תרגילים בדחיית סיפוקים (וגם איך להכין חמוצים ותמצית וניל ביתית)

אני הולכת לגלות לכם סוד עלי
אבל שתדעו, מהרגע שאתם קוראים אותו
אסור לכם להשתמש בזה נגדי
(בכל אופן זה סוד, אני יוצאת מגדרי לגלות לכם אותו
וכן, זה כולל אותך יד ימיני... למרות שאני חייבת לציין שהוא מנסה לעמוד בקצב של החסרונות המעלות שלי)
אז אם אתם לא בטוחים,
אני מבטיחה לא להעלב אם לא תמשיכו לקרוא את הפוסט
'פינקי סוור' (pinky swear)

אז מה הסוד הכמוס?
(אני לא פרה ולא סוס)
כשאני נדלקת על משהו, אני רוצה את זה כאן ועכשיו
יש לי אפס סבלנות
דחיית הסיפוקים שלי שואפת לאפס
וככל שאני מתבגרת- המצב רק מחמיר

האסימון נפל לי תוך כדי נתינת הרצאה לגדולה שהיא חייבת ללמוד איך להתאפק
לא את הכל מקבלים מיד
צריך לחכות להזמנות ואז כיף לקבל
(ברקע אני שומעת את יד ימין נקרע מצחוק ספק נחנק)

אותו ערב הוא נקרא לסדר
מסתבר שלדעתו אני זאת שנותנת דוגמה נוראית לילדים
והוא מיד מוסיף "לא במודע" (יש לו מזל, אחרת הוא היה צריך ללכת לישון עם החתולות)
הוא המשיך: "הדוגמה האישית שאת נותנת לילדים, איך אני אגדיר את זה... לא מאפשרת להם ללמוד להתתאפק"

אז אם נשים דברים על השולחן
הוא צודק
(כן, כן, גם גברים צודקים once in a blue moon
או כמו שאומרים- גם תרנגול עיוור לפעמים מוצא גרגר)
שמי עינת
ואני מכורה
מכורה לאי יכולת לדחות סיפוקים
כשהג'וק נכנס, אני אהפוך עולמות שיהיה לי אותו
למשל
החלטתי שאני חייבת למצוא אסימון של פעם, להכין שרשרת וינטג'
הפכתי עולמות ושווקים
ומצאתי

ועכשיו לשאלת המיליון דולר- הכנתי את השרשרת?
פחחחח.....
והרשימה ארוכה (לא אמנה אותה פה אחרת באמת הוא יגיד שהוא צודק כל הזמן)

אז את השלב הראשון בזיהוי התמכרות - עברתי
מה השלב הבא?
להתאפק
איך?
להתאמן!
הדרך הקלה- להכין חמוצים ביתיים (5-7 ימים)
הדרך הקשה- להכין תמצית וניל ביתית (3-5 חודשים)

חמוצים ביתיים
מה צריך?
מלפפונים קטנים
צרור שמיר
כמה שיני שום
פלפל חריף ירוק
מים רותחים
מלח

איך?
שמים מלפפונים בצנצנת
בין לבין דוחפים שיני שום קלופות ופלפל חריף

ממיסים 3-4 כפות מלח בכוס מים רותחים

לא לשכוח צרור שמיר (תודה סבתא!)

ממלאים את הצנצנת  במים (מוסיפים מים אם צריך) עד לסוף הצנצנת
סוגרים
שמים על אדן החלון (איפה שיש שמש)

ומחכים בסבלנות בין 5 ל-7 ימים
טיפ חשוב- לשים צלחת מתחת לצנצנת, המים גולשים החוצה ועושים כתם על השיש

חריף וטעים!

ומה עם תמצית הוניל?

תמצית וניל ביתית
מה צריך?
600-700 מ"ל וודקה
4-6 מקלות וניל
בקבוק זכוכית עם פקק

איך?
חוצים את מקלות הוניל
מוסיפים את הוודקה
שמים בארון
ומחכים

כמה?
כמה שיותר!
(מידי פעם כדאי לתת ערבוב)

בהצלחה לכל המכורות, מחזיקה לעצמינו אצבעות שנצליח לדחות סיפוקים.

May the force be with us

(בין לבין בזמן שאני מנסה לדחות סיפוקים הספקתי לקנות כמה דברים, מבטיחה שקטנים
רק כמה וואשי טייפ חדשים, אבקת אמבוס, כמה חותמות ומנג'טים צבעוניים
אה, גם דפים חדשים וכמה צבעי אקריל.
בקטנה אמרתי?)

איך לעזאזל היא עושה את זה?

בתחילת כל יום אני אופטימית

בנסיעה לעבודה בבוקר אני מתחילה רשימה של דברים שחשוב לי להספיק לעשות באותו יום

בדרך כלל היא כוללת:

אפייה (מצאתי מתכון מעולה)

בישול (כי צריך לאכול ולגוון לילדים)

יצירה (משהו בשביל הנשמה)

ואם אפשר גם

לקפל כביסה,

לגהץ,

לכבס,

לעשות קניות

ולסדר את הבית (טוב, כי זה אין ברירה)

אתם מכירים נו, הרשימה הקטנה והנורמלית שלכל אחד(ת) יש בראש.

