דמיינו...
תיק תק, תיק תק,
וגולת הכותרת, עוגת החתונה של חלי וגיא עם המכונית המקסימה שלהם.תיק תק, תיק תק,
חדר קר, חשוך
תיק תק, תיק תק,
תיק תק, תיק תק,
מוזיקה רועשת,
תיק תק, תיק תק,
תיק תק, תיק תק,
אורות אולטרא סגולים,
תיק תק, תיק תק,
תיק תק, תיק תק,
אנשים צועקים, מקפצים.
אתם מדמיינים?
מדמיינים מה?
בטח לא 50 אנשים מטורפים שרוכבים על אופניים בשיעור ספינינג!
אני לא מאמינה שאני מספרת לכם על זה אבל אני בהלם! ידעתי שיש מטורפים בעולם (בלי להעליב אף אחד כמובן) ולא ידעתי עד כמה הם רבים!
איך הגעתי למקום המטורף הזה? נרשמתי לשיעורים במכון כושר כי אני צריכה איכשהוא למלא את הזמן שלי עכשיו שסיימתי את התואר השני, למקרה שמישהו פספס הנה תמונה:
אני לא מאמינה שאני מספרת לכם על זה אבל אני בהלם! ידעתי שיש מטורפים בעולם (בלי להעליב אף אחד כמובן) ולא ידעתי עד כמה הם רבים!
איך הגעתי למקום המטורף הזה? נרשמתי לשיעורים במכון כושר כי אני צריכה איכשהוא למלא את הזמן שלי עכשיו שסיימתי את התואר השני, למקרה שמישהו פספס הנה תמונה:
הגעתי במקרה לשיעור ספינינג, נשבעת לכם, אני אפילו לא יודעת לרכב על אופניים (יודעת רק עם גלגלי עזר...פאדיחה...)
מימיני ישבה גברת שנהנתה לצעוק ולקפץ כל השיעור, משמאלי גברת בגיל של סבתא שלי (וזאת מחמאה, לדעתי היא יותר מבוגרת ממנה) שלא הפסיקה לדווש כל השיעור, מקדימה אישה שעם כל דיווש מציץ החוטיני, ואני? אני מנסה להצליח לשבת על סד העינויים, מנסה לדווש, לעמוד, להזהר לא לנעול את הברך, והזמן לא זז! תיק תק, תיק תק, אחרי מה שנראה לי כנצח- התברר שעברו רק 12 דקות...תיק תק, תיק תק.
אותם משוגעי ספינינג נועלים נעליים מיוחדות, בגדים מיוחדים, ריפוד לישבן, אמרתי מטורפים?
תיק תק, תיק תק, עברו עוד 4 דקות...
ואני? אני מסתכלת שוב על השעון, מתי ייגמר הסיוט...
אבל הזמן לא זז...
הסוף מסרב להגיע,
לא משנה כמה אני מתחננת, מתפללת, בוכה.
תודה לאל על החושך והרעש!
בועז (המדריך) מנסה לדבר אלי, ואני מחייכת אליו כמו טיפשה כי לא רק שאני לא מבינה מה הוא מנסה להגיד, אני לא שומעת כלום, אני על סף עילפון.
ואני? אני מסתכלת שוב על השעון, מתי ייגמר הסיוט...
אבל הזמן לא זז...
הסוף מסרב להגיע,
לא משנה כמה אני מתחננת, מתפללת, בוכה.
תודה לאל על החושך והרעש!
בועז (המדריך) מנסה לדבר אלי, ואני מחייכת אליו כמו טיפשה כי לא רק שאני לא מבינה מה הוא מנסה להגיד, אני לא שומעת כלום, אני על סף עילפון.
אותו סופשבוע מיותר לציין, לא הצלחתי לשבת, הרגשתי כמו אחרי לידה עם הרבה תפרים.
השמועה אומרת שאחרי חודשיים כבר לא מרגישים את הכאב (אולי למי שיש ירכי ומפשעה עשויה ברזל?! או אולי כי אחרי כמה שיעורים מתחילות לכאוב הבירכיים?)
אבל כמו אישה מוכה- חזרתי לעוד... הצילו!
אם אחרי זה ירכיי וישבני לא יהיו מחוטבים, אני מתפטרת!
אני פשוט אטביע את יגוני בעוד עוגה טעימה...
אפרופו עוגות- קצת עוגות מהזמן האחרון:
אפרופו עוגות- קצת עוגות מהזמן האחרון:
עוגה שהוכנה לילד חרדי בן 7 שאוהב לקרוא תהילים ולאחיו התאומים בני השנתיים.
עוגה לפריקית ה"חווה" של פייסבוק ממשפחתה האוהבת (לחצו להגדלת התמונה)
חלי נתנה לי יד חופשית בעיצוב העוגה אך למכונית היו לה דרישות ספציפיות
זהו להפעם...
תודה לכולם על התגובות החמות!
לכל הנרשמים החדשים לקבלת עידכון כל פעם שמתעדכן הבלוג- ברוכים הבאים, אתם מעודדים אותי להמשיך!
בקרוב, אשמח אם תחגגו איתי בלוג קנדי חמוד :)