוד, לבלות , לחייך  ובעיקר לאהוב ולהראות לכולם שהחיים ממשיכים.

החיים לוקחים אותנו למקומות יפים יותר ויפים פחות ואנחנו ולפעמים שוכחים את הדברים הקטנים, הפשוטים.

בזכותך זיוי, אני הולכת לנסות להקפיד לפחות פעם בשבוע לנשום נשימה עמוקה ולזכור לא לקחת את החיים כמובן מאליו. תצטרפו אלי?

מוקדש לזיוי ולמשפחתה, המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון בירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

** לקבוצה של זיוי בfacebook


יום ראשון, 20 בדצמבר 2009

יש כזה דבר פולנייה רגשנית!

נולדתי לאמא פולנייה, אני מודה, לימדו אותי שזאת לא בושה להודות, כי לפולניות יש הרבה מעלות: הן מבשלות אוכל יהודי נפלא, שומרות על בית נקי, הארונות תמיד מסודרים (במיוחד הבגדים הממויינים לפי צבעים) והמגרות תמיד בלי פירורים, הן דואגות לילדים שיהיו במצב פיזי טוב ממש כמו אמא אווזה ודואגות שהבעל יהיה תמיד מרוצה מבחינה חומרית (טוב נו, זה ידוע שפולניות לא נותנות :-) )

אבל יש חסרון אחד לפולניים - אנחנו לא עם חם.
טוב, אני יודעת שאני חוטאת עכשיו ועושה הכללה גורפת, אבל מה לעשות שרוב, אם לא כל, הפולניות שאני מכירה, לא ידועות בחום שהם מרעיפות סביבן.

ואני? אני מסתבר רגשנית, מי היה מאמין שפולנייה יכולה להיות רגשנית, אבל לא סתם רגשנית, אלא רגשנית עם דמעות! לא קרה כמו גפילטע פיש טחון בבית (כי זה מה שפולניות אמיתיות עושות- תשאלו את סבתא שלי) אלא חמה כמו צ'ולנט בשבת חורפית!

בשביל להסביר אני צריכה לקחת אתכם קצת אחורה בזמן, לא רחוק... שבע שנים אם נדייק ללידת הבכורה המקסימה שלי.

המהממת גדלה להיות ילדה נבונה, חכמה, מקסימה, רגישה לזולת, אחות נהדרת ובת נפלאה. וכמידי שנה במסיבות השונות בגן- תמיד התאפקתי, הייתי על הסף לבכות וכל פעם ניסיתי להדחיק את ההרגשה- הרי אני פולנייה, לא? והדחקה זה הצד החזק שלי... עד לאותו אירוע מעצב אישיות שאירע ביום שישי!
הגדולה חגגה בבית הספר את מסיבת הסידור הראשונה שלה ושלנו, ההתרגשות היתה גדולה, הילדה מופיעה!
ההתרגשות היתה כל כך גדולה, במשך כל ההופעה ניסיתי, אבל באמת שניסיתי להתאפק, עד שלא יכולתי לעצור את השטפון! השיטפון היה גדול עד כדי כך שכשהגיע תורה להציג על הבמה, אני עם עיניים דומעות, עם טישו ביד אחת והמצלמה ביד השנייה לא שמתי לב שהיא מול המיקרופון, היא ניסתה לאותת לי מסתבר, ניסתה לקרוא לי בעיניים שלה, ניסתה אפילו לעשות פססססטטט- אמא ! עכשיו תורי! תצלמי...
הפאדיחות אני אומרת לכם! ולא שתגידו- ישבה רחוק, לא שמה לב- ישבתי שורה ראשונה ב-א-מ-צ-ע-! 



אבל סוף טוב, הכל טוב, השמיים, או יותר נכון העיניים, התבהרו, הבכי נפסק, המהממת צולמה והכי חשוב- אני לא פולנייה (לפחות לא בקטע הרגשני...)


במקרה- אבל הפעם המהממת הבטיחה שבאמת זה היה מקרה, היינו צריכים להביא עוגה למסיבה, הנדסתי בכמה שעות עוגה שלא תבייש (אמרתי לא פולנייה ברגש אבל ברור פולנייה בלהראות לאחרים :-) )






שוב אני מתנצלת על איכות התמונות...צולמו כרגיל ברגע האחרון בכיתה...