לאט לאט ככל שהזמן עבר

ראיתי שאני לא מספיקה כלום מהרשימה

המקסימום שהצלחתי היה לעשות קניות (חייבים לאכול לא?)

וככה הרשימה החלה להצטמצם על הבוקר

והיום היא נראית משהו כמו:

לא לשכוח לאסוף את הילדים מהגן.

ראיתי לפני כמה שבועות פעם ראשונה (אחרי שקראתי 10 פעמים את הספר) את הסרט "איך היא עושה את זה"

והאמת?

אני לא מבינה איך היא עושה את זה....

לא משנה כמה רשימות אני עושה

אני תמיד שוכחת לשלם לוועד גן (אני מהאמהות המעצבנות שתמיד צריך לטלפן אליהם ולהגיד- נו?)

דוחה את תפירת התחפושות של הילדים שדווקא השנה שהכי אין לי זמן, רוצים תחפושת תפורה (המרפי הזה צוחק שם למעלה)

שוכחת לשלוח סמרטוט לניקוי בגן לפני פסח (אז מה אם שלחו 5 פתקים? כנראה הייתי צריכה שישה, וחוצמזה הם טובים בללכלך, אז לפחות יהיה מה לנקות..)

כמעט שוכחת להכין עוגה ליומולדת של הקטן בגן (אז מה הוא אמר שהוא רוצה- סוכריות? נצנצים? אופנוע ואוטו? אה, גם גשר ומעל את סופרמן ואם לא קשה אז גם את יוג'ין והסוס שלו מקסימוס - קלי קלות עבודה של 5 דקות)

לשלוח למסיבת פסח של הגן ביצים קשות ותפוח אדמה (מוצאת את עצמי ב-2 בלילה מתפללת למים שירתחו כבר ושהתפוח האדמה העקשני ה%*$* הזה יתרכך כבר!)

לשטוף את האוטו לפני פסח (טוב, אז כבר אחרי פסח והוא עדיין לא נקי- מה זה אומר עלי? שלא נדע מה זה אומר על האוטו!)

לסיים את תחילת הסידור של חדר המשחקים (למה ל&^*% התחלתי, ידעתי שזה מקרה אבוד!)

לקפל שוב כביסה (אבוד- שהילדים יקחו מהארגז, גם ככה זה יחזור לשם מחר)

על גיהוץ אני בכלל לא מדברת (קצת מנערים, משטיחים ומה שיוצא אני מרוצה)

האמת?

אני לא מבינה איך אנשים שפויים מסתדרים

אפילו לקטר כבר אין לי זמן!

אז עכשיו אחרי שנרגעתי והוצאתי מהמערכת את כל הרוע והקיטור

נשאר לי לספר לכם שני דברים:

הראשון:

בין דבר לדבר (שלא עשיתי רק דיברתי ו/או כתבתי)

הצלחתי להכין שוב את הקרמבואים למרות שנשבעתי שזהו (הייתי חייבת לגמור פרודוקטים לפי פסח)

 

הדבר השני:

קיבלתי החלטה

להכניס לרשימה עוד משימה

למצוא מכון כושר

ואם אני באמת ארצה, לכתוב גם לא לשכוח ללכת.

אני צופה להחלטה הזו עתיד מזהיר, בהצלחה!

(בכל אופן זה בושה שיש לי רק משימה אחת ברשימות שלי, לפחות שיהיו לי שתיים או שלוש, שיהיה מעניין)

אחרי חג פסח שמח!

יגעת ומצאת? תאמין ! (או במקרה שלי, תאכל...) וגם מתכון מעולה לעוגיות שוקולד צ'יפס

אנשים חושבים שמי שעשיר יותר הוא בהכרח מאושר יותר

ומי שרזה- יכול לחגוג בלי סוף עם אוכל טעים, משמין, מתוק ועתיר קלוריות.

את העשיר נניח בצד, עדיין לא זכיתי בלוטו בשביל להוכיח אם הטענה צודקת או לא, 

את עניין הרזון- החלטתי לבדוק, בדיקה מחמירה, שתעמוד בסטנדרטים המחמירים ביותר!

כאן ראוי לציין- הפוסט נכתב מרחשי ליבי בלבד, לא נועד לקבל רחמים עצמיים ולא לשמוע ביקורת כמו: איזה שטויות את מדברת, את נראית נפלא, אין לה שומנים. אני כותבת פה על עובדות כפי שאני רואה אותן, לא מוצא חן בעיניכם? תגלגלו את העיניים מצידי...תבינו כבר בהמשך...

