יום ראשון, 21 בפברואר 2010

פאדיחה...

כל הורה נקלע למצב שנקלענו אנחנו בשבת באיזשהוא שלב עם ילדיו.
מצב שבו אחד הילדים או יותר עייף, רעב ולא מצליח להתבטא, והדבר היחיד שהוא מצליח לעשות זה לבכות ו\או לצרוח.
במקרה כזה אני מנסה לבדוק ממה נובעות הצרחות, אם הם בלי שום  סיבה אני פשוט מתעלמת.
אכזרי ככל שזה יישמע, אני מאמינה שאם הילד צורח סתם, לא ניתן לעשות כלום מלבד לעזוב אותו לנפשו שיירגע, ואז לחבק לנשק ולדבר איתו למה הוא בכה ואיך אני יכולה לעזור.

כל זה נכון כאשר המאורע מתרחש  בבית, מינימום פאדיחה כי עכשיו חורף, החלונות סגורים, הצרחות לא נשמעות עד לשכנים
הפאדיחות שזה קורה בחוץ, בפארק, בשבת שטופת שמש-שהוציאה את כל עם ישראל ואישתו החוצה.
הפאדיחות הם במבטים של האנשים מסביב והידיעה מה הם חושבים על תיפקודינו כהורים.
שלי כאמא.

בסופו של הדבר הנסיכה הקטנה נרגעה ונימנמה בעגלה של האפרוח בעוד שהוא נהנה מן ההפקר וישב על הכתפיים של "אבוש" כל הדרך חזרה הביתה.

ואתם, כן אתם, אתם עם המבטים המאשימים, המלאי תוכחה, אני סמוכה ובטוחה שהדרך שלי נכונה והמבטים שלכם לא יצליחו לערער אותי.
נראה לי....(מעניין מה סופר נני היתה אומרת על מצב כזה...)

אתם צריכים לראות אותי מתמודדת בהתקפה של שלושתם- אני פשוט מצטרפת :) ואז הבכי הופך לצחוק אחד גדול, לפעמים.

מה שמזכיר לי את הסרטון הבא: (חוץ מהסוף שלו....תשימו לב למבט של הגברת- הוררסססס)


החלטה מספר 6: לא משנה מה אחרים יגידו, אתם מכירים הכי טוב את הילדים שלכם, אל תתנו לאף אחד ולאף  מבט להגיד לכם אחרת! מקסימום-אל תסתכלו....:)

איפה ארעה הפאדיחה הגדולה שלכם?

יום ראשון, 14 בפברואר 2010

חברים לגיבוי

מה עושים כשמזמינים אנשים שלא מכירים לארוחה? על מה מדברים? הכי מפדח לדעתי זה כשיושבים מסביב לשולחן ואחרי השאלות הרגילות כמו איפה אתם עובדים, לאן אתם אוהבים לטייל, לא מוצאים נושא לשיחה משותף, ואז מה? יושבים ומכריחים את עצמכם לחשוב על שאלה חדשה כבר, בועטים לבן הזוג מתחת לשולחן תוך מבט מתחנן, ובסוף יוצאת משפט אדיוטי על מזג האויר או על מדינת הפשע בה אנחנו חיים.

כדי להמנע ממצב פאדיחה זה יש לנו זוג חברים המשמשים כגיבוי, אנחנו להם והם לנו.
מכירים את התופעה של הבנות שלא הולכות לבד לשירותים? שיהיה להם גיבוי שאם אחת תתקע בשירותים, השנייה תקרא לעזרה? גם פה זה עובד על אותה שיטה.
זוג הגיבוי הם חברים טובים ואין חשש שלא יהיו נושאים משותפים לשיחה- ברגע שנוצר השקט, הוא מייד נקטע על ידי העלאת זכרונות או שאלת שאלות חדשות על ידי זוג הגיבוי.

בת הזוג של הגיבוי הצילה אותי לפני כמה ערבים עם מתכון קל להכנה, נראה מרשים ומושקע והכי חשוב טעים!!!

