ההחלטה שלי לשנה הלועזית החדשה

אצלינו לפי המסורת הימים שלפני ראש השנה העברי הם הימים המתאימים לקבלת החלטות טובות, קראתי באתר חב"ד שהחלטות רבות אינן שורדות לאורך זמן- יותר מ50% מהחלטות ראש השנה העיברי נשכחות עד ר"ה הלועזי (1 לינואר).
אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה מההחלטות שקיבלתי לפני חמש שנים ויותר נמצאות עדיין ברשימה שקיבלתי על עצמי בראש השנה האחרון.

איזה החלטות אתן שואלים? (גם אם לא- אני אספר, אבל אפשר להרגע- אני לא אכתוב את כולם- אחרת זה לא ייגמר...)

• לאכול יותר בריא (שוקולד זה בריאות, לא?)
• להקפיד על כושר ולהשתדל לא להתפרק תוך כדי (אבל בעצם בדיקות הדם האחרונות שעשיתי חזרו מצוינות, עד כדי כך שהרופא אמר רואים שאת מתעמלת, פחחח!)
• לשמור יותר על קשר עם חברות מהתיכון (תודה לאל על פייסבוק)
• להתנדב יותר (לארגן יומולדת לכיתה של הנסיכה הגדולה זו אשכרה התנדבות- זו אפילו התאבדות!)
• להסתפק במועט. (אני באמת משתדלת! ויעיד על כך חשבון הבנק שמשום מה מתקשה להתאזן)
• להמשיך ללמוד, לא משנה מה!
• להיות יותר סבלנית וסובלנית לאחר  (ל' ות'- אני לא יודעת אם אתם קוראים את הבלוג אבל אין לכם מושג עד כמה אני משתדלת!! א' תעיד עבורי)
• להיות אמא יותר רגועה, ילדים גדלו בעבר טוב מאד גם בלי השטויות שלי.
• לא לתת לתכונות הפולניות להשתלט.    טוב נו, משהו צריך להשאר לשנה הבאה :-)

והנה הגיע לו ראש השנה הלועזי, והפעם בצעד חריג ביותר אני מקבלת על עצמי החלטה נוספת (מה לעשות שראש השנה העיברי רחוק ) - לא לקבל החלטה! פשוט לזרום.
אלו מבינכם שמכיר אותי יודע שזו ההחלטה הכי טובה עבורי כי אני לא החלטית, אני יודעת לסבך את עצמי בסיטואציות משונות בלי יכולת לצאת מהם טוב, עוד תשמעו עליהן...

אז כדי לא לסבך את עצמי ועדיין לצאת טוב, בשנה יש 52 שבועות, אני מתחייבת להשתדל ללמוד 52 דברים חדשים, בכל שבוע משהו חדש.

אז קדימה- רעיונות! תנו לי רעיונות (שלפחות אני אצא טוב, שלא יהיו פאדיחות!), תלמדו אותי דברים חדשים, תחכימו אותי, אני מבטיחה להעלות אותם פה...

happy new year!!

מה הייתם עושים עם 20,160,000 ש"ח ?

הייתי בפסטיגל "קונג פו", אותי זה ממש לא עניין, אבל החלטתי לעשות השתדלות עבור הבלוג...(טוב נו, עליתם עלי, קניתי את הכרטיסים מלפני חודש אבל עזבו פרטים טכניים).

בשורה התחתונה- ציפיתי ליותר- בהופעה בDVD הבמה נראית הרבה יותר גדולה,  מצליחים לראות את ההבעות של השחקנים, הכל נראה יותר WOW, בתכל'ס- היחיד שנהנה היה האפרוח הקטן- הבנות לא התלהבו מי יודע מה- אמרו בסוף שזורו היה הרבה יותר מגניב, אבל ברשותכם אתחיל את הסיפור מההתחלה.

הכל התחיל כשהנסיכה הקטנה החליטה שהשנה היא אוזרת אומץ והיא רוצה ללכת לפסטיגל (הרי לא לחינם במשך שנה שלמה היא מדקלמת את תפוס ת'פסטיגל של השנה שעברה ועושה הופעות עם אחותה ואחיה כל שבת), אבל לא לבד אלא סבא, סבתא, הנסיכה הגדולה ואבא- אמא תשאר עם האפרוח בבית כי הוא קטן מידי.