אחרי הצהריים נעים (עד כמה שנעים יכול להיות) האפרוחית והאפרוח החליטו לעשות סיבוב בשכונה על האופניים.

ואני שלא רכבתי על אופניים מאז כיתה ג', לא מעיזה לרכוב מהפחד של הפאדיחה שמא אזדקק לגלגלי עזר, מלווה אותם בהליכה נעימה בעוד שהם רוכבים לצידי.

זה עבד בערך יומיים,

ההליכה הנעימה הפכה לריצה,

יותר נכון למרתון.

לא מפריע לי חוסר היכולת לנשום אחרי,

לא מפריע לי הקושי בריצה,

מה כן מפריע לי?

שאני רצה והישבן משתרך קילומטר אחרי,

אני מגיעה לאפרוח שהואיל בטובו לעצור בצד לחכות לי והישבן מגיע כמה שניות אחרי.

אז שתדעו- גם רזים (ואפילו רזים מאד) יש שומנים, 

הכל יחסי,

אם אתה שמן- כמות השומן היא גדולה...אם אתה רזה- כמות השומן היא קטנה, אבל זה עדיין אותו שומן שקופץ ורוטט.

ניסיתי במשך שבוע להוריד את השוקולד, הטופינים, את המתוק והטעים,

טוב על מי אני עובדת? שעתיים לא החזקתי מעמד וגם בשעתיים האלה, הייתי עצבנית רצח.

אני לא מסכימה לוותר על אורח חיי, על הרגלי, על טעם החיים (שהוא ממש לא קוקה קולה...חחח...) 

ועשיתי את הבלתי יאומן,

חזרתי למכון הכושר,

כן כן, הפּדלאה שמחפשת חנייה הכי קרובה לדלת של המשרד במשך חצי שעה כדי שחס וחלילה לא תצטרך ללכת יותר מידי,

אותה פדלאה שנוסעת עם רכב לפגישה המתקיימת כמה עשרות מטרים ליד המשרד,

ועכשיו אותה אחת הולכת כבר שבועיים ברגל למכון ועושה הכל כדי להחזיר עטרה ליושנה (או שמא עלי להגיד לישבנה?) 

אז מה אם כבר שבוע אני לא יכולה להתעטש, או להזיז את הרגליים והידיים,

אם יש לי את זה אחרי האימון, אני מאושרת!

 רוצים גם?
מצאתי מתכון מעולה של עוגיות שוקולד צ'יפס עם שידרוג קל שלי

כנסו לבלוג של "בצק אלים", יש לה מתכון מנצח!
השידרוג: במקום מלח רגיל- שימו כפית מלח גס- על אחריותי שיוצא - וואו!
במקום תמצית וניל- השתמשו בגרגירי מקל וניל אמיתי 

את המקל ניתן לקנות אצל "מותק"

(עכשיו אני צריכה לעבוד הרבה יותר קשה במכון- יש הרבה יותר מה לשרוף...)


סופשבוע טעים, רגוע ומלא מנוחה!

גמילה, ולא מחיתולים...

שלום, שמי עינת ואני מכורה, מכורה לחנות של חומרי יצירה, לליטוף הבדים בחנות בדים, מכורה לנחלת בנימין ולחנויות הסידקית באשר הן, לאמזון ולאטסי וגם לעוגיות אוריאו ושוקולד, תעיד על כך שותפתי לחדר בעבודה, (מכורה גם לך יד ימיני, אבל זה בינינו).

25 ימים עברו מאז העידכון האחרון...
25 ימים בלי קניות, בלי להסתובב בחנויות,
25 ימים של סבל וגעגוע
25 ימים שבו לא גוהץ כרטיס האשראי (מוטי מהבנק- מקווה לא להשבר בקרוב, תמצא לך בונוס סופשנה מלקוח אחר)
25 ימים תמימים של חשבון נפש וספירת מלאי של הציוד בארון.

אז כן, יש לי בעיה והפעם לשם שינוי אני לא טומנת את ראשי בחול כמו פולניה טובה
אני לוקחת החלטה לקחת את עצמי בידיים ולכריז על מבצע "יוצאים מהארון" (מקווה להצליח להתמיד בו יותר מההחלטות שקיבלתי על עצמי ולא עמדתי בהם, אני חושבת שהחלטה כמו זו שקולה כנגד 35 החלטות, אז בואו ונקרא להחלטה זו החלטה 41).

מה במבצע "יוצאים מהארון"?
להחזיק כמה שיותר ימים בלי קניות של סתם (גם קניות מהאינטרנט)
להתחיל להוציא את הבדים/חומרי יצירה מהארון ולתחיל להשתמש בהם לפרוייקטים שונים (ויש הרבה).
(המבצע לא תקף אם אני נמצאת פיזית בחו"ל, או לאנשים שקונים לי בחו"ל)

קדימה, מי מצטרף אלי?
בבקשה תצטרפו אלי... אני יורדת על ברכי בתחינה, אני צריכה שיחזיקו לי את היד ויעודדו אותי, שלא אסבול לבד (פולנייה נשארת תמיד פולנייה) 
הצטרפתם? אתם יכולים להשתמש בכפתור בשמחה! רק לחצו עליו קליק ימני והוא שלכם.

