יום שני, 21 ביוני 2010

תרגיל כואב בדמיון מודרך עם סוף מתוק

דמיינו...

תיק תק, תיק תק,
חדר קר, חשוך
תיק תק, תיק תק,
מוזיקה רועשת,
תיק תק, תיק תק,
אורות אולטרא סגולים,
תיק תק, תיק תק,
אנשים צועקים, מקפצים.
אתם מדמיינים?
מדמיינים מה?
בטח לא 50 אנשים מטורפים שרוכבים על אופניים בשיעור ספינינג!
אני לא מאמינה שאני מספרת לכם על זה אבל אני בהלם! ידעתי שיש מטורפים בעולם (בלי להעליב אף אחד כמובן) ולא ידעתי עד כמה הם רבים!
איך הגעתי למקום המטורף הזה? נרשמתי לשיעורים במכון כושר כי אני צריכה איכשהוא למלא את הזמן שלי עכשיו שסיימתי את התואר השני, למקרה שמישהו פספס הנה תמונה:

הגעתי במקרה לשיעור ספינינג, נשבעת לכם, אני אפילו לא יודעת לרכב על אופניים (יודעת רק עם גלגלי עזר...פאדיחה...)
מימיני ישבה גברת שנהנתה לצעוק ולקפץ כל השיעור, משמאלי גברת בגיל של סבתא שלי (וזאת מחמאה, לדעתי היא יותר מבוגרת ממנה) שלא הפסיקה לדווש כל השיעור, מקדימה אישה שעם כל דיווש מציץ החוטיני, ואני? אני מנסה להצליח לשבת על סד העינויים, מנסה לדווש, לעמוד, להזהר לא לנעול את הברך, והזמן לא זז! תיק תק, תיק תק, אחרי מה שנראה לי כנצח- התברר שעברו רק 12 דקות...תיק תק, תיק תק.
אותם משוגעי ספינינג נועלים נעליים מיוחדות, בגדים מיוחדים, ריפוד לישבן, אמרתי מטורפים?
תיק תק, תיק תק, עברו עוד 4 דקות...
ואני? אני מסתכלת שוב על השעון, מתי ייגמר הסיוט...
אבל הזמן לא זז...
הסוף מסרב להגיע,
לא משנה כמה אני מתחננת, מתפללת, בוכה.
תודה לאל על החושך והרעש!
בועז (המדריך) מנסה לדבר אלי, ואני מחייכת אליו כמו טיפשה כי לא רק שאני לא מבינה מה הוא מנסה להגיד, אני לא שומעת כלום, אני על סף עילפון.

אותו סופשבוע מיותר לציין, לא הצלחתי לשבת, הרגשתי כמו אחרי לידה עם הרבה תפרים.
השמועה אומרת שאחרי חודשיים כבר לא מרגישים את הכאב (אולי למי שיש ירכי ומפשעה עשויה ברזל?! או  אולי כי אחרי כמה שיעורים מתחילות לכאוב הבירכיים?)

אבל כמו אישה מוכה- חזרתי לעוד... הצילו!
אם אחרי זה ירכיי וישבני לא יהיו מחוטבים, אני מתפטרת!
אני פשוט אטביע את יגוני בעוד עוגה טעימה...
אפרופו עוגות- קצת עוגות מהזמן האחרון:


עוגה שהוכנה לילד חרדי בן 7 שאוהב לקרוא תהילים ולאחיו התאומים בני השנתיים.

עוגה לפריקית ה"חווה" של פייסבוק ממשפחתה האוהבת (לחצו להגדלת התמונה)
וגולת הכותרת, עוגת החתונה של חלי וגיא עם המכונית המקסימה שלהם.
חלי נתנה לי יד חופשית בעיצוב העוגה אך למכונית היו לה דרישות ספציפיות








זהו להפעם...
תודה לכולם על התגובות החמות!
לכל הנרשמים החדשים לקבלת עידכון כל פעם שמתעדכן הבלוג- ברוכים הבאים, אתם מעודדים אותי להמשיך!
בקרוב, אשמח אם תחגגו איתי בלוג קנדי חמוד :)


יום שני, 14 ביוני 2010

לא פשוט כמו שאומרים



אני לא אוהבת להיכשל!