אחרי שוחד לא קטן החלפנו אנוכי ויד ימיני תפקידים (ממש הקרבתי את עצמי).

הכרטיסים נקנו, התאריך נרשם ביומנים של כולם וכולנו חיכינו, במיוחד הילדים והאמת אגלה לכם סוד קטן? גם אני... בפעם האחרונה שהייתי בפסטיגל היה לפני מי יודע כמה שנים וסיקרן אותי לראות איך נראית ההפקה של היום- כי שמעתי שזה משו משו (עכשיו אתם מבינים מי שיחד את מי, חחח...)

שבועיים לפני ההופעה התחילו ההכנות- נקנה הDVD והדיסק כדי להכין את הקטנה שלא תבהל מכל ההמולה, התחלנו ללמוד את השירים והקמנו מערך חדש של הופעות בשבת.

ואיזו שמחה היתה בבית שלקראת היום המיוחל סבא וסבתא החליטו "לוותר" ליד ימיני ונתנו לו את הכרטיסים שלהם כי הם ידעו כמה הוא רוצה להצטרף ועד כמה הוא מתייסר על שויתר על מקומו עבורי, הוחלט לקחת גם את האפרוח הקטן כי אם כבר כל המשפחה אז הלכנו עם זה עד הסוף.

התארגנו מוקדם, הכנתי סנדויצ'ים, ממתקים, שתייה וכל מה שעלה על דעתי שנצטרך, הוצאתי את הילדים מוקדם מהגן/בית ספר ונסענו (בדרך כמובן שהקטנה כבר אמרה שהיא לא אוהבת חושך ובעצם, לא בא לה פסטיגל כבר ראתה אותו בDVD), נכנסנו לאולם- חייבת לציין לטובה את הסדר המופתי שהיה עם האבטחה- הם בדקו בדיקה בטחונית אחד אחד, תיק תיק, ממתק ממתק וכרגיל הישראלים לא אוהבים תורים, אנשים קיללו, דחפו ולא חסכו בממתקים כי אף אחד לא אוהב את הגזלנים בהופעות.

יד ימיני נבחר ללכת עם הבנות לשירותים רגע לפני, כי אצל הבנים אין תור :-) , הרווחתי!

ואני? אני ניסיתי להגיע למקומות שלנו עם 5 מעילים, 2 תיקים, עגלה אחת וזאטוט בהלם, כשסופסוף הגעתי לשער הנכון הייתי צריכה להנדס את כל הדברים עליי ולעלות במדרגות כי אין כניסה לעגלות, במחשבה שנייה- היה עדיף ללכת לשירותים.

לא אכביר במילים אלא רק אסכם- את הבנות זה לא כל עניין, האפרוח רקד ומחא כפיים במיוחד בשיר "יפיופה" של אייל גולן (אבל הוא עושה את זה בכל הזדמנות שיש מוסיקה אז זה לא אומר), לנו כאב הישבן מהכסאות מימי הביניים, הבדיחות של יצפאן לא כל כך הצחיקו, וההופעה- אותי איכזבה, ציפיתי ליותר הופעה, סיפור או עלילה ופחות פרסומות סמויות.

השיר של אייל גולן:


לסיכום, הדירוג שלי הוא  2 כוכבים מתוך 5- כי בסך הכל נהניתי לראות את האפרוח מקפץ, את הילדים עם המתנות הממוסחרות (מזל שיש לי בנות והן לא בעניין חרבות), ואפילו את ההורים שהצליחו להשלים שעות שינה...

ולמי שפספס: (אני מכורה לשיר הזה- מהמם! ואני לא צינית, שמתי לי אותו אפילו בIPOD)


קצת מספרים (מוקדש לכם הגברים):
קרוב ל-90 הופעות של פסטיגל קונג פו 2009 התקיימו השנה בחופשת חנוכה בערים תל אביב, ירושלים וחיפה.