ומה עם ההתמכרות לשוקולד? פרה פרה, אתם לא רוצים לראות אותי חוטפת קריז  :-)

פאדיחה...

כל הורה נקלע למצב שנקלענו אנחנו בשבת באיזשהוא שלב עם ילדיו.
מצב שבו אחד הילדים או יותר עייף, רעב ולא מצליח להתבטא, והדבר היחיד שהוא מצליח לעשות זה לבכות ו\או לצרוח.
במקרה כזה אני מנסה לבדוק ממה נובעות הצרחות, אם הם בלי שום  סיבה אני פשוט מתעלמת.
אכזרי ככל שזה יישמע, אני מאמינה שאם הילד צורח סתם, לא ניתן לעשות כלום מלבד לעזוב אותו לנפשו שיירגע, ואז לחבק לנשק ולדבר איתו למה הוא בכה ואיך אני יכולה לעזור.

כל זה נכון כאשר המאורע מתרחש  בבית, מינימום פאדיחה כי עכשיו חורף, החלונות סגורים, הצרחות לא נשמעות עד לשכנים
הפאדיחות שזה קורה בחוץ, בפארק, בשבת שטופת שמש-שהוציאה את כל עם ישראל ואישתו החוצה.
הפאדיחות הם במבטים של האנשים מסביב והידיעה מה הם חושבים על תיפקודינו כהורים.
שלי כאמא.

בסופו של הדבר הנסיכה הקטנה נרגעה ונימנמה בעגלה של האפרוח בעוד שהוא נהנה מן ההפקר וישב על הכתפיים של "אבוש" כל הדרך חזרה הביתה.

ואתם, כן אתם, אתם עם המבטים המאשימים, המלאי תוכחה, אני סמוכה ובטוחה שהדרך שלי נכונה והמבטים שלכם לא יצליחו לערער אותי.
נראה לי....(מעניין מה סופר נני היתה אומרת על מצב כזה...)

אתם צריכים לראות אותי מתמודדת בהתקפה של שלושתם- אני פשוט מצטרפת :) ואז הבכי הופך לצחוק אחד גדול, לפעמים.

מה שמזכיר לי את הסרטון הבא: (חוץ מהסוף שלו....תשימו לב למבט של הגברת- הוררסססס)

החלטה מספר 6: לא משנה מה אחרים יגידו, אתם מכירים הכי טוב את הילדים שלכם, אל תתנו לאף אחד ולאף  מבט להגיד לכם אחרת! מקסימום-אל תסתכלו....:)

איפה ארעה הפאדיחה הגדולה שלכם?

חברים לגיבוי

מה עושים כשמזמינים אנשים שלא מכירים לארוחה? על מה מדברים? הכי מפדח לדעתי זה כשיושבים מסביב לשולחן ואחרי השאלות הרגילות כמו איפה אתם עובדים, לאן אתם אוהבים לטייל, לא מוצאים נושא לשיחה משותף, ואז מה? יושבים ומכריחים את עצמכם לחשוב על שאלה חדשה כבר, בועטים לבן הזוג מתחת לשולחן תוך מבט מתחנן, ובסוף יוצאת משפט אדיוטי על מזג האויר או על מדינת הפשע בה אנחנו חיים.

כדי להמנע ממצב פאדיחה זה יש לנו זוג חברים המשמשים כגיבוי, אנחנו להם והם לנו.
מכירים את התופעה של הבנות שלא הולכות לבד לשירותים? שיהיה להם גיבוי שאם אחת תתקע בשירותים, השנייה תקרא לעזרה? גם פה זה עובד על אותה שיטה.
זוג הגיבוי הם חברים טובים ואין חשש שלא יהיו נושאים משותפים לשיחה- ברגע שנוצר השקט, הוא מייד נקטע על ידי העלאת זכרונות או שאלת שאלות חדשות על ידי זוג הגיבוי.

בת הזוג של הגיבוי הצילה אותי לפני כמה ערבים עם מתכון קל להכנה, נראה מרשים ומושקע והכי חשוב טעים!!!

לוקחים בצק עלים,
פותחים אותו,
על השליש האמצאי שמים הרבה (והיא הדגישה ה ר ב ה) חרדל- אני מעדיפה דיז'ון
מתחילים להעמיס שכבת פסטרמה בהירה
שכבת פסטרמה כהה
וכך הלאה, עד שמספיק או שנגמר- מה שבא קודם
חותכים את שני השלישים הנותרים באלכסון ומקפלים על ערימת הפסטרמה
מורחים בביצה והופה לתנור עד להשחמה.
(ניתן לשדרג עם רוטב פטריות שאני לא הכנתי.)

