המלצה למתנת אפיקומן (או לשעתיים של שקט)- גלילונה

תראו לי הורה אחד עובד שלא מכיר את התרחיש הבא

(רווקים- זה הזמן שלכם לדלג על הקטע הבא, מדובר בספוילר)

קמים בשש בבוקר

מעירים ילדים

מתקלחים

מעירים את הילדים

מתלבשים

מרימים את הקול על הילדים לקום

מתאפרים (במקרה ואת אישה)

צועקים על הילדים לקום

שואלים את הילדים מה לשים בכריכים

נכנסים למטבח

מוודאים שהילדים לבושים

שיט, הם עדיין לא קמו

מסיימים עם הכריכים

גוררים את הילדים מהמיטה

דוחפים להם משהו לפה

מנשקים

דוחפים אותם מהדלת בלי לצחצח שיניים (כן, כן , אני יודעת, לא חינוכי במיוחד)

מגיעים לעבודה אחרי שעה וחצי בפקק עם כל עם ישראל ואישתו 

עובדים, ז"א נחים

יוצאים מהעבודה לאסוף את הילדים מהגנים/בית הספר

ומתחילים משמרת שנייה

אמא לקחו לי

אמא עיצבנו אותי

אין שעורי בית

אוכל

טלויזיה

מקלחות

אה, יש שיעורי בית

והיום כמעט נגמר.

ומה מגניב?

מחר הכל מתחיל מההתחלה!

אז אם בא לכם לשבור שיגרה

גלילונה של רינת הופר הוא הפתרון

העסיק את הילדים שלי לפחות שלושה ימים (שלושה אחרי הצהריים, אבל לא נהיה קטנוניים)

(שזה המון!)

גזרו

קישטו

ואיך אפשר בלי איזה ריב טוב (למה לו יש יותר גלילים, אני יותר גדולה)

צבעו

העתיקו

ובעיקר נהנו!

ומה אני עשיתי בינתיים?

שיחקתי עם פילטרים

למה? כי הילדים לא הסכימו לתת לי גלילים לצייר ולגזור

רק לצלם ולהחזיר

המלצה אישית חמה

קנו את הספר לילדים

מתאים כמעט לכל גיל 

(גילאי שש ומטה יצטרכו עזרה יותר צמודה, גילאי שמונה ומעלה זורמים עם זה לבד)

מושלם כאפיקומן לילדים 

וכשקט להורים

(מלבד הבכיות לא יצא לי בדיוק, לא הצלחתי לצייר, איפה גוזרים ומה עושים עכשיו

הספר לא פותר את כל הבעיות, רק את חלקן :) )

חג שמח!

מצוקת הדיור (וגם הדרכה קצרה לבית בובות מקרטון)

הנסיכה: "הבובה רוני מתלוננת שאין לה בית, ושהאח הקטן שלי כל הזמן מציק לה ולכן היא חייבת בית משלה"
אני: "טוב, מה עם הבית של הפליימוביל?"
הנסיכה: "זה של אנשי הפליימוביל"
אני: "מה עם בית העץ?"
הנסיכה: "זה של הבובות מעץ, נו באמת, אני מסבירה לך שהיא ביקשה בית רק בשבילה"

ככה זה התחיל:

פה זה ממשיך:

וכאן זה כמעט נגמר:

לקח לנסיכה כמעט חודשיים לסדר צנרת, להזיז נקודות חשמל, לפתוח חלונות, לסייד את הקירות ולסגור פינות לפני שרוני הבובה קיבלה את האישור לאיכלוס.

רוצים לבנות גם?

המוצרים לבית קרטון:
קרטון עבה (כל קרטון שהוא- של ירקות, מחשב, כל עוד הוא יחסית עבה)
דבק חם
ניירות לבנים
מספריים
סכין יפנית
דבק רגיל

הוראות בנייה:
שלד:
חותכים את הקרטון לגודל הרצוי של הבית בעזרת הסכין היפנית
בעזרת הדבק החם מדביקים את הקומה הראשונה
לגג: 
לוקחים חתיכה ארוכה של קרטון, מקפלים לשניים
מדביקים בקצוות על מנת לקבל אפקט משולש
סיוד: 
מצפים בניירות לבנים את הקירות בעזרת דבק רגיל
מחכים לייבוש
ומקשטים.

