יום שלישי, 28 באוגוסט 2012

אילת מטיילת: יעל יניב מ-my creative place


מכירים את הביטוי על נשים "גם יפה וגם אופה"? אז על האורחת הבאה שלנו צריך להוסיף "וגם מוכשרת וגם יצירתית ומסתבר שיודעת איך לסחוט את 24 השעות שיש ביממה למינימום 40" 

את השבוע השני של הפרוייקט ולמסיבת פתיחת שנת הלימודים, תפתח יעל יניב.
יעל היא גרפיקאית במקצועה- מזה 10 שנים היא... (קחו נשימה עמוקה- הרשימה ארווווכה)
מציירת, 
מפסלת, 

תופרת, 

בונה חדרי מיניאטורות,
עוסקת בסקראפ על כל היבטיו 

מתה על שוקולד ואופה (בעיקר קינוחים) 
 

ובשנתיים האחרונות מצלמת... המון.
בבלוג שלה "MY CREATIVE SPOT" היא משתפת בעיקר ביצירה
עם הדרכות לפרוייקטים של תפירה וסקראפ (גם במסגרת צוות העיצוב של נתנאלה.קום).
אז קבלו את יעל המדהימה בפוסט מטריף חושים!

***************************
"בתור ילדה הייתי תולעת ספרים...
בערב לפני השינה הייתי מתכרבלת במיטה עם ספר קריאה,
לפעמים מתחת לשמיכה עם פנס...
כי לא הייתי יכולה להניח אותו, גם אם עברה שעת השינה שלי (-:
שבתות בבוקר היו השעות שבהן אבי היה מספר לנו סיפורים, בד"כ סיפורים שהיה ממציא מהראש, והאהובים עליי היו הסיפורים על השועל בר מזל, השובב (ותמיד היה מוסר השכל חבוי שם איפשהו)

את הספריה הייתי פוקדת פעם בשבוע ומכיוון שהספריה העירונית היתה במרחק 5 דקות מהבית שלי בתור ילדה הייתי אוהבת את שעות הסיפור שאימי היתה לוקחת אותי לשמוע...
ספרנית אחת במיוחד היתה תמיד מנסה להמחיש לנו את הספרים עם כל מיני עזרים, מה שהפך את שעת הסיפור לאפילו יותר כיפית.

כשעינת מ"קישקושיאדא" הציעה לי להצטרף אל פרוייקט ספרי הילדים תקף אותי פרץ נוסטלגיה (ואולי יום ההולדת הממשמש עשה את שלו)
ועלו לי מיד בראש ספרי הילדות שלי: ספריו של ז'ול וורן (היה יכול להיות תירוץ טוב לצאת למסע ארוך ארוך עכשיו בעקבות הפרוייקט, לא?),
ספריו של אריך קסטנר כמו אורה הכפולה, אמיל והבלשים ו"אבא ארך רגליים" של ג'יין וובסטר.

אבל דווקא נטיתי יותר אל ספרי הילדות של אחיינים שלי כמו דירה להשכיר (שאחיין שלי היה מדקלם ומספר לאחים שלו) או הבית של יעל (שאבא שלי ממש בנה להם מקרטון ענק ובכל שישי בערב לאחר הארוחה היה מוקם עם כל החידושים בתוכו), איה פלוטו ומעשה בחמישה בלונים שאחייניות שלי ממש אהבו....

אחרי תקלה ופיקשוש עם הפרוייקט הראשון וממש לפני שהרמתי ידיים, במפגש עם זוג חברים, ביתם הקטנה לא הפסיקה לדבר על איילת שמטיילת ובגאווה הראתה לי את הספר...

חברתי סיפרה שהיא כ"כ אוהבת את הספר ונהנית להיות שותפה למהלך הסיפור בקריאת שמות החיות שמיד ידעתי שזה יהיה הפרוייקט...
במיוחד לאור יום ההולדת של הקטנטונת שממש היה במרחק שבוע - מה שנקרא שתי ציפורים בפרוייקט אחד (-:

הספר שכתוב בצורה זורמת וכ"כ נגישה לילדים (כתבה וציירה רינת הופר) מספר על הילדה אילת שמטיילת בחיק הטבע וחיות השדה מבקשות להצטרף אליה למסעה...בכל פעם מצטרפת עוד חיה והילדים יכולים לנחש את החיות שמתחבאות ובסופו היא מגיעה הביתה עם המון חברים חדשים, אל אימה שמחכה.

