יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

הבלתי יאומן קרה אחרי תשע שנים! (וגם על נשמות טובות ומפרגנות...)

מיהי אמא טובה?
אמא שמטפלת,
מפנקת,
משקיעה,
אוהבת,
סבלנית,
דואגת,
מתעניינת,
מחנכת, (אמא שלי טוענת שכל אלו הם פשוט מילה נרדפת לפולנייה, ואני לא יכולה להתווכח)
מחבקת,
מפרגנת,
מבשלת,
מנקה ומסדרת
אבל מה קורה כשנגמר הכח? אוי גיוועלט!

החלטתי לרגל יום הנישואים שלנו שחל השבוע ולרגל העייפות המצטרבת והרצון לחופשה, לנצל את ההזדמנות של נסיעת העבודה של יד ימיני, ולהצטרף (נספחת, מזכירה או מזדנבת, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אני שם!)


עשיתי את זה! ארזנו מזוודות, קצת בגדים וקצת אוכל ופשוט עזבנו, פעם ראשונה לבד זה תשע שנים,
בלי הילדים למשך 5 ימים (!!) 
פעם ראשונה שאני משאירה את הילדים להתמודד את העולם בלעדי (פולנייה או לא?)

חברות עם נשמה טובה באמת הרגיעו אותי שהילדים מסתדרים, ולכולם זה עושה טוב, (תודה בנות, אוהבת כל אחת מכן, נתתן לי כח לעזוב עם לב שקט)
חברות עם נשמה פחות טובה שאלו איך אני יכולה לעזוב את הילדים- ובכן אותם נשמות לא מפרגנות... היה נפלא!
(ולכם, שאר קוראי,  אני ממליצה להקיף את עצמכם רק בנשמות טובות ומפרגנות, השאר לא שוות את המאמץ) 

5 ימים עברו בבילוי משותף, בלי טלפונים (כמעט) רק אני ויד ימיני, רק יד ימיני ואנוכי,
היה כיף (בשנייה שהתגברתי על רגשות האשם ומהפחד שמא יקרה איזה אסון טבע או אסון משונה אחר והילדים ייוותרו יתומים)
היה משחרר
ומעל לכל, היה מרגיע!
(כל כך מרגיע היה לאסוף פקקים לאוסף שלי, רק הבעיה היתה שזה היה מהרצפה, די קשה לחלץ מהאדמה פקקים מיוחדים עם כפפות ומעיל.. (יד ימיני ניסה לצלם את הגרמני האדיב שהואיל להרים את רגליו על מנת שאוכל להוציא את הפקק מתחתיו, אך התמונה נמחקה באורח פלא, מעניין איך....) 

ההכנות לקריסמס עושות חשק לחגוג כבר את חנוכה בארץ :)
אפילו סופגניות היו שם


תודה רבה להורים של יד ימיני ששמרו, קנו, האכילו, טיפלו ופינקו את הברווזים הקטנים בסבלנות אין קץ, זה לא פשוט , אני יודעת!

והכי תודה לילדים המקסימים שנהנו לעבוד על סבא וסבתא שמותר לראות טלוויזיה עד השעות הקטנות של הלילה,
שאמא לא מרשה לחלוץ נעליים עם חול בחוץ אלא רק בבית
שמקלחת לא נחוצה כל יום
שצחצוח שיניים לא תמיד מועיל, אלא להפך, הוא אף עלול להזיק
שבלילה הם תמיד ישנים ביחד כולם במיטה עם אבא ואמא
ושהחלפת החיתול הכרחית רק כאשר החיתול נוזל מהצדדים וגם אז לא חובה

חזרתי לארץ מלאת סבלנות וכח לעצמי, ליד ימיני ולילדים..

והילדים?
הנסיכה הגדולה תפסה פיקוד עם הקטנים- קילחה, החליפה חיתול, הלבישה, הרדימה והפעילה את הקטנים במלאכת הכנת שלטים לדלת (כשחזרנו היא נשמה לרווחה ואמרה שאת תפקידה היא סיימה!)