לא צילמתי איך זה נראה חתוך- נגמר לפני שהספקתי... מעניין איך זה יעבור את מבחן הילדים....
**עדכון- בינתיים הילדים מסתכלים על זה בחשש ומעדיפים לאכול את השניצל והפתיתים.

כשאתם מנסים להכין- אנא שתפו אותי מה אתם חושבים על המאפה, תשלחו תמונות, או יותר טוב חתיכה!

הצעות לשידרוג יתקבלו בשמחה- תמיד טוב שיש גיבוי :-)

עצה מספר 5 בהמשך להחלטת השנה הלועזית- תשקיעו בעצמכם ודאגו למצוא לעצמכם זוג גיבוי-מומלץ!

מה עושים עם בלאגן?

עכשיו שיש לי יותר זמן בלילות כי תקופת הבחינות הסתיימה ואין מועדי ב' (ייישששש!), בקושי יש לי עבודות להגיש, ואת העבודה מהמשרד אני משתדלת לא לקחת הביתה אלא אם כן יש מקרה חירום, מה שמותיר לי את הלילות ליצירה.

החלטתי שאם אני רוצה ליצור ולקבל השראה, אני צריכה קודם כל שהחדר שלי יהיה מסודר.
בעבר החדר שלי היה במשותף עם יד ימיני, מה שהתחוור כאסון- הוא חובב סדר מושבע ואני, בואו נגיד בעדינות-לא. אני מתמצאת בבלאגן של עצמי, וכשמסודר אני לא מוצאת כלום.

כשעברנו דירה יד ימיני החליט שחשוב לי להתפתח ולהתנסות בחומרים- ולכן מן הראוי שיהיה לי חדש גדול, מואר, עם הרבה מקום לאיחסון ולבד (כאילו... רצה שהחדר שלו יהיה מסודר).
מאז אותה החלטה החדר שלי נראה אפעס.... מבולגן , ותאמינו לי שאני עוד מחמיאה לעצמי.

הוחלט פה אחד (הפה שלי) שהגיע הזמן להשליט סדר בבלאגן, בכל זאת, ט"ו בשבט הגיע ולפני שמספיקים לעשות אפצ'י (אלו עם האלרגיה) מגיע פסח, אז הנה הזדמנות טובה לסדר!

שינסתי מתניים, קיפלתי שרוולַיִים (הצטרכתי חרוז...) והתחלתי.

גיליתי אוצרות שלא ידעתי שקיימים! קופסאות מעוצבות של קלינקס, מלא קופסאות סימילאק, קופסאות נעליים-גדולות וקטנות, אריזות קורנפלקס ריקות, בגדים ישנים שאולי אני אני אתפור מהם משהו מעניין, חומרי וספרי יצירה ו... בשלב הזה ברשותכם אני אפסיק, כי יד ימיני נימנה בין קוראי הבלוג ויש דברים שעדיף שלא יאמרו, הרי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין...חחח...

בין האוצרות, מצאתי סט מגירות של איקאה שקניתי פעם פעם במחשבה שאולי אני אצטרך (מכירים את הצורך הזה או שאני חריגה?)
המגרות עשויות איזשהוא סוג של עץ, נתלו ברוב הדר על הקיר, אבל היה משהו חסר... (לא רק סדר...)
בסוף, אחרי גזירה והדבקה זה מה שיצא:

איך עושים? (החלטה 4 מהשנה האזרחית)
בקלות! מעתיקים את הצורה של המגירה על קופסאת קלינקס, או כל דף עבה אחר שיש לכם בנמצא (עדיף להעתיק על הצד ההפוך אם אתם לא דייקנים כמוני), גוזרים ומדביקים. גם קל וגם אקולוגי...
ככה עשיתי שימוש לשתי  קופסאות kleenex ולחלק מקופסאת קורנפלקס.

אבל זה לא עזר, עדיין לא רואים את הרצפה.

מצאתי לוח שעם שהביא לי יד ימיני- אחרי התלבטויות לא מעטות האם לצפות אותו בבד? סתם לתלות? והבלאגן....אולי כדאי להמתין עם הלוח ולסדר?
אז זהו, שלא הוחלט לא להמתין!
תוך שעה וחצי (שמתוכה כמעט שעה עד שמצאתי את המכחולים וצבעי האקריל) נולד הקופיף:

ניסיתי, באמת שניסיתי לדחות את הקץ- הדבקתי, ציירתי, צבעתי, התעדכנתי בבלוגים השונים, אבל חייבים לסדר, זה עכשיו או לעולם לא, עם עדיפות ללעולם לא!

המדפים בארון התחילו מתחילים להתמלא, הדברים מתחילים למצוא את מקומם, הדלתות נסגרות וסיימתי!
כמעט.... (אמא, בהמשך יש מידע שלא מעניין, את ממש לא חייבת להמשיך לקרוא...)

