יום שישי, 29 בינואר 2010

מישהו ראה את האפרוח שלי?

בתקופה האחרונה האפרוח הקטן נושם, אוכל, שותה, משחק ואפילו נוהג באוטו לצלילי החבר הטוב שלו "אובל הבולבל" או בשפת המבוגרים יובל המבולבל (חייבת לציין שזה לא לרוחי, הייתי מעדיפה את דודו פישר, אבל לפחות הוא עדיף על איציק הליצן), כל כוכב שהוא רואה הוא צועק בולבל...

בוקר אחד באוטו, בדרך לגן, שמנו לב שהילדון מדקלם את השירים של "אובל" מההתחלה ועד הסוף, ובצהריים כשהחבורה כולה חוזרת הביתה, הבנות עושות הופעה ובה האפרוח מככב, שר ורוקד "אובל".


זוכרים שסיפרתי לכם שתקופת הבחינות שלי נגמרה? שסוף סוף הגשתי את פרוייקט הסיום שלי לתואר?

הפרוייקט הראשון שהחלטתי לעשות מהרשימה הארוכה שהצטברה לי, הוא הוילון לחדר של האפרוח.
זוכרים את הכסא ששיפצתי לחדר? הוילון נתפר בהתאמה אליו.




הוילון נקנה באיקאה, במקור הוא מאד ארוך, כל מה שהיה לעשות זה לגזור ישר (אוף, עד כמה שפעולה פשוטה יכולה להסתבך! זה היה קשה! אתם לא מאמינים מה היה עלי לעשות! לשכב על הרצפה, להניח מסביב לוילון דברים כבדים, לנסות ליישר את הוילון, והאפרוח שהתלהב ממשהו גדול על הרצפה והחליט שנורא יהיה כיף לקפוץ על זה תוך שהוא מחליק ונופל על הראש....),
להכין סקיצה של כוכבים, להעתיק לבד ולגזור (פעם ראשונה התנסיתי בפליזלין-מקשיח בד, היה מעניין אבל עם מסקנה- פליזלין דו-צדדי), 


לתפור את הכוכבים הכתובים בתפר זיג זג צפוף לוילון.


והוילון מוכן- תוך שעה הוא כבר היה תלוי.

המעניין היה לראות את התגובה של האפרוח, הוא נכנס לחדר וצעק- אואב בולבל! (כוכב מבולבל) ומאז יש לנו מקום מחבוא חדש...
(האמת? בכלל לא חשבתי על יובל שהכנתי את וילון, העדפתי צורת כוכב על עיגול, הרבה יותר קל לתפור כוכב...)

מישהו ראה את האפרוח? איפה אתה?

(בשלב הזה האפרוח מנסה לא לצחוק בקול ועושה קוקאיקו...)

ולסיום איך אפשר בלי שיר:
"עגבניה בתוך הכובע, נעל במקרר,
חילזון קופץ לגובה, ספר מדבר,
הפרחים עושים מקלחת והכלב שר,
יש לי על הראש קרחת ואני עכבר,
שטויות שטויות, שטויות שטויות,
שטויות במיץ עגבניות..." יובל שם טוב- יובל המבולבל

**ביקרתי בנחלת בנימין,


יש למה לחכות :)


סופשבוע נעים וחמים! ט"ו בשבט שמח!




יום חמישי, 28 בינואר 2010

שששש....אתם שומעים?

אתם שומעים את מכונת התפירה תופרת במרץ?
את הבדים מרשרשים?
את הפורם חוטים העובד שעות נוספות?
אתם שומעים את המכחולים מציירים?
את הקופים מקפצים?
שומעים את המספריים גוזרות?
את הלימות הפטיש?
שומעים את מריחות הדבק?
שומעים את הקופה הרושמת המגהצת את כרטיס האשראי שלי?
אתם שומעים את הפלאפון שלי מצלצל? אולי זה שוב פקיד הבנק שאומר לי להפסיק לבזבז...


איזו התרגשות! יש לי מלא פרוייקטים על השולחן, חלקם גמורים, חלקם בעשייה וחלקם כבר מתים לצאת לאויר העולם...

בקרוב!!




יום חמישי, 21 בינואר 2010

כולם לשיר ביחד: "שלום, אני נוסעת..."

|במנגינה| "שלום, אני נוסעת, אני לא רוצה שתלוו אותי הלאה... לונדון לא מחכה לי..." לכן אני נוסעת לשלומי.... (מילים: חנוך לוין, לחן וביצוע: חוה אלברשטיין - סוף המשפט הוא שלי למקרה שאתם מתפלאים...)