בסביבות 800 איש בכל גוש, ישנם 4 גושים סה"כ להופעה 3200 איש, סה"כ 288,000 איש ראו השנה את הפסטיגל!!! נניח שאף אחד לא שילם מחיר מלא, ניקח את הממוצע (שאגב אני החלטתי עליו) של עלות לכרטיס 70 ש"ח- סה"כ הכנסה ברוטו 20,160,000 .

מילה אחת יש לי להגיד על זה-וואו.


מה אתם הייתם עושים עם סכום כזה? לי יש רעיון או שניים , ולכם? אשמח לשמוע- התשובה המקורית ביותר תזכה ב...מר תפוח אדמה מעשה ידיי! בקרוב בבלוג... 


תודה לכל קוראיי על המילים החמות ועל העידוד בקריאת הבלוג, כיף לקרוא תגובות במייל/פייסבוק/טוויטר/טלפון, וגם אם  לא כתבתם לי כלום- אני יודעת שהתכוונתם...

זו הזדמנות טובה להודות לסבא וסבתא על הכרטיסים- תודה, בסופו של דבר נהנינו! בלעדיכם לא היה לי על מה לכתוב :)




**בקרוב - פוסט על גברים, יש למה לצפות!

קיבלתי החלטה, אשמח אם תצטרפו אלי...

אנחנו כל היום במרוץ- מרוץ אחרי יותר רכוש, יותר כסף, יותר אמצעים, יותר מהכל ולפעמים אנחנו (לפחות אני יכולה להעיד על עצמי) שוכחים לעצור לרגע ולהודות על הדברים שנראים לנו כל כך טבעים- עצם היותנו בריאים , מאושרים, נושמים.

הלילה האחרון לא נרדמתי, לא בגלל המבחן במחקרי שוק שיש לי היום אחר הצהריים אלא בגלל שלפעמים אני שוכחת להודות על הטוב, על הפעולות היומיומיות שנראות לי כל כך טבעיות.

הסתובבתי בין החדר של הנסיכות ושל האפרוח והקשבתי לנשימותיהם, לפעימות ליבם, ליטפתי, נישקתי, הקשבתי לשקט מסביב (אפילו הנחירות הפעם לא הפריעו), פתחתי חלון ונשמתי מלוא הריאות, פשוט נשמתי, כי אני יכולה- נשמעת פעולה פשוטה לנשום,לא? מה אני עושה סיפור גדול מזה? אז זהו- שלא.

נודע לי אתמול שחברה טובה של אחותי, נערה צעירה, חייכנית ומאושרת, ממש ילדונת נשמה את נשימתה האחרונה והחזירה נשמתה לבורא העולם, במשך שנה שלמה נלחמה כנגד כל הסיכויים להבריא, עם הרבה כח רצון, לא ויתרה לעצמה- המשיכה לחיות, ללמוד, לבלות , לחייך  ובעיקר לאהוב ולהראות לכולם שהחיים ממשיכים.

החיים לוקחים אותנו למקומות יפים יותר ויפים פחות ואנחנו ולפעמים שוכחים את הדברים הקטנים, הפשוטים.

בזכותך זיוי, אני הולכת לנסות להקפיד לפחות פעם בשבוע לנשום נשימה עמוקה ולזכור לא לקחת את החיים כמובן מאליו. תצטרפו אלי?

מוקדש לזיוי ולמשפחתה, המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון בירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

** לקבוצה של זיוי בfacebook

יש כזה דבר פולנייה רגשנית!

נולדתי לאמא פולנייה, אני מודה, לימדו אותי שזאת לא בושה להודות, כי לפולניות יש הרבה מעלות: הן מבשלות אוכל יהודי נפלא, שומרות על בית נקי, הארונות תמיד מסודרים (במיוחד הבגדים הממויינים לפי צבעים) והמגרות תמיד בלי פירורים, הן דואגות לילדים שיהיו במצב פיזי טוב ממש כמו אמא אווזה ודואגות שהבעל יהיה תמיד מרוצה מבחינה חומרית (טוב נו, זה ידוע שפולניות לא נותנות :-) )

אבל יש חסרון אחד לפולניים - אנחנו לא עם חם.
טוב, אני יודעת שאני חוטאת עכשיו ועושה הכללה גורפת, אבל מה לעשות שרוב, אם לא כל, הפולניות שאני מכירה, לא ידועות בחום שהם מרעיפות סביבן.