האמת? בסוף? נמאס לי, דחפתי את כל מה שנשאר לארון ל"מדף בלאגן", זרקתי מאחוריו קופסאות, תיקים ושאר ציודים שלא הספיקו לעבור מיון/מקום במדף הבלאגן, גיוועלד!


עכשיו? אח! איזה סדר! תאווה לעיניים! 
רק תזכרו שאתם פותחים אצלי את הארון- לפתוח בעדינות...רבה!
נראה כמה זמן זה יחזיק....

 **חידה- מי מנחש במה הולך לעסוק הפוסט הבא? ;-)

**חונכתי ע"י פולנייה לסדר את ארונות הבגדים לפי צבעים, עומדים כמו חיילים- לו רק הייתי מצליחה להפנים...זה יכול היה לעזור לי באותם לילות לבנים.

לשחק באש

אני יודעת שלשחק עם אש זה מסוכן, אני זוכרת איך אבא שלי היה מספר לי שהייתי קטנה שכל מי שמשחק באש, עושה פיפי במיטה בלילה- ממש האמנתי לזה! (אבא שלי בחור אמין)

לקח לי הרבה שנים לנסות להדליק את הגפרור ועוד יותר הרבה זמן להרדם בלילה שמא יברח לי...

אבל מאז עברו להם שנתיים שלש, גדלתי והבנתי שאמנם זה מסוכן לשחק באש, אבל אם עושים את זה נכון- יוצאים דברים מגניבים, ולא בהכרח רטובים :-)

אז ככה עושים* (שיעור מספר 3 מההחלטה לשנה החדשה):

קניתי בד אורגנזה
גזרתי לפרחים על פי סקיצה שציירתי ביד

גזרתי בערך 6 פרחים

ועכשיו מגיע הקטע המסוכן והכיפי**, נא לוודא שיש ביטוח נגד שריפות והרבה חומר נגד כוויות...ואם יש מטף אש- זה לא יכול להזיק...
שרפתי את הקצוות של הפרח באש- אבל שימו לב! זה נשרף בקלות מאד! שלא תגידו שלא אמרתי!

תפרתי את השכבות עם חרוזים

תפרתי לקוקיה שהיתה לי על הראש באותו רגע כי התעצלתי לתפור סרט  או לחשוב על שילובים שיתאימו עם האפור (לנסיכה הקטנה המאותגרת מבחינת אורך שיער אני הולכת לתפור את הפרח על סיכה שתהנה גם היא)

et voila!

ניסיתי לצלם, ועוד פעם ניסיתי, וכמעט התייאשתי! קשה לצלם בלילה לבד...כולם כבר ישנים, אין מי שיושיט יד :-(

עד שצלחתי! יששש!

טוב נו, לא בדיוק הצלחתי, אבל כמעט...

שעורי בית לעצמי: להכין סרט לבנות בצבעים צעקניים יותר- לדעתן שחור ואפור זה לא צבע נחשב ובטח שלא מתאים לפרינססות, הן רוצות משהו מיוחד, צבעוני, עם אמירה(!) לכו תבינו את הילדים של היום....

לא יכולה לחכות לשאר הפרחים ושאר רעיונות שיש לי בראש להכין, אחרי יום שישי אני חופשייה ומאושרת- אין יותר דחיות, אני חייבת להגיש את הסמינר לתואר, ואז המסיבה הגדולה תתחיל, איזה כיף!

*את הרעיון מצאתי היכן שהוא בשיטוטי באינטרנט ולצערי אני לא מוצאת את ההפניה אליו- אשמח אם תוכלו לעזור לי למצוא את הקישור האובד...

**ילדים מתחת לגיל מסויים- לא לנסות ללא השגחת הורים!

לחסוך על תפוח אדמה...

מכירים את ההרגשה שאתם מסתובבים בחנויות, רואים דברים יפים ואומרים לעצמכם: "היי, גם אני יכולה להכין כזה?" "למה להוציא כל כך הרבה כסף על משהו שאני יכולה בקלות להכין"?

אני מכירה את ההרגשה מקרוב, יותר מידי מקרוב האמת, אך לצערי "טיים איז מאני" או בלעז time is money, אין לי מספיק שעות ביום ובטח לא בלילה... אני מנסה להסתדר עם בית, ילדים, בעל, עבודה במשרה מלאה, סטודנטית ועם החיים, כמו כולם אני מניחה...

בלילה לבן אחד בשוטטתי באינטרנט מצאתי אתר עם רעיון מדהים- תפירת תפוח אדמה.

לא עמדתי בפיתוי, אמנם יש לי 2 תפוחי אדמה קשיחים ואחד רך, אבל ידעתי שאני חייבת להכין אחד כזה!