היו לי כמה רעיונות להפעלה....
פאזל, משחק זכרון, רקמה של הדמויות...
אבל כל אלו לא "עשו" לי את זה...
מכיוון שתמר הקטנה (וגם אמא שלה) מאד אוהבות משחקים עם אינטראקציה בין המשחקים חשבתי על ספר קריאה לתמר שבו בזמן שאמא קוראת בספר, תמר תוכל להיות שותפה מלאה בספר משלה.

הכנתי סקיצות כדי שאדע פחות או יותר מול מה אני עומדת....גזרתי בצורה חופשית לבד פחות או יותר לפי הספר
והנחתי על פיסות הלבד שנחתכו כ"דפי הספר"
את הדמות של איילת חתכתי מקרטון דק ו"הלבשתי" בלבד
ומאחור הודבקו מגנטים קטנים בדיוק באזורים שהחיות נצמדות לאילת בזמן הטיול

ופה הטעות העיקרית שלי (שאני מאשימה את שעת הלילה המאוחרת שבה הכל נעשה)...שתתוקן כבר בספר הבא (כי ככה זה כשמביאים מתנה רק לילדה מתוקה אחת)...
את דפי הלבד של הספר הייתי צריכה לתפור לפני..אבל אני חיברתי את כל האלמנטים ורק אז תפרתי - מה שגרם לעובי מאסיבי בחלק התחתון -מזל שיש רגל הולכת שמקילה על העניינים כשצריך...

בין הכריכה החיצונית לכפולה הראשונה הנחתי כמה מגנטים וכך אילת מופיעה גם בכריכה ובכל מקום בו מסתתרת חיה השארתי מעין "כיס" - כך אפשא לחזור ולהכניס את החיות לסבב הבא של הקריאה

כל האותיות על הכריכה ובתוך הספר מבית "תוצרת הארץ"

אז אחרי הקדמה ארוכה שכזו...מוכנים לצאת לטייל?.


את החיפושית היא נושאת בכיס השמלה

ומי שם מציץ?

את הצפור מעץ הברוש על הראש


את החלזון המנוזל על הסנדל




את הכלבלב השובב על הגב



 את הצב העייף של הכתף



כך נראה הדף כשהגירף כבר לא מסתתרת מאחורי השיח והענן (-:


את הג'ירף על האף



 ובבית מחכה...אמא האוהבת 
(אבל איך לא מודאגת? זה מה שמעניין אותי? (-:)

לכריכה החיצונית השתמשתי במדבקות המתגהצ(א)ות של "תוצרת הארץ" ומכיוון שאת מדבקות השם שלי מהן הזמנתי בלבן...השתמשתי בנגטיב ובתוספת דיו ורסה מרק כמעין שבלונה.



המתנה התקבלה על ידי תמר באהבה ומאז כבר הספיקה לספר לי  "שהכי כיף לקרוא לבד בספר שלה, יחד עם אמא" (-:

תודה לעינת על רעיון המקסים למסיבה כיפית שכזו ועל האירוח
מקווה שהחזרה לביה"ס ולגנים היטיבה עם כולכן (-: 
************************
תודה רבה ליעל על פרוייקט כיפי ומעודד את הילדים לקריאה ולהשתתפות פעילה בזמן הקריאה!
מעניין איזה ספרים אתם הולכים להכין...
בהצלחה!