תמיד הסתכלתי בערגה על אותם אנשים שנוסעים מטעם העבודה לנסיעת עסקים, לכנס או מכל סיבה אחרת, נראה לי ממש כיף, לארוז טרולי עם בגד וחצי, להגיע לשדה התעופה, לטייל בדיוטי פרי, לעלות על המטוס, לנוח, לעבוד (הרי בגלל זה נסענו, לא?), לראות סרט או שניים, לנוח... להגיע למקום היעד, לשמוע שפה זרה, לראות פרצופים שונים, לפגוש תרבויות מעניינות, לקחת מונית לבית המלון המפנק, ליסוע ברכבת לפגישות, אז נכון שעובדים קשה, אבל בטוח יש זמן להסתובב, לראות עולם, לעשות קניות, להתאוורר...


אז הגיע הרגע שגם מהעבודה שלי שולחים אותי לחו"ל.

כמעט...


אני אומרת כמעט כי אני נוסעת לשלומי- מטר משם זה לבנון, ולבנון זה חו"ל!


ארזתי מזוודה, שמתי אוכל (פולנייה או לא פולנייה- אני לא יודעת מה יהיה לאכול שם ואוכל אצלי זה MUST), ביררתי באתר של רכבת ישראל איך נוסעים, זמן הנסיעה (שעתיים וארבע דקות), , קניתי כרטיס הלוך חזור לנהריה, לא שכחתי מספר טלפון של מוניות בנהריה, נעלתי את הדלת ויצאתי.


בדרך לרכבת הרמתי טלפון לבן דוד שלי שעובד ברכבת ואמרתי לו שיוודא שבתלוש שלו בסוף החודש יהיה בונוס, התפלאתי על הכרטיס היחסית יקר- חשבתי שהרכבת יותר זולה.
ואז זה קרה, הוא אמר לי משפט שתפס אותי לא מוכנה: "את יודעת שאת צריכה להחליף רכבת", זהו! יצא לי האויר מהמפרשים! אני, שמבררת הכל, סוגרת פינות ולא משאירה קצוות פרומים, לא ידעתי, לא הבנתי באתר שמחליפים רכבת! איזה מזל! אחרת הייתי מגיעה לראשון לציון, ושם אני אומרת לכם, לא חו"ל!


עליתי על הרכבת ברגל ימין (זו הפעם הראשונה שלי), אפילו החלפתי רציפים (לא לפני שכמעט נמרחתי על הרציף בתל אביב בגלל שהיה חלק- פה בטח יד ימיני אומר- באמת היום לא נפלת...קלוצית...).


אז נכון שלא שומעים שפה זרה ברכבת (כי דההה...זה לא חו"ל), אבל עם אוזניות לא שומעים כלום גם ככה- אז דמיינתי, מביטה בנוף החולף (לו רק החלונות היו נקיים!) , מדליקה את המחשב הנייד, משלימה עבודה, כותבת בבלוג (כנראה אנחנו לא עד כדי כך מפותחים שיהיה אינטרנט אלחוטי ברכבת) ומנסה להעביר את זמני בנסיעה נעימה...




אחרי שעתיים וחצי הגעתי למלון בשלומית,
אההם...
לא מלון אלא מלונית,
אההם...
בעצם יותר אכסניית נוער, עם מיטות קומתיים, טוש שבקושי מוציא מים ועם אוכל בטעם של פעם- ארוחת הבוקר ממחוזרת מארוחת הערב שתמוחזר לארוחת הצהריים, אבל אתם יודעים מה? כל זה שטויות! החברה היתה נפלאה!


היה אינטנסיבי, היו הרצאות, סדנאות והרבה צחוקים!
לערב גיבוש הגיעה אלינו פטמה, הסטנדאפיסטית הבדואית הראשונה, פטמה היא בדואית, אחת מ4 נשים של בדואי נחמד שכל היום נח שיהיה לו כח בערב להביא עוד ילדים.


לפטמה יש 17 ילדים והיא מתפרנסת מהסטנד אפ.