ניסיתי, אבל באמת ניסיתי, קודם פינטזתי, אספתי, הפשטתי אנשים ברחוב מחולצות יפות, העיקר להצליח!
פינטזתי הרבה זמן לעשות את ההדרכה הזו
ההוראות נראות פשוטות למדי, אפילו לי, בעלת ידיים חצי שמאליות...
שיננתי את השלבים, התכוננתי נפשית, הגיע הקיץ- זמן מושלם, לא?
אז זהו שלא (זאת אומרת כן זמן מושלם, אבל לא - כי יצא לי משהו לא מובן).
ניסיתי להלביש על הקטנה וגיליתי שמשהו שנראה כל כך קל ברשת לא בהכרח קל לאחת עם ידיים קצת עקומות (אני).

בצק אלים- בלוג עם מתכונים שמזילים ריר רק מלקרוא אותם, התחשק לי הכרובית או הבטטה, אבל לא היה לי ספק שבשביל להכין אני אהיה חייבת יום חופש, או לילה ללא שינה.
מה לעשות? כבר התחשק לי משהו חם לאכול שאני חוזרת מהעבודה, קצת לגוון את ארוחת הערב היומית עם הילדים.
רוקנתי את המקפיא מכל מיני פרודוקטים (נכון נשמעת מילה מפוצצת?) וזה מה שיצא, פשטידת שאריות מהמקפיא :



במקרה הזה רשמתי לזכותי הצלחה חלקית, יצאה פשטידה, לא המקורית ולא דומה, אבל טעימה!
(אני אספר רק לכם בסוד שאף אחד לא ישמע- לא הילדים ולא יד ימיני אכלו, שלא נאמר טעמו, הם סתם מרובעים, שיאכלו הם כל יום אותו דבר, לא רוצים, לא צריך- זה המוטו שלי!)

ואם כבר אני במחלקה של הדברים שנראים פשוט ומשום מה לא הולכים (אני רוצה להאמין בגלל ההוראות, זה לא אני, זה אתם:-) ) קניתי ספר לקיפולי מפיות לכבוד מסיבה שנערכה בביתי עבור חברה טובה טובה שהתחתנה, הקיפול נעשה בשלבים הנראים פשוטים, מה יותר מרשים לארוחה חגיגית מקיפול מרשים?


לי יצא, יותר נכון לא יצא:


הצד החיובי- שרדתי עד שלב 8.
לבסוף המפית שרדה קיפול רגיל עם קשירה ויצא נפלא!


נחזור לשימלה, הבנות מאד התאכזבו, ואני יותר...
מה עושים?
פתחתי את ארון הבגדים שאספתי,
מצאתי 2 חצאיות,
פרמתי,
קיצרתי,
חתכתי,
תפרתי,
הרסתי 2 חולצות
ווואלה! יצאו 2 שמלות.
אני לא הולכת להגיד לכם שלקח לי  10 דקות- לקח לי יותר (שנת צהריים של יום שישי+זמן אפיית עוגה לשבת), אבל לא נכנעתי ואפילו הצלחתי!! (זה בדיוק הזמן לטפוח לי השכם...בערך, הבנות אחרי פעם אחת לא ששות ללבוש את השימלה שוב, הן נהנו ללכת עם זה שבת אחת והספיק להן, נו מילא...)



אבל אל דאגה, לא התייאשתי לגמרי, השימלה הראשונה עדיין ברשימת הTO DO LIST שלי... שאני לא אצליח? הצחקתם אותי! (מישהוא יכול לעזור לי שאני לא אתחרפן? )

המסקנה שלי, עם כל הרצון הטוב של שיתוף ברשת- אולי האמריקאים הם סוג של פולנים שלא מוסרים את כל המתכון?!







יום שלישי, 1 ביוני 2010

האפרוח מוכן לכבוש את העולם הגדול! כמעט...