האפרוחית המהממת שבדרך כלל יותר מחוברת ליד ימיני (זוכרים?), שמחה לראות אותי, קפצה עלי ונישקה אותי, עד כדי כך התגעגעה, שעדיין לא עבר לה (ואני? רק נהנית מהחיבוקים ומהנישוקים)
אבל (תמיד יש אבל) ,
האפרוח החכם כעס, התעלם, לא חיבק ולא נישק, לא רצה לשמוע הסברים, והכי כואב- רצה רק את אבא.
אז בינתיים אני מנסה לרכוש את אהבתו מחדש ולהוכיח לו שאני פה להשאר (עד לפעם הבאה, אבל זה לא אמרתי לו...), אתמול בלילה ראיתי שהוא מתחיל לאהוב אותי בחזרה ככה שיש לי עוד תקווה!

קצת הזנחתי את בצק הסוכר- מבטיחה פוסט הבא הסבר איך צובעים אותו ואיך מערימים קומות.

אפרופו אמא משקיעה- תכירו את מיכל תיק, אמא סופר משקיעה ומוכשרת, כותבת ותופרת מלידה ומלאת הומור (שחור לפעמים). 
תשמעו לי- יש לבחורה פוטנציאל!)

יום שלישי, 2 בנובמבר 2010

קנינו ואפינו, איך נעטוף?

אז מה עשינו עד עכשיו?
קנינו את החומרים (קישור)
אפינו את העוגה (קישור)
ועכשיו?
let the fun begin!

הפעם נעטוף את העוגה בבצק סוכר (זהירות- מגה פוסט עם מלא תמונות)


נוציא את בצק הסוכר מתוך הקופסה ונחתוך ממנו (בסכין נקייה כמובן) קילו (רבע מהכמות), את הכמות שנשארה יש לעטוף בשקית טוב טוב ולתוך הקופסה (זוכרים שבצק סוכר מתייבש באויר? תוכלו להזכר כאן)
בצק הסוכר עצמו בצבע עינברי ותוך כדי לישה הוא נהפך ללבן.

איך לשים את בצק הסוכר?
נפזר שכבה דקה של קורנפלור על השיש (ניתן לעשות זאת בעזרת מסננת של אבקת סוכר)
ונתחיל ללוש את הבצק עד שנראה שהוא נראה אחיד, חלק, בלי בועות (בהתחלה הוא יהיה דביק, ניתן להוסיף עוד קורנפלור, אבל לא להגזים שלא ייבש את הבצק)


כשיהיה לנו עיגול יפה, נעטוף אותו בנייר נצמד/ שקית וניתן לו לנוח כמה דקות בזמן "שנרטיב" את העוגה.

כדי שבצק הסוכר ייצמד טוב לעוגה עלינו להרטיב אותה.
ניתן לעשות זאת בכל מיני דרכים, בקיץ אני מרטיבה אותה עם ריבה ובחורף עם גנאש (שמנת ושוקולד מוקצף).
למה? יש דעות האומרות שהגנאש לא מחזיק מעמד בחום, וחבל שהעוגה תחמיץ.
ריבה:
שמים כמה כפות ריבה בטעם שאוהבים (אני משתמשת בטעם תות) בקערה עם כמה כפות מים ומערבבים עד שנוצר רוטב אחיד (צריך להיות במרקם נוזלי- אם צריך ניתן להוסיף עוד מים)
גנאש:
נביא לרתיחה שמנת מתוקה/ריץ' בבן מארי, או במיקרו עם 200 גר' שוקולד מריר משובח, או 300-400 גר' שוקולד לבן, מקררים.
את הגנאש הקר (עדיף לילה במקרר) ניתן להקציף במיקסר- יוצא אוורירי, קשה לא ללקק את כולו עוד לפני ששמים על העוגה!!

