יום שני, 18 ביוני 2012

שוב זאת עם הבעיות שלה (וגם הדרכה איך לעשות סדר במגירת סרטים)

יש לי בעיה (יש שאומרים שוב- אחת מיני רבות)
אני אוגרת (לא החיה אוגר- דהה, אלא אוגרת דברים)
ומאז שעברנו דירה לבית גדול - המצב הולך ומחמיר!
הגעתי למצב שאי אפשר להכנס לחדר העבודה שלי
טוב, עכשיו אתם חייבים לשאול למה.
נו?
תשאלו!
אה, למה אתם שואלים? (בכזאת ספונטניות וטבעיות אם יורשה לי להוסיף)
כי כל פעם שאחותי מנקה את הארון- היא מעבירה אלי בגדים
ואני כמו מטומטמת שומרת
(לא שהם טובים עלי, ביום שאני אכנס אליהם אני אחשב אנורקסית, אלא אולי אני ארצה לגזור וליצור מהן עבודות או שמלות לבנות)
במשרד כל אחד שהולך עם טי שירט מגניב אני אומרת לו- "החולצה כבר לא נראית טוב, שאתה מחליט למסור אותה- תביא אלי" (טוב אל תרימו גבות, זה לא כאילו אני מפשיטה אותם במקום)
אני אוספת ממסעדות דברים לא שימושיים רק שיהיה למקרה
(פקקי יין ובקבוקים- מה לא כל בית צריך שיהיה בשלוף?)
שאריות בד וקלטות וידאו ישנות
(ועוד דברים שלא אכתוב אותם פה- אחרת יאשפזו אותי בכפייה)
מיותר לציין שהכל מיותר
אני לא מגיעה לגזור, לתפור או לעשות
אני חיה על אוטומט
בית, עבודה, אוכל, ילדים, פעם ב... יצירה ושינה.

ופעם ב... אני נכנסת לטירוף (קצר) של סדר ונקיון
וככה ביום בהיר
כל הבגדים (כמעט)- נמסרו לנזקקים
שאריות הבדים נמסרו לגן של הנסיכה- הגננת שלה מאד ירוקה ובעד מיחזור
סרטי הוידאו מצאו בית חם אצל עדי
וגולת הכותרת:
מגירת הסרטים שיצאה מכלל שליטה בחדר
נראית היום ככה:

רוצים גם?
קדימה


חומרים דרושים:
קרטון (עדיף עבה)
סכין יפנית (או יפני? טוב, לא בודקת לו בין הרגליים בשביל לדעת זכר נקבה)
גומי תחתונים או גומיות- מה שיש בבית
סבלנות, המוווון סבלנות

אופן הסידור:
ממיינים את הסרטים לפי צבעים
(או נותנים לילדים, אבל לא לבנים- חוש הצבע שלהם לא לגמרי מפותח)

בינתיים מודדים את רוחב ועומק המגירה
וחותכים מהקרטון "שרוולים"

המגירות כתר יצאו 14*33 ס"מ

מלפפים את הסרטים
כדי שלא יברחו אפשר לשים מסקנטייפ של קירות בסוף של הסרט, סיכה משרדית או גומיה- מה שאתם אוהבים יהיה נפלא
המגירה לפני:
 ואחרי:

אמחיא!
עכשיו אפשר לנוח עד לקריז הבא :)


והפקקים?
מה השתגעתם? אני עדיין אגרנית כפייתית, את האוסף הזה אני יעביר לנכדים שלי....
ולא, אני לא מתחילה סדרת סדר ונקיון בבלוג- לא נראה לי אני אצליח לעמוד בזה...חחח...

יום חמישי, 7 ביוני 2012

שבת בבוקר יום יפה

טוב, אז שבת באמת זה בוקר יפה, אני יותר בקטע של לישון בשבת בבוקר בזמן שהילדים הולכים עם אבא שלהם.
לעומת זאת שישי בבוקר זה כבר סיפור אחר...
הילדים בגן
אין עבודה
רק אני והוא
(והשעון מתקתק... אוטוטו נגמרי ימי השישי השקטים)
החלטנו להתפנק
והדרמנו למושב ניר בנים
לקונדיטוריה/מאפייה של אייל מיכאלי
מה היה שם?
קודם הרבה נוף מדהים בדרך

(לצערי לא צילמתי את המקום, אבל תסמכו עלי, המסעדה ממוקמת במקום מקסים!)
ואוכל?
ללקק את האצבעות
גרנולה טרייה עם דבש מעולה

לחם אלוהי שנאפה במקום עם מטבלים ביתיים
ארוחת בוקר מפנקת (אבל די סטנדרטית)