עידכון:

הבית החזיק מעמד כמעט חודש
עד שהגיע הפושטק (להלן האפרוח שקצת גדל)
ודרש דמי חסות (הנינג'ות שלו מתעקשות להפריע כל הזמן, זה באמת לא הוא)
ההיא סירבה
ההוא החליט לשנות את ייעוד הקרקע ולהפוך את הבית למגרש חנייה עבור המכוניות שלו
הקטנה החליטה לא להיכנע לסחטנות
ושהגיע הזמן לעבור לשכונה טובה יותר
וכך ביום בהיר וקצת גשום
נזרק הבית של רוני הבובה
והועתק מקומו למזבלה העירונית

הנסיכה: "אמא, הבובה רוני מבקשת שתבני הפעם בית לאח הקטן שלי, נמאס לה לעבור דירה כל הזמן, עכשיו תורו."

בנייה מהנה!

בניתם בית בעקבות ההדרכה? אשמח אם תעלו אותו לקבוצת הפייסבוק של קישקושיאדא .

מי האמא הטובה בעולם? ממש לא אני...

החופש הגדול לקראת סיום, אני רואה כבר את האור בקצה המנהרה, אני ממש שומעת את שריקת הסיום...(גם לכם זה מרגיש ככה?) בינתיים אנחנו מנסים להנות מכל רגע של ביחד, של טיולים, של כיף וצחוקים, של ריבים ושל גיבוש משפחתי, אני לומדת להכיר את הילדים מחדש, לומדת להכיר את החוכמות שלהם... שבועיים תמימים של טיולים עם הילדים, 24 שעות של ביחד, בלי עבודה, בלי פלאפונים, רק עם חיבור מידי פעם לאינטרנט.

הנסיכה הקטנה שלי היא ילדה מיוחדת, ילדה שנראית כמו אפרוח אבל עם "וואחד" קול, אין סיכוי שלא תשמעו אותה או מתעצבנת או מתפקעת מצחוק, ילדה שקונה נעלי ספורט אבל קוראת להם נעלי קסם כי הן נותנות לה הרבה כח לקפוץ ולהשתולל, ילדה עם הרבה קסם וחוכמה.
באחד מהימים שטיילנו דיברנו שתינו שיחת בנות, והיא בלי בושה (זה מה שיפה אצל קטנים, בשונה מהגדולה שיותר מחושבת במה שהיא אומרת, היא כבר מבינה את עניין "תן-קח") אומרת לי "אמא את יודעת, שאבא הוא האבא הכי טוב בעולם", ואני בטבעיות אמרתי לה "ברור, ואני האמא הכי טובה בעולם"
האפרוחית מסתכלת עלי בעיניים גדולות ועונה- "לא את לא, אמרתי שאבא הוא הכי טוב בעולם".
ואני מנסה לרצות, "אבל באמת לולי, אני לא האמא הכי טובה בעולם?" ומנסה לעשות פרצוף עצוב.
הייתי צריכה להבין שאין לי סיכוי כי היא מייד מסבירה: "תשמעי, אבא משחק איתי, מדגדג אותי, משתולל איתי, כך שלך אין סיכוי מולו. אבל אם תרצי, אני אתן לך הזדמנות, תוכלי לנסות להשתולל איתי, אולי תצליחי, כי אבא ממש מעולה. (כל השיחה היתה תוך אכילת עוגת שוקולד) אבל את יודעת? יש לך תקווה, כי העוגה שלך היא העוגה הטובה ביותר בעולם!"
אני לא אחת שמוותרת, אני לא אפסיד, ועוד ליד ימיני (בינינו? ממש אין לי סיכוי מולו, הוא אשף עם הילדים!) אני מקשה: "אבל מי אפה את העוגה הטובה בעולם אם לא האמא הטובה בעולם?"
האפרוחית מניחה את המזלג, מפסיקה לאכול ואומרת "היא לא עד כדי כך טובה" והולכת בלי לסיים לאכול.

יצאתי קירחת, גם לא האמא הטובה בעולם וגם לא בעלת העוגה הטובה בעולם.

בנושא אחר שאני לא הכי טובה בו בעולם אבל בינתיים מחזיקה מעמד: מבצע "יוצאים מהארון"

לקראת הנסיעה תפרתי תגיות למזוודות (בצורה דיי ערבית אם יורשה לי לציין, ככה זה שמנסים לתפור עם זאטוט על הברכיים כי הוא רוצה לעזור ואפרוחית שרוצה לשמור על אחיה על הרגל השנייה).