לו רק יכלתי להעביר לכם את הצחוקים שהיו, נקרענו מצחוק על בדיחות של בינו לבינה ("מי מחפשת בעל רגיש? שירביץ לה ברגישות"),
בדיחות על עדות (מה טוב ברומנים? שהם לא פולנים, |במבטא רוסי| את יודעת ג'ניה, כל מקום שאני הולכת, אומרים לי שאני זונה. מה באמת? עונה ג'ניה, אז אל תלכי במקומות שמכירים אותך),
על מחוננים ומוגבלים (בכפר יום אחד היא רואה בחור חופר חור ובחור אחר הולך אחריו ומכסה, אחד חופר והשני מכסה, כך שעה, עד שלא התאפקה ושאלה מה קרה? אמרו לה השלישי, זה שמכניס את השתיל חולה),
וכמובן איך אפשר בלי, בדיחות על החמות (איש אחד הולך ומנשק את כל האוטובוסים שהוא רואה בתחנה. למה ? כי הוא לא יודע איזה אוטובוס דרס את חמותו).


אין מילה אחרת להגיד מלבד מומלץ! היא מגיעה לכל מקום בארץ! תאמינו לי שאני לא מרויחה גרוש מהפרסומת, היא היתה מעולה!!!


עם טעם של עוד אני חוזרת הביתה אחרי שלמדתי, לימדתי, ונהניתי, מקווה שהחכמתי את עצמי ואחרים.


נכון, לא נסעתי לחו"ל, אבל בהסתכלות על חצי הכוס המלאה—חסכתי כסף, אין שם מה לקנות! אין OUTLETS אפילו מכולת אין שם, ובעיקר היה כיף אמיתי!


Home sweet home, לתינוקות החמודים שלי וליד ימיני התומך והמקסים, תודה!


**החל מיום ראשון מתחילות המסיבות- יום שישי אנחנו מגישים את הסמינריון, שבת נחים, ובראשון מתחילים, קדימה יצירתיות!




יום ראשון, 17 בינואר 2010

לשחק באש

אני יודעת שלשחק עם אש זה מסוכן, אני זוכרת איך אבא שלי היה מספר לי שהייתי קטנה שכל מי שמשחק באש, עושה פיפי במיטה בלילה- ממש האמנתי לזה! (אבא שלי בחור אמין)

לקח לי הרבה שנים לנסות להדליק את הגפרור ועוד יותר הרבה זמן להרדם בלילה שמא יברח לי...

אבל מאז עברו להם שנתיים שלש, גדלתי והבנתי שאמנם זה מסוכן לשחק באש, אבל אם עושים את זה נכון- יוצאים דברים מגניבים, ולא בהכרח רטובים :-)



אז ככה עושים* (שיעור מספר 3 מההחלטה לשנה החדשה):

קניתי בד אורגנזה
גזרתי לפרחים על פי סקיצה שציירתי ביד


גזרתי בערך 6 פרחים


ועכשיו מגיע הקטע המסוכן והכיפי**, נא לוודא שיש ביטוח נגד שריפות והרבה חומר נגד כוויות...ואם יש מטף אש- זה לא יכול להזיק...
שרפתי את הקצוות של הפרח באש- אבל שימו לב! זה נשרף בקלות מאד! שלא תגידו שלא אמרתי!


תפרתי את השכבות עם חרוזים


תפרתי לקוקיה שהיתה לי על הראש באותו רגע כי התעצלתי לתפור סרט  או לחשוב על שילובים שיתאימו עם האפור (לנסיכה הקטנה המאותגרת מבחינת אורך שיער אני הולכת לתפור את הפרח על סיכה שתהנה גם היא)



et voila!

ניסיתי לצלם, ועוד פעם ניסיתי, וכמעט התייאשתי! קשה לצלם בלילה לבד...כולם כבר ישנים, אין מי שיושיט יד :-(



עד שצלחתי! יששש!


טוב נו, לא בדיוק הצלחתי, אבל כמעט...


שעורי בית לעצמי: להכין סרט לבנות בצבעים צעקניים יותר- לדעתן שחור ואפור זה לא צבע נחשב ובטח שלא מתאים לפרינססות, הן רוצות משהו מיוחד, צבעוני, עם אמירה(!) לכו תבינו את הילדים של היום....

לא יכולה לחכות לשאר הפרחים ושאר רעיונות שיש לי בראש להכין, אחרי יום שישי אני חופשייה ומאושרת- אין יותר דחיות, אני חייבת להגיש את הסמינר לתואר, ואז המסיבה הגדולה תתחיל, איזה כיף!

*את הרעיון מצאתי היכן שהוא בשיטוטי באינטרנט ולצערי אני לא מוצאת את ההפניה אליו- אשמח אם תוכלו לעזור לי למצוא את הקישור האובד...