למרות הוראות ההכנה המובנות, דיי התעכבתי עם הדבר הזה כבר למעלה מחודשיים, עם התירוצים הקבועים שלי (אני עוד יעשה את זה, עכשיו אני בבחינות, אני קודם אכתוב את העבודה, חסר לי כפתור, אין לי כח להחליף את הסליל במכונת התפירה, שוב נשברה לי מחט וכד')

עד שהכרחתי את עצמי להתיישב להכין לפחות את גוף תפוח האדמה עם הכיס (שדרך אגב- החלטתי להגדיל את הכיס כך שיכנסו אליו יותר אביזרים, בהדרכה היא עושה כיס שטוח- אני הרחבתי אותו על ידי שהוספתי צלעות בצדדי הכיס-תמונה בהמשך)

ומאז עבר לפחות עוד חודש, התירוץ הפעם היה שאין לי כח להתעסק עם החלקים הקטנים- העיניים, ידיים, אף, שפם ושלל החלקים של תפוח האדמה ובטח לא להחליף חוט תחתון ועליון במכונה בשביל כל חלק.

עד שהבריק לי הרעיון (הגיע הזמן אחרי חודשיים, לא?!)
במקום לתפור חלקים חדשים, אני אשתמש בחלקים הקיימים של האדון (סוג של מיחזור הרי אנחנו בעידן ירוק יותר, לא?)

אז קבלו במחיאות כפיים סופסוף את מר תפוח האדמה הראשון שלי (כמעט כולו שלי...)

כל החלקים נכנסים לכיס החמוד

תמונה של צד הכיס על הצלע הנוספת שלו

"גברת ואדון נפגשו בתיאטרון, ערב טוב גברת, ערב טוב אדון...."

ומכאן הגעתי לשיעור חשוב שלמדתי היום הצהרים:

שיעור מספר 2 בהמשך להחלטה מתחילת השנה הלועזית:

ניתן לחסוך תוך שימוש בתירוץ הירוק - חסכתי לי הרבה עצבים ואיבוד סבלנות בכך שאני משתמשת בתירוץ של להיות יותר ירוקה, שימוש בחלקי הפרצוף המקוריים של התפוד, ואני גם חוסכת כסף - יצירת גוף התפוד עלתה בערך 10 שקלים (הלבד+האקרילן), תפוד מבד עולה בסביבות ה100 ש"ח, אז נכון שלא הכנתי את החלקים הקטנים, אבל עלותם היתה מסתכמת בפחות מ-20 ש"ח, סה"כ 30 שקלים!!

אני מרוצה מעצמי :)

אשמח לשמוע באילו תירוצים אתם משתמשים כדי לחסוך... כי לרוב התירוצים שלי הם למה לבזבז!!!

להתראות דלקת ריאות, שלום לרופאת שיניים...

עכשיו אפשר לנשום, כמעט נגמרו הרדיפות ברחבי הבית לקבל תרופה תוך צרחות של הנסיכה הקטנה- "הצילו הצילו, מי יעזור לי, אני מרגישה טוב, אני לא חולה, אני לא צריכה תרופה"

לנסיכה הקטנה יש/היה דלקת ריאות קלה, בשבוע האחרון היא בילתה בבית, עם סבים וסבתות, עם אבא ואמא, זה היתרון, החסרון הוא בנתינת התרופות, בדיקת החום והגירוד מהרצפה בזמן היותה מרוחה "קרעכצן".

אחזור לעניין הרדיפות, כשסוף סוף הנסיכה נתפסת, היא מנסה לשכנע למה היא לא צריכה לקבל תרופה- היא הרי בריאה- והשיעול? מי משתעל בכלל? הריאות שלה נקיות מליחה ובעצם הרופא לא מבין! היא יודעת- כי היא כבר בת שלש וחצי...
וכשזה לא מצליח לה, היא מנסה להתמקח ולחליט בתנאים שלה איך היא תקבל את התרופה: "אני רוצה לשבת" אחרי שהתיישבה "אני רוצה לעמוד" או בעצם "אני רוצה על הכסא בסלון" או "מול הטלויזיה", גיוועלט!

לתומי חשבתי שאם עשיתי את הקורס בניהול משא ומתן לתואר השני, (שאגב היה מאד מהנה! ), המודל אמור לעבוד בחברות מול הבוסים הגדולים, בדיוני שכר, בקונפליקטים בין בני זוג ואפילו בפתרון בעיות בינלאומיות - כך לפחות טוענת המרצה שלי, דר' צפירה גרבלסקי- אצלי גורנישט!  עם הילדים , המודל דורש שיפור!

אחרי התייעצות עם גורמי מביני עניין (בן זוגי) הוחלט ללכת על מודל השוחד- תן לי ואתן לך- קחי תרופה קבלי סוכריה, בינתיים זה עובד- אמנם לא חוסך את הריצות אבל עובד!