ואני? אני מסתבר רגשנית, מי היה מאמין שפולנייה יכולה להיות רגשנית, אבל לא סתם רגשנית, אלא רגשנית עם דמעות! לא קרה כמו גפילטע פיש טחון בבית (כי זה מה שפולניות אמיתיות עושות- תשאלו את סבתא שלי) אלא חמה כמו צ'ולנט בשבת חורפית!

בשביל להסביר אני צריכה לקחת אתכם קצת אחורה בזמן, לא רחוק... שבע שנים אם נדייק ללידת הבכורה המקסימה שלי.

המהממת גדלה להיות ילדה נבונה, חכמה, מקסימה, רגישה לזולת, אחות נהדרת ובת נפלאה. וכמידי שנה במסיבות השונות בגן- תמיד התאפקתי, הייתי על הסף לבכות וכל פעם ניסיתי להדחיק את ההרגשה- הרי אני פולנייה, לא? והדחקה זה הצד החזק שלי... עד לאותו אירוע מעצב אישיות שאירע ביום שישי!
הגדולה חגגה בבית הספר את מסיבת הסידור הראשונה שלה ושלנו, ההתרגשות היתה גדולה, הילדה מופיעה!
ההתרגשות היתה כל כך גדולה, במשך כל ההופעה ניסיתי, אבל באמת שניסיתי להתאפק, עד שלא יכולתי לעצור את השטפון! השיטפון היה גדול עד כדי כך שכשהגיע תורה להציג על הבמה, אני עם עיניים דומעות, עם טישו ביד אחת והמצלמה ביד השנייה לא שמתי לב שהיא מול המיקרופון, היא ניסתה לאותת לי מסתבר, ניסתה לקרוא לי בעיניים שלה, ניסתה אפילו לעשות פססססטטט- אמא ! עכשיו תורי! תצלמי...
הפאדיחות אני אומרת לכם! ולא שתגידו- ישבה רחוק, לא שמה לב- ישבתי שורה ראשונה ב-א-מ-צ-ע-! 

אבל סוף טוב, הכל טוב, השמיים, או יותר נכון העיניים, התבהרו, הבכי נפסק, המהממת צולמה והכי חשוב- אני לא פולנייה (לפחות לא בקטע הרגשני...)


במקרה- אבל הפעם המהממת הבטיחה שבאמת זה היה מקרה, היינו צריכים להביא עוגה למסיבה, הנדסתי בכמה שעות עוגה שלא תבייש (אמרתי לא פולנייה ברגש אבל ברור פולנייה בלהראות לאחרים :-) )

שוב אני מתנצלת על איכות התמונות...צולמו כרגיל ברגע האחרון בכיתה...

האם אני הפולנייה היחידה עם דפקט בייצור?! יש עוד כמוני? אל תתביישו להודות בזה!! זה משחרר :-)

רק אני והחבר שלי...

מה יוצרים לאחיין שזה עתה נולד? שיהיה גם מתוק, גם נעים, גם שימושי וגם קל לסחיבה במטוס (מה לעשות- אחיינים שלי גרים רחוק רחוק במקום שכוח אל יחסית, בלי אוכל כשר ובלי דודה שלהם...)
בגדים? יש לו מספיק מאחיו הגדולים,
משחקים? נראה לי סיוט לסחוב- מספיק יש לקחת בשר קפוא...
אולי אוכל לתינוקים? בשביל זה יש לו הורים- שיקנו הם!

פתחתי ספרים, גלשתי באתרים, חיפשתי השראה... אך זו לא באה....

עד שלילה אחד הבריק לי רעיון! האפרוח שלי אוכל בקבוקי במיטה על כרית ואוהב למשמש את שמיכי כבר צעיר צעיר אז מה יכול להיות רעיון יותר טוב מכרית ענקית עם אפשרות מישמוש?