יום חמישי, 23 באוגוסט 2012

איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני: בעיקר פורמת


האורחת השנייה בפרוייקט היא בחורה מיוחדת במינה, הלא היא "בעיקר פורמת".
מאחורי הכינוי (והאגדה) "בעיקר פורמת" נמצאת גל.
גל היא אשת אשכולות המנהלת יחסים מצחיקים-ציניים עם שני זאטוטים ובעל (כמו כולנו?)
בבלוג היא משתפת במסיבות נושא מהממות


רעיונות יצירה למכביר והדרכות מצולמות

http://poremet.blogspot.co.il/2012/02/topsy-turvy-doll.html
http://poremet.blogspot.co.il/2011/02/pink-penguin.html

ובעיקר מצחיקה אותי בטירוף!
אז קבלו את גל בפוסט משעשע ומלוכלך במיוחד!

******************************
"קיץ מהביל לאמהות המיואשות, מה שלומכן?
זו שאלה רטורית כמובן כי גם אני אמא. גם באוגוסט.
בערבים הפחות לחים, אלו שמגיעים מאוחר מדי,
אני מפנטזת לי במרפסת (למול הדשא העמוס מזבלת ילדים ופלסטיקים שהיו פעם "שלוקים") על ימים במזגן,
בהם אני מקריאה לילדים ספרות יפה והם בקוצר רוח אומרים: "די, אמא, תעזבי אותנו בשקט ותני לנו לקרוא לבד",
כי בפנטזיה שלי לימדתי אותם כבר לקרוא והם ממצים מלא פוטנציאל.
ואז אני ניגשת להכין לי קפה (חם, כי יש מזגן) ו.. 
בקיצור, נורא שמחתי שעינת פנתה אלי להשתתף בפרויקט העל שלה (-: 

יש לנו חיבה מיוחדת לשילוב הקסום של מאיר שליו ויוסי אבולעפיה,
לא המצאנו את הגלגל, אני יודעת...
אבל המצאנו מחדש את "איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני".
רק לכתוב את השם מחייך אותי שוב ושוב (-:



הצלחנו לשלב קצת קריאה והרבה עבודה מעשית ואפילו להרוויח זמן איכות בבוץ עם חברים וקצת במזגן - אבל לפני שאני משוויצה בתמונות, הנה תקציר הסיפור למי שלא מכירה (ואחרי שתתבייש שתלך מייד להשיג עותק): 





סבא יקיר מגיע לבקר את הנכד מיכאל ומחליט לספר לו סיפור "שעוד לא סיפרתי לאף אחד, אפילו לא לעצמי": 

האדם הקדמון, שנורא דומה לאח של סבתא, הדוד יעקב,
קץ בחייו המשעממים (טוב, לא היתה לו טלויזיה)
ובתפריט הדלוח שמספק לו הטבע, על טהרת לפתן הדרדרים ומרק הלטאות.
ובוקר אחד הוא מקיץ ומבין שמה שהוא מחפש זה "קבאב רומני"! ובימים ההם שתדעו עוד לא היו רומנים וגם לא מסעדות... 



אז האדם הקדמון עובר תלאות משעשעות (במיוחד להורים) ואפשר לומר שאשתו היא לא בדיוק מהזן המפרגן - בכל זאת, במערה שבהר כבר בייתו את הכלב ורק הוא יושב כל היום וחושב מה זה בעצם קבאב רומני.





והדברים לא נראים מבטיחים, די מתסכל. 




"והסתו סתיו והקיץ קץ, אוי מיכאל, איך שהזמן רץ..." והאדם הקדמון כבר התחיל לחשוב שהוא ימות בלי לאכול קבאב רומני...כן, עד כדי כך... 






אבל מה את יודעת? ממש לקראת סוף הסיפור, הצטרפות מקרים מעולה מביאה את אדם הקדמון להמציא (לגמרי במקרה) את הקבאב הרומני! ומיד הגיעו שמה הכל וצעקו "קבאב עכשיו" ו"אלוהים גדול" ו"תנו גם לנו קבאב לאכול" 


"ועשו גחלים,
ונפנפו כל היום,
כמו שאח של סבתא עושה בחצר עם קרטון.
אבל שום קבאב שוב לא היה כך-כך טעים,
כמו הקבאב ההוא הראשון,
האבא של כל הקבאבים הרומניים,
שהוא, האדם הקדמון,
לגמרי במקרה,
המציא לפני כל-כך הרבה שנים."