להתראות דלקת ריאות, שלום לרופאת השיניים, אבל זה כבר סיפור אחר, בואו רק נגיד שרופאת השיניים רשמה בכרטיס של הנסיכה- מתנגדת לכל טיפול ואף נושכת (לאילו מביניכם שלא מכירים את הייצור המדובר חייב להבין שהילדה היא גוזל קטן, נראית אפרוח לא מסוכן ולא מזיק לסביבה :-) )

ואפרופו הנסיכה הקטנה- זוכרים איך לימדו אותנו בגן "חבל על כל טיפה" ?
מסתבר שהקמפיין חזר לגני הילדים, רק שוּנָה טיפה לשיטה קצת יותר אגרסיבית "נגמרים המים בכינרת".
הנסיכה מסרבת בתוקף להתקלח בתואנה שנגמרים המים בכינרת ואם הגננת אומרת היא יודעת- כי היא מבינה (ברור!). 
אז אני בעד מקלחות משפחתיות, זה תורם להווי המשפחתי ומגבש, אבל הצעקות מחרישות האזניים בסיום האמבטיה עם פתיחת הטוש לשטוף את הזוהמה היומית היא בלתי נסבלת, אז עד שתתמלא הכינרת או יום גשום, רק בריאות!

*לא שכחתי את החלטת השנה הלועזית החדשה,
שיעור שבועי מספר 1
הנסיכה הגדולה לימדה אותי אחרי ביקור במוזיאון האדם והחי, שתינוק קנגרו נולד עיוור (!) בגודל 1-3 ס"מ, היונק מזהה את אימו לפי ריח גופה! (אתר גן גורו)

בוויקפדיה לא יודעים, אבל מסתבר שכל ילד בכיתה א' יודע זאת,

אתם ידעתם?

**יש לי הרבה דברים ויצירות להראות- בקרוב אני יעלה הדרכות, רק מסיימת את תקופת הבחינות...
***בעניין הפוסט הגברי, לא שכחתי, אבל מסתבר שמאז שהכרזתי עליו, אתם הגברים מתנהגים מאד יפה ולא מאפשרים לי לצלם אתכם בזמן הACT, מקווה בקרוב שאצליח :) מקסימום אשתמש בדוגמן הבית...

ההחלטה שלי לשנה הלועזית החדשה

אצלינו לפי המסורת הימים שלפני ראש השנה העברי הם הימים המתאימים לקבלת החלטות טובות, קראתי באתר חב"ד שהחלטות רבות אינן שורדות לאורך זמן- יותר מ50% מהחלטות ראש השנה העיברי נשכחות עד ר"ה הלועזי (1 לינואר).
אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה מההחלטות שקיבלתי לפני חמש שנים ויותר נמצאות עדיין ברשימה שקיבלתי על עצמי בראש השנה האחרון.

איזה החלטות אתן שואלים? (גם אם לא- אני אספר, אבל אפשר להרגע- אני לא אכתוב את כולם- אחרת זה לא ייגמר...)

• לאכול יותר בריא (שוקולד זה בריאות, לא?)
• להקפיד על כושר ולהשתדל לא להתפרק תוך כדי (אבל בעצם בדיקות הדם האחרונות שעשיתי חזרו מצוינות, עד כדי כך שהרופא אמר רואים שאת מתעמלת, פחחח!)
• לשמור יותר על קשר עם חברות מהתיכון (תודה לאל על פייסבוק)
• להתנדב יותר (לארגן יומולדת לכיתה של הנסיכה הגדולה זו אשכרה התנדבות- זו אפילו התאבדות!)
• להסתפק במועט. (אני באמת משתדלת! ויעיד על כך חשבון הבנק שמשום מה מתקשה להתאזן)
• להמשיך ללמוד, לא משנה מה!
• להיות יותר סבלנית וסובלנית לאחר  (ל' ות'- אני לא יודעת אם אתם קוראים את הבלוג אבל אין לכם מושג עד כמה אני משתדלת!! א' תעיד עבורי)
• להיות אמא יותר רגועה, ילדים גדלו בעבר טוב מאד גם בלי השטויות שלי.
• לא לתת לתכונות הפולניות להשתלט.    טוב נו, משהו צריך להשאר לשנה הבאה :-)

והנה הגיע לו ראש השנה הלועזי, והפעם בצעד חריג ביותר אני מקבלת על עצמי החלטה נוספת (מה לעשות שראש השנה העיברי רחוק ) - לא לקבל החלטה! פשוט לזרום.
אלו מבינכם שמכיר אותי יודע שזו ההחלטה הכי טובה עבורי כי אני לא החלטית, אני יודעת לסבך את עצמי בסיטואציות משונות בלי יכולת לצאת מהם טוב, עוד תשמעו עליהן...

אז כדי לא לסבך את עצמי ועדיין לצאת טוב, בשנה יש 52 שבועות, אני מתחייבת להשתדל ללמוד 52 דברים חדשים, בכל שבוע משהו חדש.

אז קדימה- רעיונות! תנו לי רעיונות (שלפחות אני אצא טוב, שלא יהיו פאדיחות!), תלמדו אותי דברים חדשים, תחכימו אותי, אני מבטיחה להעלות אותם פה...

happy new year!!