שינסתי מתניים,
גזרתי עם מספריים רעיון שהיה לי בראש
וזה מה שיצא

החלטתי אם כבר אז כבר- להוסיף תוויות מסוגי סרטים שונים בילדיים, רגליים ושיער

תפרתי את התוויות הפוך

הפכתי

מלאתי באקרילן- איזה סיוט זה- ממש קשה, ועוד עשיתי ידיים יחסית רחבות...

תפרתי עיגולים לעיניים עם ריסים ומילאתי גם קצת באקרילן שיבלוט





טאדאם!!!

יצא כל כך גדול... בטח תפס מושב שלם במטוס....חחח....

* טיפ לפעם הבאה: לא למלא את כל הבובה באקרילן אלא להכניס לתוכה כרית אמיתית!! לעשות סגירת לולאות או צד אחד על השני כמו בכריות האמיתיות...ואז יש גם אפשרות לכבס וגם להחליף בובות לפי מצב הרוח!

עכשיו צריך לחכות לתמונות של הזאטוט עם חיבוקי...

שו הדא כדורגל חופים?

אולי זה חור בהשכלה... אבל אני לא ידעתי על קיומו של ספורט בשם "כדורגל חופים".
שיטוט מהיר באינטרנט לימד אותי על קיומו של ספורט זה, מסתבר שיש בו אפילו אליפות, נכון מרגש? :-)
איתן ונועם, שני אחים (תאומים) מקסימים חגגו יומולדת 6, הגבגברים חולי הספורט , הזמינו כמיטב המסורת השנתית, עוגת כדורגל חופים
איזה כיף היה להכין את העוגה!
אין כמו להיזכר בחול הים (העשוי ביסקויטים), בגלים המרשרשים (טפט) ובמטריות (מבצק סוכר), אוירת קיץ!

(סליחה על איכות התמונה- צום בלילה)

קצת תמונות על התהליך של האפייה והקישוט:

סידור החומרים לקראת הבאלגן

קדימה בלאגן!!!!







עטיפת התבנית בנייר פרגמנט שהעיסה לא תידבק ותטפטף (תסמכו עלי, שכחתי כמה פעמים לצפות בנייר פרגמנט, העוגה נדבקה והיה שישו ושימחו בתנור)

הריח מתחיל להתפשט במטבח, איזה ריח!
וכמובן לא שכחתי להוריד קצת מהעיסה לילדים שלא יאכלו לי בבוקר מהעוגה של איתן ונועם- ושוב, גם פה מדבר הניסיון...

חשוב לזכור לפעם הבאה: ל-צ-ל-ם-!-! באור יום, בתאורה נורמלית ולא בצורה מאפנע!!!

לעוגה הקודמת של התאומים:

חלומה של כל נסיכה

תוצרת בית חוץ מהיותה מוכשרת ויצירתית, גם יוצרת מטבחים מהממים לילדים!

תראו איזה מטבח מהממם! חלומה של כל נסיכה! ויש מבחר ע-נ-ק!-!

תוצרת בית יצאה במבצע לרגל מכירת מטבח המאה, לחצו כאן לפרטים.

שווה שווה :)

איך יוצרות ידיים שמאליות?

זוכרים את הפוסט הזה? אני מאד התלהבתי מעצם הרעיון וחיכיתי דיי הרבה זמן עד ליישום, אבל בינתיים לא סתם חיכיתי, לא התאפקתי (אני מודה- אני לא יודעת לדחות סיפוקים מה אני יעשה?)  ורכשתי את הספר של קלודין מאמזון.

חיכיתי,
קראתי את הספר
חיכיתי,
שוב עלעלתי בספר,
גלשתי לאתר של קלודין
הרשמתי לבלוג שלה
עדיין חיכיתי
רכשתי כל מיני דברים בחנות היצירה
ועדיין חיכיתי לשעת הכושר.....

והנה הרגע הגיע!! יששש!!

חגגנו אנחנו חבורת הבנות הרגילה אירוסין לאחת מהחבר'ה ומה נעשה אם לא יצירה? (טוב נו, מודה- רק אני ומילק רצינו- אבל עזבו פרט שולי וממש לא חשוב, העיקר נהננו!!)