לוקחים בצק עלים,
פותחים אותו,
על השליש האמצאי שמים הרבה (והיא הדגישה ה ר ב ה) חרדל- אני מעדיפה דיז'ון
מתחילים להעמיס שכבת פסטרמה בהירה
שכבת פסטרמה כהה
וכך הלאה, עד שמספיק או שנגמר- מה שבא קודם
חותכים את שני השלישים הנותרים באלכסון ומקפלים על ערימת הפסטרמה
מורחים בביצה והופה לתנור עד להשחמה.
(ניתן לשדרג עם רוטב פטריות שאני לא הכנתי.)

לא צילמתי איך זה נראה חתוך- נגמר לפני שהספקתי... מעניין איך זה יעבור את מבחן הילדים....
**עדכון- בינתיים הילדים מסתכלים על זה בחשש ומעדיפים לאכול את השניצל והפתיתים.

כשאתם מנסים להכין- אנא שתפו אותי מה אתם חושבים על המאפה, תשלחו תמונות, או יותר טוב חתיכה!

הצעות לשידרוג יתקבלו בשמחה- תמיד טוב שיש גיבוי :-)

עצה מספר 5 בהמשך להחלטת השנה הלועזית- תשקיעו בעצמכם ודאגו למצוא לעצמכם זוג גיבוי-מומלץ!

יום רביעי, 10 בפברואר 2010

אמא של הנסיכות הביאה מתנה, שמחה וששון לכל ילדה בלון.

לנסיכה הקטנה בלון פפיתה! (הנסיכה הגדולה עדיין לא קיבלה- יש לה דרישות קצת יותר קשות- היא בגיל שהיא "יודעת" שבלון לא יחמיא לה, היא לא בטוחה לגבי קפלים, היא תחשוב על זה)

נפגשנו 3 חברות לערב של קפה, תפירה וריכולים (יותר מידי זמן לשתות לא היה, אבל לקשקש- תמיד אפשר...) אחרי שלא עמדנו בפיתוי לקנות את הבד הזה באחד מטיולינו בנחלת בנימין.

מכיוון שלא היתה לי סקיצה מדוייקת, הבלון "התפוצץ" מספר פעמים בגלל חוסר שביעות רצון שלי בגימור החצאית, פורם החוטים ממש נשחק.
בסופו של אותו ערב כיף, הספקתי לסיים את החצאית,
לפרום את הסיומת של החצאית,
לסיים אותה שוב,
לפרום את הכל מההתחלה כי מצאתי אולי דרך אחרת.

אך סוף טוב הכל טוב,למחרת בזמן מנוחת הצהריים של האפרוח, סיימתי את החצאית בעזרתה של הגדולה (שהחזיקה את הגומי בזמן התפירה-את גדולה מאמי!) והחצאית היתה מוכנה לשבת, אפילו הספקתי להכין סרט תואם לשלוש וחצי השערות של הנסיכה הקטנה שנעשה משאריות הבדים הפרומים.

אפרופו שלוש וחצי שערות - כל בוקר אני מתמודדת עם "אתגר שלוש וחצי השערות" של הנסיכה הקטנה- הקטנה מתעקשת לעשות תסרוקות כמו אחותה הגדולה- העובדה שיש לה קצת שערות, לא מפריעה לה לשים סרט, לקלוע צמה ולשים סיכות...

תמונות מתהליך התפירה (חסכתי מכם תמונות מהתסכול)




בתור נסיון תפירה ראשון של חצאית- אני מרוצה- הוא לביש! היה קל!
אם אתם רוצים הדרכה מצולמת רק תגידו....

*תודה רבה ל-puppylove על הטיפ בתפירת הגומי- עזרת לי מאד!

יום חמישי, 4 בפברואר 2010

מה עושים עם בלאגן?

עכשיו שיש לי יותר זמן בלילות כי תקופת הבחינות הסתיימה ואין מועדי ב' (ייישששש!), בקושי יש לי עבודות להגיש, ואת העבודה מהמשרד אני משתדלת לא לקחת הביתה אלא אם כן יש מקרה חירום, מה שמותיר לי את הלילות ליצירה.

החלטתי שאם אני רוצה ליצור ולקבל השראה, אני צריכה קודם כל שהחדר שלי יהיה מסודר.
בעבר החדר שלי היה במשותף עם יד ימיני, מה שהתחוור כאסון- הוא חובב סדר מושבע ואני, בואו נגיד בעדינות-לא. אני מתמצאת בבלאגן של עצמי, וכשמסודר אני לא מוצאת כלום.