והצילום? נעשה בשנייה האחרונה, שיראה אותנטי...
ההדרכה לתגית לקוחה מכאן.
וכדי לחסוך זמן בלמצוא את הדיסקים תוך כדי נסיעה, נתפר מחזיק דיסקים (הפעם אין לי תירוץ לעבודה הערבית, מלבד שלא היה לי כח להכין לבד את פס האלכסון, ולקנות אני לא יכולה...)

מזהים את מוטיב איקאה?
לקוח מהדרכה הזאת.

תודה לכולם עם החיזוקים שקיבלתי על המבצע! אשמח לשמוע איך אתם עומדים בו, אני בינתיים "פיספסתי" קנייה של בדים אירופאים מקסימים ויקרים בטירוף, שבכיתי עליהם כמעט שבוע...(יד ימיני לא היה שותף לבכי, הוא דווקא דיי זרח, לא ברור למה :-O)


ובינתיים אני מחזיקה אצבעות לכל המשפחות באשר הן שמנסות לשרוד את החופש הגדול בחום הכבד...עוד 17 ימים והחופש שלנו מתחיל (לא בכמה הימים הראשונים של ספטמבר כי יש ימי הסתגלות, כנראה למורים ולגננות קשה אחרי חודשיים שלא לימדו, צודקים...ואחרי זה החגים, אבל נחמד לחשוב שזה עוד 17 יום מאשר 37 ימים,לא?! )

לא פשוט כמו שאומרים

אני לא אוהבת להיכשל!

ניסיתי, אבל באמת ניסיתי, קודם פינטזתי, אספתי, הפשטתי אנשים ברחוב מחולצות יפות, העיקר להצליח!

פינטזתי הרבה זמן לעשות את ההדרכה הזו

ההוראות נראות פשוטות למדי, אפילו לי, בעלת ידיים חצי שמאליות...
שיננתי את השלבים, התכוננתי נפשית, הגיע הקיץ- זמן מושלם, לא?
אז זהו שלא (זאת אומרת כן זמן מושלם, אבל לא - כי יצא לי משהו לא מובן).
ניסיתי להלביש על הקטנה וגיליתי שמשהו שנראה כל כך קל ברשת לא בהכרח קל לאחת עם ידיים קצת עקומות (אני).

בצק אלים- בלוג עם מתכונים שמזילים ריר רק מלקרוא אותם, התחשק לי הכרובית או הבטטה, אבל לא היה לי ספק שבשביל להכין אני אהיה חייבת יום חופש, או לילה ללא שינה.
מה לעשות? כבר התחשק לי משהו חם לאכול שאני חוזרת מהעבודה, קצת לגוון את ארוחת הערב היומית עם הילדים.
רוקנתי את המקפיא מכל מיני פרודוקטים (נכון נשמעת מילה מפוצצת?) וזה מה שיצא, פשטידת שאריות מהמקפיא :

במקרה הזה רשמתי לזכותי הצלחה חלקית, יצאה פשטידה, לא המקורית ולא דומה, אבל טעימה!
(אני אספר רק לכם בסוד שאף אחד לא ישמע- לא הילדים ולא יד ימיני אכלו, שלא נאמר טעמו, הם סתם מרובעים, שיאכלו הם כל יום אותו דבר, לא רוצים, לא צריך- זה המוטו שלי!)

ואם כבר אני במחלקה של הדברים שנראים פשוט ומשום מה לא הולכים (אני רוצה להאמין בגלל ההוראות, זה לא אני, זה אתם:-) ) קניתי ספר לקיפולי מפיות לכבוד מסיבה שנערכה בביתי עבור חברה טובה טובה שהתחתנה, הקיפול נעשה בשלבים הנראים פשוטים, מה יותר מרשים לארוחה חגיגית מקיפול מרשים?

לי יצא, יותר נכון לא יצא:

הצד החיובי- שרדתי עד שלב 8.
לבסוף המפית שרדה קיפול רגיל עם קשירה ויצא נפלא!

נחזור לשימלה, הבנות מאד התאכזבו, ואני יותר...
מה עושים?
פתחתי את ארון הבגדים שאספתי,
מצאתי 2 חצאיות,
פרמתי,
קיצרתי,
חתכתי,
תפרתי,
הרסתי 2 חולצות
ווואלה! יצאו 2 שמלות.
אני לא הולכת להגיד לכם שלקח לי  10 דקות- לקח לי יותר (שנת צהריים של יום שישי+זמן אפיית עוגה לשבת), אבל לא נכנעתי ואפילו הצלחתי!! (זה בדיוק הזמן לטפוח לי השכם...בערך, הבנות אחרי פעם אחת לא ששות ללבוש את השימלה שוב, הן נהנו ללכת עם זה שבת אחת והספיק להן, נו מילא...)