 

  

  
  

כן כן, כולנו ידיים שמאליות , כולנו קיטרו, כולנו צחקו, ראשים נערפו ובגדים הודבקו, קצת רכילויות והרבה אוכל, העיקר לחגוג :)

 
 

 וזה מה שיצא לי בסוף. (הפנים מטושטשות בכוונה...) חבל רק שלא צילמתי את כל החבורה בתמונה קבוצתית- הבנות אמרו שהן יצאו שמנות מידי / ראש לא פרופוציונאלי / בגד מכוער, לכו תתווכחו  :-) הן צודקות....חחח...

 

 הגוזלים שלי ניתנו במתנה ליום ההולדת של אבא שלי... אני אף פעם לא יודעת מה לקנות להורים שלנו שיש להם יומולדת/יום נישואים או כל שמחה אחרת... מה אתם קונים?

ריח של נוסטלגיה עם טוויסט

 שהתחתנתי, יד ימיני הביא איתו נדודניה: כסא נדנדה ישן שהיה של הסבתא האהובה שלו  ואיתו העביר את ילדותו, יד ימיני מאד אוהב את הכיסא , הוא תמיד מעלה לו זכרונות נעימים, זכרונות תמימים, זכרונות מלאי אהבה.

הכסא היה אצלינו כמובן, הענקנו לו בית חם, אהבנו אותו, ישבנו עליו ושיחקנו על ידו, עד שאני החלטתי שבא לי חידוש, הוא קצת כבד איך שהוא נראה לחדר של הזאטוט.

שוטטתי ברחבי האינטרנט וראיתי ששיפוץ רהיטים זה טרנד מגניב עם ריח של רטרו ומיחזור.

קדימה! הפשלתי שרוולים, שייפתי, צבעתי, ושוב שייפתי- אוף הפינות והעיקולים לא נגמרים, צבעתי, שמתי לכה אמרתי לעצמי שלהבא נותנים את הצביעה למישהו מומחה(!!), שרטטתי, התלבטתי, בדקתי, קניתי, גזרתי ותפרתי וזה מה יצא:

איזה יופי הא? המורה למלאכה שלי היתה מזה גאה בי עכשיו !

ועכשיו נשאר שאר החדר....נתראה בוילונות :-)

*חייבת לזכור להבא לצלם את השלבים- שוב שכחתי...

כובע לתינוק...או לנמר מסתבר

נולד לבן דוד שלי ילד ראשון, מכיוון שאנחנו לא משפחה גדולה, כל שמחה היא פיאסטה! החלטתי חוץ  ממתנה לנסות את מזלי בתפירה.
רכשתי מכונה
חיפשתי ברשת

מצאתי בין היתר את קרן פרפרים עם ההדרכות המעולות והקישורים המתעדכנים יומיום (בדוק).

אחת ההדרכות מצאה חן בעיני ונראתה לי פשוטה שיהיה קשה לפספס - כובע חמוד ומחמם לתינוק, מה כבר אני אוכל לפספס?

קניתי קצת בדים, אספתי שאריות והתחלתי לעבוד

קראתי את ההוראות בעיון רב

הדפסתי וגזרתי את הסקיצה

העתקתי לבד

גזרתי את הבד- לא נראה לי עקום מידי- תגידו אתם :-)

הצמדתי ותפרתי

אחרי חיבור שני הצדדים הרי ברור שיש צורך לסגור את הכובע בתפר ולהפוך, אני ילדה טובה ותופרת, רק חבל שמחברת ההדרכה לא ציינה שיש לתפור אותו כמו שרוול, באמת!

אני תפרתי את כל השכבות ביחד (!!) ואחרי זה אני אפילו התפלאתי איפה טעיתי ולמה לא הצלחתי להפוך את הכובע.

אז שיכללתי את יכולת הפרימה שלי.

פרמתי ותפרתי מחדש

הפכתי

סגרתי את פתח ההפיכה (אין לי מושג איך קוראים לו...)

קיפלתי

שמתי סרט

ונסענו בשמחה לפדיון.

אבל מה?!?!

הכובע קטן!!!!! אוף!!!!

טוב נו... לפחות על טיגר הוא עולה....