**ילדים מתחת לגיל מסויים- לא לנסות ללא השגחת הורים!

יום רביעי, 13 בינואר 2010

לחסוך על תפוח אדמה...

מכירים את ההרגשה שאתם מסתובבים בחנויות, רואים דברים יפים ואומרים לעצמכם: "היי, גם אני יכולה להכין כזה?" "למה להוציא כל כך הרבה כסף על משהו שאני יכולה בקלות להכין"?
אני מכירה את ההרגשה מקרוב, יותר מידי מקרוב האמת, אך לצערי "טיים איז מאני" או בלעז time is money, אין לי מספיק שעות ביום ובטח לא בלילה... אני מנסה להסתדר עם בית, ילדים, בעל, עבודה במשרה מלאה, סטודנטית ועם החיים, כמו כולם אני מניחה...

בלילה לבן אחד בשוטטתי באינטרנט מצאתי אתר עם רעיון מדהים- תפירת תפוח אדמה.

לא עמדתי בפיתוי, אמנם יש לי 2 תפוחי אדמה קשיחים ואחד רך, אבל ידעתי שאני חייבת להכין אחד כזה!

למרות הוראות ההכנה המובנות, דיי התעכבתי עם הדבר הזה כבר למעלה מחודשיים, עם התירוצים הקבועים שלי (אני עוד יעשה את זה, עכשיו אני בבחינות, אני קודם אכתוב את העבודה, חסר לי כפתור, אין לי כח להחליף את הסליל במכונת התפירה, שוב נשברה לי מחט וכד')

עד שהכרחתי את עצמי להתיישב להכין לפחות את גוף תפוח האדמה עם הכיס (שדרך אגב- החלטתי להגדיל את הכיס כך שיכנסו אליו יותר אביזרים, בהדרכה היא עושה כיס שטוח- אני הרחבתי אותו על ידי שהוספתי צלעות בצדדי הכיס-תמונה בהמשך)

ומאז עבר לפחות עוד חודש, התירוץ הפעם היה שאין לי כח להתעסק עם החלקים הקטנים- העיניים, ידיים, אף, שפם ושלל החלקים של תפוח האדמה ובטח לא להחליף חוט תחתון ועליון במכונה בשביל כל חלק.

עד שהבריק לי הרעיון (הגיע הזמן אחרי חודשיים, לא?!)
במקום לתפור חלקים חדשים, אני אשתמש בחלקים הקיימים של האדון (סוג של מיחזור הרי אנחנו בעידן ירוק יותר, לא?)

אז קבלו במחיאות כפיים סופסוף את מר תפוח האדמה הראשון שלי (כמעט כולו שלי...)





כל החלקים נכנסים לכיס החמוד

תמונה של צד הכיס על הצלע הנוספת שלו

"גברת ואדון נפגשו בתיאטרון, ערב טוב גברת, ערב טוב אדון...."


ומכאן הגעתי לשיעור חשוב שלמדתי היום הצהרים:
שיעור מספר 2 בהמשך להחלטה מתחילת השנה הלועזית:
ניתן לחסוך תוך שימוש בתירוץ הירוק - חסכתי לי הרבה עצבים ואיבוד סבלנות בכך שאני משתמשת בתירוץ של להיות יותר ירוקה, שימוש בחלקי הפרצוף המקוריים של התפוד, ואני גם חוסכת כסף - יצירת גוף התפוד עלתה בערך 10 שקלים (הלבד+האקרילן), תפוד מבד עולה בסביבות ה100 ש"ח, אז נכון שלא הכנתי את החלקים הקטנים, אבל עלותם היתה מסתכמת בפחות מ-20 ש"ח, סה"כ 30 שקלים!!

אני מרוצה מעצמי :)

אשמח לשמוע באילו תירוצים אתם משתמשים כדי לחסוך... כי לרוב התירוצים שלי הם למה לבזבז!!!

יום ראשון, 10 בינואר 2010

שמלת השבת של חנה'לה

כשהייתי בת חמש נדמה לי, הלכנו לכבוד יום העצמאות מהגן לקירייה ברמת גן, אני זוכרת את החולצה הלבנה החדשה והנקייה, את ההתרגשות, (לראות חיילים, נו מה?) את הצעידה ברחוב בטור והגננת מובילה, אני אפילו זוכרת איך צעדנו שלש בנות ואני באמצע תוך כדי דילוג ושירה לכבוד יום העצמאות.
נשמע טוב? אז זהו- שמפה זה רק הולך ומדרדר...