כשעברנו דירה יד ימיני החליט שחשוב לי להתפתח ולהתנסות בחומרים- ולכן מן הראוי שיהיה לי חדש גדול, מואר, עם הרבה מקום לאיחסון ולבד (כאילו... רצה שהחדר שלו יהיה מסודר).
מאז אותה החלטה החדר שלי נראה אפעס.... מבולגן , ותאמינו לי שאני עוד מחמיאה לעצמי.

הוחלט פה אחד (הפה שלי) שהגיע הזמן להשליט סדר בבלאגן, בכל זאת, ט"ו בשבט הגיע ולפני שמספיקים לעשות אפצ'י (אלו עם האלרגיה) מגיע פסח, אז הנה הזדמנות טובה לסדר!

שינסתי מתניים, קיפלתי שרוולַיִים (הצטרכתי חרוז...) והתחלתי.

גיליתי אוצרות שלא ידעתי שקיימים! קופסאות מעוצבות של קלינקס, מלא קופסאות סימילאק, קופסאות נעליים-גדולות וקטנות, אריזות קורנפלקס ריקות, בגדים ישנים שאולי אני אני אתפור מהם משהו מעניין, חומרי וספרי יצירה ו... בשלב הזה ברשותכם אני אפסיק, כי יד ימיני נימנה בין קוראי הבלוג ויש דברים שעדיף שלא יאמרו, הרי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין...חחח...

בין האוצרות, מצאתי סט מגירות של איקאה שקניתי פעם פעם במחשבה שאולי אני אצטרך (מכירים את הצורך הזה או שאני חריגה?)
המגרות עשויות איזשהוא סוג של עץ, נתלו ברוב הדר על הקיר, אבל היה משהו חסר... (לא רק סדר...)
בסוף, אחרי גזירה והדבקה זה מה שיצא:




איך עושים? (החלטה 4 מהשנה האזרחית)
בקלות! מעתיקים את הצורה של המגירה על קופסאת קלינקס, או כל דף עבה אחר שיש לכם בנמצא (עדיף להעתיק על הצד ההפוך אם אתם לא דייקנים כמוני), גוזרים ומדביקים. גם קל וגם אקולוגי...
ככה עשיתי שימוש לשתי  קופסאות kleenex ולחלק מקופסאת קורנפלקס.

אבל זה לא עזר, עדיין לא רואים את הרצפה.

מצאתי לוח שעם שהביא לי יד ימיני- אחרי התלבטויות לא מעטות האם לצפות אותו בבד? סתם לתלות? והבלאגן....אולי כדאי להמתין עם הלוח ולסדר?

אז זהו, שלא הוחלט לא להמתין!
תוך שעה וחצי (שמתוכה כמעט שעה עד שמצאתי את המכחולים וצבעי האקריל) נולד הקופיף:






ניסיתי, באמת שניסיתי לדחות את הקץ- הדבקתי, ציירתי, צבעתי, התעדכנתי בבלוגים השונים, אבל חייבים לסדר, זה עכשיו או לעולם לא, עם עדיפות ללעולם לא!

המדפים בארון התחילו מתחילים להתמלא, הדברים מתחילים למצוא את מקומם, הדלתות נסגרות וסיימתי!
כמעט.... (אמא, בהמשך יש מידע שלא מעניין, את ממש לא חייבת להמשיך לקרוא...)

האמת? בסוף? נמאס לי, דחפתי את כל מה שנשאר לארון ל"מדף בלאגן", זרקתי מאחוריו קופסאות, תיקים ושאר ציודים שלא הספיקו לעבור מיון/מקום במדף הבלאגן, גיוועלד!


עכשיו? אח! איזה סדר! תאווה לעיניים! 
רק תזכרו שאתם פותחים אצלי את הארון- לפתוח בעדינות...רבה!
נראה כמה זמן זה יחזיק....

 **חידה- מי מנחש במה הולך לעסוק הפוסט הבא? ;-)














**חונכתי ע"י פולנייה לסדר את ארונות הבגדים לפי צבעים, עומדים כמו חיילים- לו רק הייתי מצליחה להפנים...זה יכול היה לעזור לי באותם לילות לבנים.

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...