האפרוח הקטן התברך ביכולות אכילה של סוס פרא, כשהוא קם הוא אוכל בקבוק או שניים של 180 מ"ל סימילאק, ממשיך בארוחת בוקר, אחרי מנוחה של חצי שעה הוא מבקש עוד לאכול- אולי קרקר או עוגייה, עד השעה 10:30-11:00 הוא כבר אוכל שניצל עם פתיתים וממשיך ללעוס עד שהולך לישון צהריים, וגם אז במיטה אוכל עוד פעם 2 בקבוקים והחגיגה ממשיכה שהנסיך מקיץ משנתו.

הבעיה מתחילה בערב שהקיבה הקטנה של האפרוח מנסה להתמודד עם כמויות של אוכל, לפעמים היא מצליחה ולפעמים...היא ממש לא.
בתיאום מושלם האפרוח יודע מתי להקיא, על מי ואיפה, ולרוב זה קורה בזמן שאנחנו ממהרים לצאת להצגה/סרט , עלי ובמיוחד שאני לובשת משהו חדש כמובן ועל כל מה שיש בחדר- על הלול, הכרית, השמיכה, החתול, הריצפה, השטיח, השידה, תוך השארת שביל לבן כל הדרך לאמבטיה, וגם שם הוא לא חוסך, חגיגה!

אחרי ניקוי הילדון, הפעלת מכונת הכביסה, ניגוב הריצפה עם מגבונים (יש לי חברה שקוראת לניקוי הזה "שיטת המגבונים"), הרדמת הילדון שעכשיו שוב רעב, אני צריכה להתקלח שוב, להתאפר, להתלבש ולצאת להצגה (הסדרנים כבר רגילים לראות אותנו מגיעים בזמן ההפסקה).

אחרי התייעצות עם בעלי מקצוע שקראו לקיבה של הקטן קיבה רגישה שעוברת ניקוי עצמי, החלטתי לעשות מעשה- לאמן ולהתאמן.
איך?
הקטן בגיל שנתיים כבר יודע להגיד "אני לא אקיא, תני לי עוד אוקי (בקבוקי)", יודע להפעיל עלי מכבש של רגשות אשמה- "אני רעב, אוצה אוקי (רוצה בקבוקי), אימוש שה (בבקשה)", או- "צה אובה (רוצה טובה)" אם השיכנוע  לעוד בקבוק לא עזר.

לפעמים אני מצליחה לתפוס את הרצון שלו להקיא שנייה קודם ומספיקה לרוץ איתו לאבטיה שם הוא מקיא בתוכה, אחרי שטיפה עם מיים הכל נקי (אבל משום מה נשאר הריח המצחין עד שמגיעה המנקה).

השבת קרה האירוע המכונן- הילדון קרא לי אחרי שסיים בקבוק אחד, ואמר- "אמא, צה בטיה (רוצה אמבטיה) אני קיא (אני מקיא)", תוך כדי שאנחנו הולכים לאמבטיה אני מלאת ביאוס- המנקה רק הלכה לפני כמה שעות, והבית בקושי מצליח להשאר שניה נקי עד שהיא מגיעה שוב ואם יהיה לי הריח כל השבוע אני אתעלף!
מכירים איך בסרטים המצויירים נורת הרעיון נדלקת מעל ראש הדמות? תדמיינו אותי עם האפרוח בצד ימין ונורת רעיון מצד שמאל- למה לשים אותו באמבטיה? ישר לשירותים כמו גדול!
לו ראיתם עד כמה הייתי גאה בילדון שהקיא בקשת בתזמון מושלם לתוך האסלה!!

בלילות האחרונים הילדון אוכל רק בקבוק אחד ולשני הוא מסרב ואומר-"לא צה אקיא (לא רוצה להקיא)" וזה עולה לי רק בחמישה ליטופים (עשר פעמים- אבל מי סופר?) ונשיקה על הלחי.

עכשיו נשאר רק לאמן אותו שילמד ללכת לבד לשירותים, אבל במחשבה שנייה - אם נעביר אותו למיטת הנוער, השירותים הם לא יהיו המקום היחיד בו הוא יסתובב...
אז עד לסיפורי הגמילה מחיתולים ועל איך השירותים שלנו הופכים למשתנה ציבורית - אשמח לשמוע איפה אצלכם מקיאים?

התחדשתי בכותרת חדשה לבלוג- מה דעתכם?

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...