האם אני הפולנייה היחידה עם דפקט בייצור?! יש עוד כמוני? אל תתביישו להודות בזה!! זה משחרר :-)

יום ראשון, 13 בדצמבר 2009

רק אני והחבר שלי...

מה יוצרים לאחיין שזה עתה נולד? שיהיה גם מתוק, גם נעים, גם שימושי וגם קל לסחיבה במטוס (מה לעשות- אחיינים שלי גרים רחוק רחוק במקום שכוח אל יחסית, בלי אוכל כשר ובלי דודה שלהם...)
בגדים? יש לו מספיק מאחיו הגדולים,
משחקים? נראה לי סיוט לסחוב- מספיק יש לקחת בשר קפוא...
אולי אוכל לתינוקים? בשביל זה יש לו הורים- שיקנו הם!

פתחתי ספרים, גלשתי באתרים, חיפשתי השראה... אך זו לא באה....

עד שלילה אחד הבריק לי רעיון! האפרוח שלי אוכל בקבוקי במיטה על כרית ואוהב למשמש את שמיכי כבר צעיר צעיר אז מה יכול להיות רעיון יותר טוב מכרית ענקית עם אפשרות מישמוש?


שינסתי מתניים,
גזרתי עם מספריים רעיון שהיה לי בראש
וזה מה שיצא

החלטתי אם כבר אז כבר- להוסיף תוויות מסוגי סרטים שונים בילדיים, רגליים ושיער

תפרתי את התוויות הפוך

הפכתי

מלאתי באקרילן- איזה סיוט זה- ממש קשה, ועוד עשיתי ידיים יחסית רחבות...

תפרתי עיגולים לעיניים עם ריסים ומילאתי גם קצת באקרילן שיבלוט





טאדאם!!!

יצא כל כך גדול... בטח תפס מושב שלם במטוס....חחח....

* טיפ לפעם הבאה: לא למלא את כל הבובה באקרילן אלא להכניס לתוכה כרית אמיתית!! לעשות סגירת לולאות או צד אחד על השני כמו בכריות האמיתיות...ואז יש גם אפשרות לכבס וגם להחליף בובות לפי מצב הרוח!

עכשיו צריך לחכות לתמונות של הזאטוט עם חיבוקי...

יום חמישי, 10 בדצמבר 2009

שו הדא כדורגל חופים?

אולי זה חור בהשכלה... אבל אני לא ידעתי על קיומו של ספורט בשם "כדורגל חופים".
שיטוט מהיר באינטרנט לימד אותי על קיומו של ספורט זה, מסתבר שיש בו אפילו אליפות, נכון מרגש? :-)
איתן ונועם, שני אחים (תאומים) מקסימים חגגו יומולדת 6, הגבגברים חולי הספורט , הזמינו כמיטב המסורת השנתית, עוגת כדורגל חופים
איזה כיף היה להכין את העוגה!
אין כמו להיזכר בחול הים (העשוי ביסקויטים), בגלים המרשרשים (טפט) ובמטריות (מבצק סוכר), אוירת קיץ!



(סליחה על איכות התמונה- צום בלילה)
קצת תמונות על התהליך של האפייה והקישוט:
סידור החומרים לקראת הבאלגן


קדימה בלאגן!!!!







עטיפת התבנית בנייר פרגמנט שהעיסה לא תידבק ותטפטף (תסמכו עלי, שכחתי כמה פעמים לצפות בנייר פרגמנט, העוגה נדבקה והיה שישו ושימחו בתנור)







הריח מתחיל להתפשט במטבח, איזה ריח!
וכמובן לא שכחתי להוריד קצת מהעיסה לילדים שלא יאכלו לי בבוקר מהעוגה של איתן ונועם- ושוב, גם פה מדבר הניסיון...














חשוב לזכור לפעם הבאה: ל-צ-ל-ם-!-! באור יום, בתאורה נורמלית ולא בצורה מאפנע!!!





לעוגה הקודמת של התאומים:














יום שישי, 4 בדצמבר 2009

חלומה של כל נסיכה

תוצרת בית חוץ מהיותה מוכשרת ויצירתית, גם יוצרת מטבחים מהממים לילדים!

תראו איזה מטבח מהממם! חלומה של כל נסיכה! ויש מבחר ע-נ-ק!-!
תוצרת בית יצאה במבצע לרגל מכירת מטבח המאה, לחצו כאן לפרטים.
שווה שווה :)



LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...