או שלא....

עד לנסיון הבא... רק בשמחות!

עוד יום ראשון

יום ראשון זה יום חלש אצלי...קשה לי לקום בבוקר אחרי שבת של מנוחה...קשה לי להרדם בלילה וכל השבוע מתחיל ברגל שמאל...

סדר היום שלי הוא בעבודה דיי שגרתי, מתחילה בפתיחת המיילים של העבודה, מסדרת לי את מטלות המשך השבוע וכשאני רוצה להתאוורר אני לא יוצאת להפסקת סיגריה (כי אני לא מעשנת) ולא שותה קפה (כי יש לי לחץ דם נמוך וזה גורם לי לסחרחורת) אני פותחת את המייל הפרטי שלי ונהנת מההתמכרות שלי... מציאת טכניקות חדשות מעניינות, קריאת בלוגים אחרים ועוד מלא!

קיבלתי עדכון שהבלוג של אילאיל עודכן- אילאיל היא יוצרת מוכשרת עם קומפוזיציית צבעים נפלאה (!!) נהניתי לקרוא ועוד יותר נהניתי לחקור את הטכניקה המעניינת שיצרו הבנות עם קרן שביט (שהבלוג שלה אגב- וואו) בסדנא כיפית- נראה לי לקראת יום ההולדת שלי אני הולכת לארגן לי גם כזאת סדנא...

מסתבר שהטכניקה היא של קלאודין הלמות' באתר שלה יש סרטון איך היא יוצרת את הדמויות המתוקות האלה ואפילו סקיצה!!

מחכה להגיע כבר הביתה לנסות את הטכניקה.. יש לי כבר כמה רעיונות...אם גם אתם תנסו תעדכנו אותי.

אחרי שיטוט גם באמזון מצאתי את הספר שלה-נראה עד מתי אני אתאפק עד שאקנה אותו...

עכשיו אני חייבת לחזור עבודה אחרי הפסקה מרעננת:-)

ישראלית גאה עם צפצפה!!

להיות ישראלי זה לא פשוט- זה לחיות בלחץ יומיומי, ואני לחוצה תמידית...גם כשאין סיבה (אולי זה הזמן לחשוף שאני עם גנים פולניים- רק תנו לי סיבה ואני לחוצה... :-) )

אחד הדברים שלדעתי מאפיינים ישראלים- מלבד כמובן הפלאפל שעושה צרבת ויושב בגרון לפחות שבוע, זה הכביש- אפילו הישראלי המנומס ביותר (גם הישראלי שקורא לעצמו "אירופאי") בסופו של דבר נכנע- תמיד בסוף כולם צופרים.

הצפצפה היא חיינו, או לפחות חיי... אצלי באוטו הצפצפה היא החברה הכי טובה - לא שאני מרבה להשתמש בה אבל רק הידיעה שהיא שם מרגיעה אותי, אך כמו כל דבר טוב, סופו להגמר...הצפצפה שלי הפסיקה לצפצף, מילא זה, אבל היא התחילה לעשות קול של סוסיתא.

מצחיק לנהוג במיני וואן עם צפצפת סוסיתא...

ניסיתי, באמת שניסיתי להסתדר ואפילו הצלחתי לשרוד חודשיים שלשה עד ששמתי לב שמקומי בכביש נדחק לשוליים תרתי משמע, וידעתי שאין מנוס מלהכניס מלהכניס את רכבי למוסך (שזה פוסט נפרד כי על זה יש הרבה לספר)- אין ברירה!!

אני חוזרת עכשיו עם צפצפה גאה (למזלי זה עדיין היה במסגרת האחריות אז לא חרגתי ממסגרת התקציב החודש- בכל אופן לא בגלל הצפצפה), אז אם תשמעו מתחת לחלונכם אוטו עובר מצפצף מגאווה- תדעו שזאת אני :-)

שמי עינת, וזהו יומני היקר, התרפיה שלי לנפש, מן טיפול פסיכולוגי חינם ברשת...
מה מתוכנן? הרבה כיף, סיפורים על המשפחה, על העבודה, על עשייה מסביב ועל הגיגים כאלו או אחרים.