כעת ניקח את העוגה ו"נתקן" פגמים, ניישר ונסתום חורים בעזרת בצק הסוכר המרודד (כאן יישרתי את העוגה עם בצק בצבע ירוק, אל תשימו לב, שכחתי לצלם את השלב הזה בעוגה הלבנה, תסתמו את החורים עם הצבע שבו אתם מתכננים לעטוף את העוגה)
לוקחים חתיכה קטנה של הבצק וסותמים את החור (ממש כמו שפכטל)
ככה זה אמור להראות בסוף:


ועכשיו נרטיב את העוגה או עם הריבה- פשוט למרוח את הנוזל על העוגה ומצדדיה עם מברשת, או לחלופין למרוח את הגנאש (הרגיל או המוקצף) עם מרית או ספטולה, ניתן כמובן לשדרג את הטעם אם נמרח גנאש גם באמצע העוגה

ככה זה נראה בסוף:
אתם עדיין איתי???
אנחנו לקראת בסוף, תחזיקו מעמד!
ניקח את בצק הסוכר שלשנו בהתחלה, נוציא אותו מהעטיפה, נלוש אותו עוד קצת.
נשים הרבה (ואני מתכוונת הרבה כדי למנוע הדבקות) קורנפלור על משטח העבודה (אני אוהבת לשים גם קצת על בצק הסוכר)

ניקח את המערוך ונתחיל לרדד את המשטח
מידי כמה רידודים סובבו את בצק הסוכר עם הידיים לוודא שלא נדבק למשטח.

מתי להפסיק לרדד? כשנגיע לקוטר העוגה ולעובי הרצוי.
איךעושים את זה? מודדים את קוטר העוגה עם סרגל, ומוסיפים אליו את הגובה*2. למשל- קוטר העוגה 20 ס"מ והגובה הוא 8 ס"מ, נכין משטח בקוטר 20+8+8=32.
עוד מילה בקשר לעובי: אל תרדדו אותו דק או עבה, אני אוהבת לרדד אותו לעומי של 4-6 מ"מ , כמה שהוא יהיה יותר עבה, יהיה יותר קל להסתיר טעיויות באפייה, אך עבה מידי לטעמי לא טעים...

נרים בעדינות עם הידיים ונניח על העוגה הרטובה (או בגנאש או בריבה)
לשים לב ששמים על העוגה- שישאר בצדדים בצק לעיטוף

מתחילים בעדינות, עם כריות האצבעות ועם מחליק הבצק סוכר להצמיד את בצק הסוכר לעוגה, גם בצדדים, לפתוח בעדינות את הקפלים וליישר לאט לאט.
ועכשיו בעזרת סכין ללא שיניים אנחנו נוריד את "החצאית" שהיא השארית העודפת.
מה עושים עם העודפים? בודקים שהוא לא הוכתם מציפוי השוקולד/ריבה, וסוגרים בתוך שקית לפעם הבאה.
ניישר בעזרת האצבעות את החיבור,
וקיבלנו עוגה עטופה!!

בפעם הבאה נדבר איך צובעים בצק סוכר ואיך בונים עוגת קומות.

שאלות נפוצות:
ש: מה ההבדל בין גנאש מוקצף לרגיל?
ת: גנאש מוקצף יותר נוח לעבודה ויותר קל לעשות איתו מילוי חורים, הוא מתפקד כמו שפכטל ומומלץ במקרה של עוגה לא ישרה, וחוץ מזה- הוא כל כך טעים!
גנאש רגיל הוא במרקם של רוטב שוקולד.

ש: כמה בצק סוכר אני צריכה בשביל לעטוף עוגה בקוטר 24 ס"מ? 
ת: אני דוגלת בכמה שיותר- יותר טוב, חבל לגלות אחרי הלישה והרידוד שחסר לנו חתיכה קטנה... אני מרדדת בדרך כלל קילו ושומרת את השאריות לעוגה אחרת.

ש: מה קורה אם בטעות נקרע חלק מהבצק או יש סימן עם ציפורן או עם מהמחליק?
ת: אל חשש, ניתן ליישר אותו על ידי ליטוף בצק הסוכר עם האצבעות, אם לא עזר אז בשלב הקישוט של העוגה נשים על הפאשלה קישוט מבצק סוכר שיסתיר אותה.

זכרו, עבודה עם בצק סוכר היא מיומנות, קחו את הזמן לנסות, ואני בטוחה שתשתכללו!
העוגה הראשונה שציפיתי היתה נראית קצת גבשושית ומצחיקה, עם הזמן קולטים את טכניקת העיטוף.

בהצלחה!
אשמח לשמוע ולראות איך הולך לכם...


* הכנתי עבורכם באנר קטן אם אתם מעוניינים לשים אצלכם בבלוג, אתם מוזמנים להשתמש בו :)


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...