יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני: בעיקר פורמת


האורחת השנייה בפרוייקט היא בחורה מיוחדת במינה, הלא היא "בעיקר פורמת".
מאחורי הכינוי (והאגדה) "בעיקר פורמת" נמצאת גל.
גל היא אשת אשכולות המנהלת יחסים מצחיקים-ציניים עם שני זאטוטים ובעל (כמו כולנו?)
בבלוג היא משתפת במסיבות נושא מהממות


רעיונות יצירה למכביר והדרכות מצולמות

http://poremet.blogspot.co.il/2012/02/topsy-turvy-doll.html
http://poremet.blogspot.co.il/2011/02/pink-penguin.html

ובעיקר מצחיקה אותי בטירוף!
אז קבלו את גל בפוסט משעשע ומלוכלך במיוחד!

******************************
"קיץ מהביל לאמהות המיואשות, מה שלומכן?
זו שאלה רטורית כמובן כי גם אני אמא. גם באוגוסט.
בערבים הפחות לחים, אלו שמגיעים מאוחר מדי,
אני מפנטזת לי במרפסת (למול הדשא העמוס מזבלת ילדים ופלסטיקים שהיו פעם "שלוקים") על ימים במזגן,
בהם אני מקריאה לילדים ספרות יפה והם בקוצר רוח אומרים: "די, אמא, תעזבי אותנו בשקט ותני לנו לקרוא לבד",
כי בפנטזיה שלי לימדתי אותם כבר לקרוא והם ממצים מלא פוטנציאל.
ואז אני ניגשת להכין לי קפה (חם, כי יש מזגן) ו.. 
בקיצור, נורא שמחתי שעינת פנתה אלי להשתתף בפרויקט העל שלה (-: 

יש לנו חיבה מיוחדת לשילוב הקסום של מאיר שליו ויוסי אבולעפיה,
לא המצאנו את הגלגל, אני יודעת...
אבל המצאנו מחדש את "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני".
רק לכתוב את השם מחייך אותי שוב ושוב (-:



הצלחנו לשלב קצת קריאה והרבה עבודה מעשית ואפילו להרוויח זמן איכות בבוץ עם חברים וקצת במזגן - אבל לפני שאני משוויצה בתמונות, הנה תקציר הסיפור למי שלא מכירה (ואחרי שתתבייש שתלך מייד להשיג עותק): 





סבא יקיר מגיע לבקר את הנכד מיכאל ומחליט לספר לו סיפור "שעוד לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לעצמי": 

האדם הקדמון, שנורא דומה לאח של סבתא, הדוד יעקב,
קץ בחייו המשעממים (טוב, לא היתה לו טלויזיה)
ובתפריט הדלוח שמספק לו הטבע, על טהרת לפתן הדרדרים ומרק הלטאות.
ובוקר אחד הוא מקיץ ומבין שמה שהוא מחפש זה "קבאב רומני"! ובימים ההם שתדעו עוד לא היו רומנים וגם לא מסעדות... 



אז האדם הקדמון עובר תלאות משעשעות (במיוחד להורים) ואפשר לומר שאשתו היא לא בדיוק מהזן המפרגן - בכל זאת, במערה שבהר כבר בייתו את הכלב ורק הוא יושב כל היום וחושב מה זה בעצם קבאב רומני.





והדברים לא נראים מבטיחים, די מתסכל. 




"והסתו סתיו והקיץ קץ, אוי מיכאל, איך שהזמן רץ..." והאדם הקדמון כבר התחיל לחשוב שהוא ימות בלי לאכול קבאב רומני...כן, עד כדי כך... 






אבל מה את יודעת? ממש לקראת סוף הסיפור, הצטרפות מקרים מעולה מביאה את אדם הקדמון להמציא (לגמרי במקרה) את הקבאב הרומני! ומיד הגיעו שמה הכל וצעקו "קבאב עכשיו" ו"אלוהים גדול" ו"תנו גם לנו קבאב לאכול" 


"ועשו גחלים,
ונפנפו כל היום,
כמו שאח של סבתא עושה בחצר עם קרטון.
אבל שום קבאב שוב לא היה כך-כך טעים,
כמו הקבאב ההוא הראשון,
האבא של כל הקבאבים הרומניים,
שהוא, האדם הקדמון,
לגמרי במקרה,
המציא לפני כל-כך הרבה שנים."


(ספור לילדים מאת מאיר שלו
וציורים מאת יוסי אבולעפיה)




וככה זה עבד אצלנו:
אורי ולולה כיסחו את הדשא ושמרנו את כל מה שנכסח בשק.
שלחנו את אורי עם פח גדול להביא אדמה, בגלל שאוגוסט (אולי לא שמתם לב) והכל יבש, מילאנו את הפח במים ונתנו לאדמה לספוג את המים במשך לילה.