שתי הבנות רצו לרוץ, ואני, מה לעשות, חנונית מטיבעי אמרתי- לא רוצה, הגננת לא מרשה.
אבל הן בשלהן- רצו לרוץ, אז מה עשו? רצו.
ואני? נגררתי.

לא זוכרת הרבה, רק זוכרת את הגננת נבהלת ומחפשת תחבושת לשים לי על הסנטר לעצור את הדימום.
(לימים התברר שזה היה פד- איזה פאדיחות, אבל לזכותה של רבקה הגננת- הוא ספג!)

זוכרת איך החולצה הלבנה הייתה ספוגת דם,
זוכרת איך החזרתי את התחבושת (או יותר נכון פד) על הסנטר,
זוכרת איך הייתי היסטרית.

הייתי היסטרית לא מהסיבה שאתם חושבים-לא בגלל הדם או בגלל שאצטרך ללכת לבית חולים, אלא היסטרית בגלל החולצה! החולצה הלבנה התלכלכה!!!

למה אני מספרת לכם? כי בשבת יד ימיני קרא לנסיכה הקטנה את "שמלת השבת של חהנ'לה" , הקטנה מאד אוהבת את הסיפור, אחרי שהשמלה של חנה'לה התלכלכה היא (חנה'לה) היתה מאד עצובה- יד ימיני שאל את הנסיכה הקטנה מה לדעתה חנה'לה צריכה לעשות עכשיו, לקח לה פחות מכמה שניות והיא ענתה במילה אחת:
"לכבס"
איך אהבתי את התשובה!!

שיהיה לכולנו שבוע טוב ובריא!

*אני חזרתי לרדוף אחרי את הבנות לקבל תרופה- עכשיו אחרי הנסיכה הגדולה ובשבת הצטרפה אליה גם הנסיכה הקטנה-שוב! אוף מתי ייגמר החורף הזה?
אני עד כדי כך נואשת שאני שוקלת לעבור לאחי בבולגריה שם החיידקים לא מעיזים לצאת לקור המקפיא.
עכשיו ברצינות- יש לכם עצות? מה עושים? אני שוקלת הומאופטיה, נטורופטיה וכו', מישהו? HELP!





יום חמישי, 7 בינואר 2010

גם אתם מריחים?

יש לי הרגל מגונה, טוב נו, יש לי כמה, אבל לא זה העניין עכשיו- אני אוהבת להריח, כל דבר.
נשמע פריקי? אתם לא טועים!
למשל אין סיכוי שאוכל חדש ייכנס לפה שלי לפני שיעבור הסנפה או שתיים על ידי אַפִּי, אם הוא לא עובר את מבחן ההרחה- אין סיכוי בעולם שאני אוכל אותו.
אני אוהבת את הריח הטרי של האויר אחרי שהאבק נשטף על ידי הגשם, וגם את הריח של הרחובות הנקיים לאחריו,  את ריח המאפים במאפייה, את ריח החלות של שבת הנאפות בתנור, את ריח הספרים המאובקים בחנויות עתיקות, ותאמינו או לא גם את ריח הסידקיות של פעם- אני יכולה לבלות שעות בחנויות עם ריח "של פעם".

וכמובן את הריח של כפות הרגליים המיוזעות של הגוזלים שלי, אל דאגה- לא של סתם ילדים ברחוב, אני לא עד כדי כך פריקית...

אבל הריח ששם את כל הריחות בכיס הקטן שלו זה הריח של תינוקי חדש, הריח המתוק והטרי של "ישר מהניילון", זה שאחרי חודש מתנדף... לו רק הייתי יכולה לבקבק את הריח הזה!

למזלי בתקופה האחרונה הייתי אני מוקפת לידות והריח של התינוק הטרי נישא באויר, אחחח! איזה ריח! אתם הרחתם?

זכיתי להכין עוגה לבריתה של חברה, רציתי לנסות להכניס את אוירת הריח המתקתק לתוכה, את ההרגשה של אויר טרי ונקי, את ההרגשה של להיות בעננים כשמצטרפת גוזלית חדשה למשפחה, חשבתי וחשבתי, קיבלתי השראה מספרים, מהחוברות של טלטלים, ולבסוף התקבלה ההחלטה ללכת על עוגה חלומית של פייה מקסימה שיושבת לה בין העננים, עם שרביט קסמים, מבט כובש והריח! אוי הריח! :) 




















אפרופו לבקבק ריח, לא יכולתי לא להעלות את הסרטון הנוסטלגי הזה...