(ספור לילדים מאת מאיר שלו
וציורים מאת יוסי אבולעפיה)




וככה זה עבד אצלנו:
אורי ולולה כיסחו את הדשא ושמרנו את כל מה שנכסח בשק.
שלחנו את אורי עם פח גדול להביא אדמה, בגלל שאוגוסט (אולי לא שמתם לב) והכל יבש, מילאנו את הפח במים ונתנו לאדמה לספוג את המים במשך לילה.





מצאנו מקום זנוח בחצר.

הבאנו המון חברים, הפשטנו את כולם והתחלנו לשחק!






לא כולם התלהבו מהבניה עצמה אבל המשחק בבוץ היה אדיר.

אני כנראה נהנתי הכי הרבה (-:
ולהפתעתי הילד היה בעניין כולו! מבוהן ועד השערות...


הכנו עוד דלי עם מים ועוד מיכל לעשבים/דשא והתחלנו לערבב. ציפינו את הסלעים בבוץ עם הדשא ואז שיקעו כל מיני קופסאות בשביל שיהי לנו מערות - כאן רואים אותנו מצפים קופסת קוטג' וקופסת גלידה ועל הדרך לומדים שצריך לשים בוץ יותר גס בדפנות, ליצור מבנה חזק ולטפטף עם בוץ נוזלי מסביב:







את הקופסאות הקטנות - למשל קופסת קוטג' - כדאי לגזור במספריים לשניים בשביל ליצור מערה יותר רחבה.




אחרי שעה בערך מיצינו והלכנו לאכול שלוק.


ולמחרת.. המשכנו (-: הבוץ נסדק והיה מגניב מאוד לדעת דורדור, הוספנו עוד מערה וקראנו לזה יום.

לתפארת האדם הקדמון.

שלא באמת בנה בבוץ ואם יש כאן הורות משקיענית זה זמן נחמד ללמד על מתי התחילו לבנות בתי בוץ ואיפה.
לי אין מושג כמובן.


רגע, לא סיימתי (נתנו לי במה, שאני לא אדבר?)
חזרנו למזגן... והוספנו את האדם הקדמון - וזה אפילו יותר פשוט מלשחק בבוץ!
מציירים על קרטון (של פיצה, כן) דמות ללא רגליים:





אפשר כמובן גם לסרוק ולהדפיס איור מהספר.

במקום רגליים מציירים (ביד חופשית למדי) 2 עיגולים וגוזרים לחורי האצבעות,





אני גזרתי עם מספריים מאפנות, אז ככה זה גם נראה.. אפשר להשתכלל.



ואפשר גם לשחק עם החורים ולגזור אותם בתור ידיים
(למשל לאשה הקדמונה שעובדת כל היום בכדי לפרנס את בעלה החולמני)





(תנו כבוד ללק הצהוב... ככה מלמדים אצלנו צבעים.
זה מה שאני אומרת לכל מי ששואל)







ואז משחררים ונותנים להם להכין איזה בובות שרוצים (-:


השיטה שעבדה לי הכי יעיל: להכין שבלונה פשוטה של דמות, לגזור מתוכה את חורי האצבעות (לנסות שזה באמת מספיק גדול, מפרק האצבע צריך לבלוט החוצה). נתתי לדורדור להעתיק את העיגולים -לצייר בתוכם, ומסביב לעיגולים הוא כבר המשיך עצמאית...








כל אדם קדמון צריך רובוט קטלני, זה ידוע.
רגע, סליחה, עכשיו אני רואה שזה אביר ללא חת.









אפשר להמחיז עם הבובות האלה כל סיפור ונורא כייף ללכת איתן, במערות או על שולחן.. הספרים הם ההשראה, נכון?
כשהסיפור נגמר כל אחד ממציא מחדש את הקבב שלו.


ועכשיו אני רעבה....
נשיקות,
בעיקר פורמת.

*******************************
מעניין מה אתם הולכים לאכול היום בצהריים... :)
תודה רבה לגל על פוסט משעשע ויצירתי!


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...