מצאנו מקום זנוח בחצר.

הבאנו המון חברים, הפשטנו את כולם והתחלנו לשחק!






לא כולם התלהבו מהבניה עצמה אבל המשחק בבוץ היה אדיר.

אני כנראה נהנתי הכי הרבה (-:
ולהפתעתי הילד היה בעניין כולו! מבוהן ועד השערות...


הכנו עוד דלי עם מים ועוד מיכל לעשבים/דשא והתחלנו לערבב. ציפינו את הסלעים בבוץ עם הדשא ואז שיקעו כל מיני קופסאות בשביל שיהי לנו מערות - כאן רואים אותנו מצפים קופסת קוטג' וקופסת גלידה ועל הדרך לומדים שצריך לשים בוץ יותר גס בדפנות, ליצור מבנה חזק ולטפטף עם בוץ נוזלי מסביב:







את הקופסאות הקטנות - למשל קופסת קוטג' - כדאי לגזור במספריים לשניים בשביל ליצור מערה יותר רחבה.




אחרי שעה בערך מיצינו והלכנו לאכול שלוק.


ולמחרת.. המשכנו (-: הבוץ נסדק והיה מגניב מאוד לדעת דורדור, הוספנו עוד מערה וקראנו לזה יום.

לתפארת האדם הקדמון.

שלא באמת בנה בבוץ ואם יש כאן הורות משקיענית זה זמן נחמד ללמד על מתי התחילו לבנות בתי בוץ ואיפה.
לי אין מושג כמובן.


רגע, לא סיימתי (נתנו לי במה, שאני לא אדבר?)
חזרנו למזגן... והוספנו את האדם הקדמון - וזה אפילו יותר פשוט מלשחק בבוץ!
מציירים על קרטון (של פיצה, כן) דמות ללא רגליים:





אפשר כמובן גם לסרוק ולהדפיס איור מהספר.

במקום רגליים מציירים (ביד חופשית למדי) 2 עיגולים וגוזרים לחורי האצבעות,





אני גזרתי עם מספריים מאפנות, אז ככה זה גם נראה.. אפשר להשתכלל.



ואפשר גם לשחק עם החורים ולגזור אותם בתור ידיים
(למשל לאשה הקדמונה שעובדת כל היום בכדי לפרנס את בעלה החולמני)





(תנו כבוד ללק הצהוב... ככה מלמדים אצלנו צבעים.
זה מה שאני אומרת לכל מי ששואל)







ואז משחררים ונותנים להם להכין איזה בובות שרוצים (-:


השיטה שעבדה לי הכי יעיל: להכין שבלונה פשוטה של דמות, לגזור מתוכה את חורי האצבעות (לנסות שזה באמת מספיק גדול, מפרק האצבע צריך לבלוט החוצה). נתתי לדורדור להעתיק את העיגולים -לצייר בתוכם, ומסביב לעיגולים הוא כבר המשיך עצמאית...








כל אדם קדמון צריך רובוט קטלני, זה ידוע.
רגע, סליחה, עכשיו אני רואה שזה אביר ללא חת.









אפשר להמחיז עם הבובות האלה כל סיפור ונורא כייף ללכת איתן, במערות או על שולחן.. הספרים הם ההשראה, נכון?
כשהסיפור נגמר כל אחד ממציא מחדש את הקבב שלו.


ועכשיו אני רעבה....
נשיקות,
בעיקר פורמת.

*******************************
מעניין מה אתם הולכים לאכול היום בצהריים... :)
תודה רבה לגל על פוסט משעשע ויצירתי!


6 תגובות:

  1. מדליק ויצירתי!! מאוד אוהבת את הספר הזה..

    השבמחק
  2. קודם כל אני בסקרנות תמידית לקראת כל פוסט בסדרה הזו. זה קסום, ולחשוב שיכלתי להיות חלק מזה... מעורר בי אפילו קצת קנאה (וסליחה שוב - פעם הבאה מבטיחה :-))
    גל נהדרת והרעיון הזה, כמו כל הרעיונות שלה, בסיסי ונפלא כמו לחם משובח...

    השבמחק
  3. נהדר! ומעורר השראה. חובבי הבוץ שלי ישמחו....

    השבמחק
  4. ספר חובה והמשחק שגל הוסיפה לו משבח אותו אפילו יותר.
    תודה לגל ולך על סדרת הפוסטים הנפלאה הזו.

    השבמחק
  5. ספר מקסים והפעילות הזו מגניבה לגמרי !!!

    השבמחק
  6. למי שאין כסף נאלץ לחיות כמו אדם קדמון !

    השבמחק

אני יודעת שאתם שם קוראים את מה שאני כותבת, אשמח לקרוא את תגובתכם, או סתם תגידו שלום :)

i am more than happy to know what you think, please write :)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...