וקינוח שאי אפשר לעמוד בפניו
עוגת גבינה פירורים- לא מה שחשבתם...
מסקנה:
נסיעה לא רחוקה מהמרכז (40 דקות על כביש שש)
טעים
רומנטי
(רצוי להזמין מראש)
חשוב להדגיש לסובלים מהחום שבינינו- יושבים ואוכלים בחוץ- אמנם בצל ויש מאווררים, אבל אני לא יודעת איך יהיה לשבת שם בחום יולי אוגוסט.
מה שכן, אמרה לי האחראית של המקום שבערבי יום חמישי יש מסיבה איטלקית, שווה לנסות...
במדד הפולנייה אצלי המקום מקבל
4 אצבעות מתוך 5

4 אצבעות מתוך 5
(יד ימין הוריד נקודה בגלל החום, אבל משום מה יש לי הרגשה שאם נגיע לשם לאכול ביום חמישי בערב, המקום יקבל את הנקודה שחסרה לו)

סופשבוע מקסים שיהיה, עם המון פינוקים והרבה אהבה,



(אגב, אני לא מרוויחה כלום מכתיבת הפוסט, אני סתם לקוחה מרוצה)


יום ראשון, 3 ביוני 2012

עוד חודש למניאק (וגם הדרכה למתנת סופשנה)

עוד חודש,
לא להאמין
אוטוטו הסיוט של כל הורה עם ילדים מתחיל
הסיוט שאין דומה לו,
הסיוט שאין שני לו,
החופש הגדול.

שלא תבינו אותי לא נכון,
אני אוהבת מורים, הם מקסימים והם ממש עושים עבודת קודש (חלקם)
הם משקיעים (חלקם)
ויודעים ללמד (שוב, חלקם...)
אני ממש מבינה את הצורך שלהם
ביום חופשי במשך השבוע,
כמעט 4 חודשים חופש בשנה בתשלום (זה לא כולל ימי החופש שמגיעים להם)
שנת שבתון פעם בשבע שנים
אני מבינה, באמת,
אני אפילו מפרגנת!
כי אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעמוד יום יום מול כיתה של 40 ילד,
לא יודעת אם הייתי מצליחה להגיע בזמן כל יום,
אני יודעת שזה קשה!

מה אני לא מבינה אתם שואלים?
את משרד החינוך ו/או ועדי המורים למיניהם
היום זה לא מה שהיה פעם
נשים לא נשארות בבית
אנחנו יוצאות לעבודה כדי להגשים את עצמינו, להראות שגם אנחנו מסוגלות וגם כדי לעזור בפרנסה (קשה היום לחיות ממשכורת אחת)
אז מה לעזאזל אני אמורה לעשות בימי החופש של הילדים (כמעט 4 חודשים בשנה)?
(שלא נתחיל לדבר על ימי החופש לפני פסח ואיסרו חג למיניהם- הרי ברור שהמורים עולים לרגל ולוקח להם זמן לחזור על הסוס והעגלה)
הגיע הזמן לשינוי, צמצמו ימי חופש,
תעשו מה שתעשו,
תעזרו לנו לעבוד..

אז אחרי שהוצאתי קיטור ראשוני לקראת הקיץ (חכו חכו, עוד תשמעו ממני)
קבלו רעיון למתנת סופשנה לגננת של הילדים בגן


מה צריך?
עוגה במנג'ט יפה
עיתון צבעוני (לאשה למשל) שאפשר לגזור
מגנטים קטנים
מסגרת מגנטית
תמונה של הילד/ה
רויאל אייסינג בצבע שאוהבים
מזרה ואבקת נצנצים אכילה

נותנים לילדים לגזור את האותיות הדרושות מתוך העיתון

מדביקים אותם על המגנט
וממגנטים למסגרת

אפשר ורצוי להוסיף את התמונה של הילד/ה בשביל הקטע האישי (התמונה של הילדה הספציפית במסגרת לקוחה גם מעיתון לאשה)
במקביל אופים עוגה במנג'ט מגניב וצבעוני

כדי להתאים את העוגה שתהיה דומה לזה שמסגרת, הופכים עוגה אחת על השנייה

ומתחילים לפסל, לחתוך ולהדביק עד שמרוצים (או עד שנגמר הכח)

מערבבים קצת מים עם רויאל אייסינג

ומתחילים לצפות את העוגה

לפני שמתייבש, מוסיפים על העוגה קישוטונים מיוחדים
(אפילו נצנצים אכילים משדרגים)
מדביקים על מקל סוכריה או שיפוד בריסטול בצורת פרח (אני השתמשתי במכסה של תבניות האלומיניום)

באתי בטוב- ניסיתי להדביק עם דבק (איפה תקעתי את הסלוטייפ?)

הדרדס הציל אותי... 
כותבים מסר אוהב לגננת

מצרפים את מסגרת המגנט

ויש מתנה חמודה, עם תשומת לב אישית לגננת

המסגרת המגנטית, מנג'טים מגניבים, מזרה, אבקת נצנצים אכילה, רויאל אייסינג- כולם ממותק

קיץ בריא ובעיקר רגוע,


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...