מה אתם אוהבים להריח (מלבד כפות רגליים מסריחות :-) ) ?



יום שני, 4 בינואר 2010

להתראות דלקת ריאות, שלום לרופאת שיניים...

עכשיו אפשר לנשום, כמעט נגמרו הרדיפות ברחבי הבית לקבל תרופה תוך צרחות של הנסיכה הקטנה- "הצילו הצילו, מי יעזור לי, אני מרגישה טוב, אני לא חולה, אני לא צריכה תרופה"

לנסיכה הקטנה יש/היה דלקת ריאות קלה, בשבוע האחרון היא בילתה בבית, עם סבים וסבתות, עם אבא ואמא, זה היתרון, החסרון הוא בנתינת התרופות, בדיקת החום והגירוד מהרצפה בזמן היותה מרוחה "קרעכצן".

אחזור לעניין הרדיפות, כשסוף סוף הנסיכה נתפסת, היא מנסה לשכנע למה היא לא צריכה לקבל תרופה- היא הרי בריאה- והשיעול? מי משתעל בכלל? הריאות שלה נקיות מליחה ובעצם הרופא לא מבין! היא יודעת- כי היא כבר בת שלש וחצי...
וכשזה לא מצליח לה, היא מנסה להתמקח ולחליט בתנאים שלה איך היא תקבל את התרופה: "אני רוצה לשבת" אחרי שהתיישבה "אני רוצה לעמוד" או בעצם "אני רוצה על הכסא בסלון" או "מול הטלויזיה", גיוועלט!

לתומי חשבתי שאם עשיתי את הקורס בניהול משא ומתן לתואר השני, (שאגב היה מאד מהנה! ), המודל אמור לעבוד בחברות מול הבוסים הגדולים, בדיוני שכר, בקונפליקטים בין בני זוג ואפילו בפתרון בעיות בינלאומיות - כך לפחות טוענת המרצה שלי, דר' צפירה גרבלסקי- אצלי גורנישט!  עם הילדים , המודל דורש שיפור!

אחרי התייעצות עם גורמי מביני עניין (בן זוגי) הוחלט ללכת על מודל השוחד- תן לי ואתן לך- קחי תרופה קבלי סוכריה, בינתיים זה עובד- אמנם לא חוסך את הריצות אבל עובד!

להתראות דלקת ריאות, שלום לרופאת השיניים, אבל זה כבר סיפור אחר, בואו רק נגיד שרופאת השיניים רשמה בכרטיס של הנסיכה- מתנגדת לכל טיפול ואף נושכת (לאילו מביניכם שלא מכירים את הייצור המדובר חייב להבין שהילדה היא גוזל קטן, נראית אפרוח לא מסוכן ולא מזיק לסביבה :-) )

ואפרופו הנסיכה הקטנה- זוכרים איך לימדו אותנו בגן "חבל על כל טיפה" ?
מסתבר שהקמפיין חזר לגני הילדים, רק שוּנָה טיפה לשיטה קצת יותר אגרסיבית "נגמרים המים בכינרת".
הנסיכה מסרבת בתוקף להתקלח בתואנה שנגמרים המים בכינרת ואם הגננת אומרת היא יודעת- כי היא מבינה (ברור!). 
אז אני בעד מקלחות משפחתיות, זה תורם להווי המשפחתי ומגבש, אבל הצעקות מחרישות האזניים בסיום האמבטיה עם פתיחת הטוש לשטוף את הזוהמה היומית היא בלתי נסבלת, אז עד שתתמלא הכינרת או יום גשום, רק בריאות!

*לא שכחתי את החלטת השנה הלועזית החדשה,
שיעור שבועי מספר 1
הנסיכה הגדולה לימדה אותי אחרי ביקור במוזיאון האדם והחי, שתינוק קנגרו נולד עיוור (!) בגודל 1-3 ס"מ, היונק מזהה את אימו לפי ריח גופה! (אתר גן גורו)
בוויקפדיה לא יודעים, אבל מסתבר שכל ילד בכיתה א' יודע זאת,
אתם ידעתם?





**יש לי הרבה דברים ויצירות להראות- בקרוב אני יעלה הדרכות, רק מסיימת את תקופת הבחינות...
***בעניין הפוסט הגברי, לא שכחתי, אבל מסתבר שמאז שהכרזתי עליו, אתם הגברים מתנהגים מאד יפה ולא מאפשרים לי לצלם אתכם בזמן הACT, מקווה בקרוב שאצליח :) מקסימום אשתמש בדוגמן הבית...

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...