אבל אל דאגה, לא התייאשתי לגמרי, השימלה הראשונה עדיין ברשימת הTO DO LIST שלי... שאני לא אצליח? הצחקתם אותי! (מישהוא יכול לעזור לי שאני לא אתחרפן? )

המסקנה שלי, עם כל הרצון הטוב של שיתוף ברשת- אולי האמריקאים הם סוג של פולנים שלא מוסרים את כל המתכון?!

הזבל של אחד הוא אוצר של האחר- האמנם?

כשאני רואה מטבחי משחק יפים, אני מזילה ריר, מטבחי פטיט(קישור) למשל- וואו! אפילו באיקאה ראיתי אחד, אבל "דן- חסכן" לא קונה, אלא עושה (אם לא מוצא סבאסבתא שיקנו :) )


חיכיתי להזדמנות... וזאת לא איחרה לבוא, בסוף מצאתי אוצר! ולא סתם אוצר, אלא אוצר מהרחוב!


אחר הצהריים אחד, תוך כדי איסוף הילדים, שמתי לב לשידה עזובה שככל הנראה נזרקה מאחד הבתים, בלי לחשוב, עצרתי את האוטו, הורדתי את חלק מהמושבים והתחלתי לסחוב, לקטן שהמתין באוטו בסבלנות אמרתי שאמא כבר כבר חוזרת.
תוך כדי שאני מנסה להרים את המפלצת שהסתבר דיי כבדה, פתאום אני שומעת "עינת, זו את?"
מה מסתבר? כמובן חוק מרפי, חברת ילדות מגן חובה, במקרה היתה בסביבה, נראתה המומה מיותר לציין.
ואני? מתחילה להחליף צבעים, "אההה, הי! וואו, שנים שלא ראיתי אותך, אה זה? סתם שידה, מהרחוב, לא! אה כן? אההה, למה? אההה שאלה טובה, לילדים.... אני אוספת לתרומה"

נשים את הבושה בצד, נכנסתי לאוטו מזיעה ועם גב כמעט תפוס, טלפנתי דבר ראשון ליד ימיני, להכין אותו נפשית מה אישתו הביאה הביתה הפעם:"הי בובי, נכון אתה אוהב אותי, אבל מאד מאד? לא משנה מה?" והוא מצידו ענה: "למה מה עשית? מה אספת הפעם?" טלפון שני היה לאמא שלי (אמא של מיכל, חברת הילדות שפגשתי,  מכירה את אמא שלי) להקדים תרופה למכה, עדיף שתשמע ממני שהבת שלה אוספת זבל מהרחוב.


ככה השידה נראית לפני:

יד ימיני הפשיל שרוולים, הביא מקדחים (מקדח ומסור חשמלי- יצא לי חרוז יפה , לא רציתי להרוס), ניסר וקדח, יישר והבריג וזה מה שיצא בסוף:

מבט מלמעלה:

שידה-0 ש"ח
קערה: 5 ש"ח
בד- 10 שח מאיקאה
ברז: 0 ש"ח, נשאר לנו מהשיפוץ
כפתורים לגז+דיקטי עץ לגז- 15ש"ח


סה"כ 30 ש"ח!!


תראו מה עוד אפשר לעשות:

מטבח מקרטון(קישור)

לחצו פה לראות איך (קישור)

מאז נאספו אצלינו בבית עוד כל מיני זבלים מהרחוב ומבתים של אנשים, אבל זה כבר לפעם אחרת...
והמצחיק הוא שהנסיכה הגדולה אמרה ליד ימיני- "אבא, אתה יודע, אם אתה רואה קרטון גדול ברחוב תוכל להביא לי?" למה הוא שאל, והיא ענתה- כי אני רוצה לאסוף כמו אמא- איזה נחת! (בשבילי, ליד ימיני התהפכה הבטן על כמות הזבל שיתאסף בבית!)

קצת תמונות על העבודה הקשה של ה"הנדי מן" שלי:

פגשתי את אותה חברת ילדות בפסח, ראתה אותי ואת המטבח והזמינה אחד גם:)
סופשבוע נפלא לכולם!