יום שני, 26 באפריל 2010

סיוטו של חנון

במשפחה שלי תמיד שקונים משהו חדש, נותנים לי לקרוא את ההוראות, אני לא יודעת אם זה כי אני צריכה להתאמן בקריאה, או כי אני מוכשרת בהבנת הנקרא או שסתם רוצים להעסיק אותי כמה דקות/שעות שלא אציק ...

יד ימיני לעומת זאת , עקרונית נגד קריאת הוראות" בשביל מה?" הוא שואל, אפילו הוראות ההרכבה של איקאה הוא מסרב לקרוא, זה שבסוף נשאר איזה בורג או שניים שלא מצאו את מקומם, אז מה, זה עומד? ישר יותר? ישר פחות? שטויות, הרי בשנייה שהאפרוח הקטן מטפס על זה- זה מתיישר- בדוק! אז למה לטרוח?

ומאז, תמיד כשקונים משהו חדש, בין אם צריך להרכיב ובין אם לא- תמיד יד ימיני ואני מתדיינים- למה הוא לא קורא את ההוראות ולמה אני כן, עד שמתפשרים, אני קוראת והוא מרכיב, בחדרים נפרדים.

למה אני מספרת לכם את כל זה? יש לי iPhone חדש.

בשמחה ובצלצולים אני פותחת את הקופסה, מוציאה את המכשיר, מלטפת אותו, וכמובן מחפשת חוברת, ספרון , חתיכת נייר, אבוי! לא מוצאת! נאדה! כלום!
טילפנתי מהר לאחותי הקטנה, היא הרגיעה והסבירה לאחותה הלחוצה מה לעשות, איך מכניסים את הSIM, איך מייבאים את אנשי הקשר ועוד כמה דברים בסיסיים ראשוניים, אותו לילה שנתי נדדה, זו הפעם הראשונה שלא היה לי מה לקרוא. מזל שחברות הסלולאר מחוייבים על פי חוק לשים את אזהרות הקרינה....יש שם חומר קריאה רציני...

לא היה מנוס מלהגיע למסקנה שאני זקנה מידי לשינויים! הגדולה שלי ראתה שאני אפעס לא מצליחה אפילו לחייג- אומרת- אמא אל תדאגי, אני אלמד אותך, אני אראה לך גם מאיפה מורידים את המשחקים ואל תדאגי, לא תסתבכי בהפעלת המכשיר כי ... נכון תתני לי לשחק בו? גוועלד!

אבל אני לא אתן לייאוש להשתלט עלי, אני אנסה, אני אצליח! ואם תשמעו צהלות שמחה באמצע הלילה או סתם קריאות לעזרה, אל תחששו, זה לא תן וגם לא חיה פגועה בצד הכביש, זאת רק אני...

שבוע אחרי, אני כבר דיי השתלטתי על העניינים, לומדת דברים חדשים ובעיקר מפעילה תאים אפורים במוח, למרות שהטלפון לא הרבה אצלי, משעות הצהריים הוא מוחרם על ידי הילדים.

בעניין אחר, מצאתי הוראות להכנת נרתיק אייפון חמוד (קישור), נשמתי לרווחה, ההוראות כל כך פשוטות שקשה יהיה לפספס, תראו מה יצא :




יש לי כמה רעיונות לשידרוג, מקווה להספיק לעשות עוד השבוע...
ועד לפעם הבאה,


יום חמישי, 15 באפריל 2010

הזבל של אחד הוא אוצר של האחר- האמנם?

כשאני רואה מטבחי משחק יפים, אני מזילה ריר, מטבחי פטיט(קישור) למשל- וואו! אפילו באיקאה ראיתי אחד, אבל "דן- חסכן" לא קונה, אלא עושה (אם לא מוצא סבאסבתא שיקנו :) )


חיכיתי להזדמנות... וזאת לא איחרה לבוא, בסוף מצאתי אוצר! ולא סתם אוצר, אלא אוצר מהרחוב!


אחר הצהריים אחד, תוך כדי איסוף הילדים, שמתי לב לשידה עזובה שככל הנראה נזרקה מאחד הבתים, בלי לחשוב, עצרתי את האוטו, הורדתי את חלק מהמושבים והתחלתי לסחוב, לקטן שהמתין באוטו בסבלנות אמרתי שאמא כבר כבר חוזרת.
תוך כדי שאני מנסה להרים את המפלצת שהסתבר דיי כבדה, פתאום אני שומעת "עינת, זו את?"
מה מסתבר? כמובן חוק מרפי, חברת ילדות מגן חובה, במקרה היתה בסביבה, נראתה המומה מיותר לציין.
ואני? מתחילה להחליף צבעים, "אההה, הי! וואו, שנים שלא ראיתי אותך, אה זה? סתם שידה, מהרחוב, לא! אה כן? אההה, למה? אההה שאלה טובה, לילדים.... אני אוספת לתרומה"

נשים את הבושה בצד, נכנסתי לאוטו מזיעה ועם גב כמעט תפוס, טלפנתי דבר ראשון ליד ימיני, להכין אותו נפשית מה אישתו הביאה הביתה הפעם:"הי בובי, נכון אתה אוהב אותי, אבל מאד מאד? לא משנה מה?" והוא מצידו ענה: "למה מה עשית? מה אספת הפעם?" טלפון שני היה לאמא שלי (אמא של מיכל, חברת הילדות שפגשתי,  מכירה את אמא שלי) להקדים תרופה למכה, עדיף שתשמע ממני שהבת שלה אוספת זבל מהרחוב.


ככה השידה נראית לפני:



יד ימיני הפשיל שרוולים, הביא מקדחים (מקדח ומסור חשמלי- יצא לי חרוז יפה , לא רציתי להרוס), ניסר וקדח, יישר והבריג וזה מה שיצא בסוף:



מבט מלמעלה:


שידה-0 ש"ח
קערה: 5 ש"ח
בד- 10 שח מאיקאה
ברז: 0 ש"ח, נשאר לנו מהשיפוץ
כפתורים לגז+דיקטי עץ לגז- 15ש"ח


סה"כ 30 ש"ח!!


תראו מה עוד אפשר לעשות:





מאז נאספו אצלינו בבית עוד כל מיני זבלים מהרחוב ומבתים של אנשים, אבל זה כבר לפעם אחרת...
והמצחיק הוא שהנסיכה הגדולה אמרה ליד ימיני- "אבא, אתה יודע, אם אתה רואה קרטון גדול ברחוב תוכל להביא לי?" למה הוא שאל, והיא ענתה- כי אני רוצה לאסוף כמו אמא- איזה נחת! (בשבילי, ליד ימיני התהפכה הבטן על כמות הזבל שיתאסף בבית!)

קצת תמונות על העבודה הקשה של ה"הנדי מן" שלי:




פגשתי את אותה חברת ילדות בפסח, ראתה אותי ואת המטבח והזמינה אחד גם:)
סופשבוע נפלא לכולם!







LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...