שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה,
אָבִיב הִגִּיעַ, פֶּסַח בָּא!
שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה,
אָבִיב הִגִּיעַ, פֶּסַח בָּא!
תָּפְרוּ, תָּפְרוּ, תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד עִם כִּיסִים.
מִלְּאוּ, מִלְּאוּ, מִלְּאוּ כִּיסַי בֶּאֱגוֹזִים.
מילים: בלהה יפה (נכון החכמתם עכשיו?)
אין כמו האביב הפורח,
זמזום הברחשים והייתושים,
האלרגיות והאבק,
הצינון הבלתי פוסק כי לא יודעים אם חם או קר,
אצלינו בתקופה הזו, הילדים אוספים שבלולים ושבלולות (ולא שוכחים לצלם כל אחד ואחד, אם הם היו יכולים, אני חושבת שהם היו ממספרים אותם)
מאכילים אותם,
מוציאים אותם לטיול באויר הצח
ובסוף הם נלקחים לחווה שנמצאת בגן של הנסיכה הצעירה (מסתבר שאנחנו לא בעלי התחביב היחידים).
כשבדקנו מה שלומו של דביקי (השבלול שבתמונה) כעבור כמה, הנסיכה סיפרה לי שהוא התייבש.
למה?
היא לא יודעת, אב
היא לא יודעת, אב
כי הוא לא שתה מספיק.
אפרופו התייבש,המייבש שלי התחיל להשמיע קולות,
אבל לא סתם קולות, קולות תרועה של חריקה, גסיסה וקללות למיניהן.
למה?
ככה.
יד ימיני נדרש לטפל בעניין
וכמו גבר שרמנטי ומוכשר,
הוא חגר את חגורת הכלים,
הקפיד על כיסוי החריץ (הרי הוא לא באמת שיפוצניק...)
כשהגיע טכנאי המייבש,
הטכנאי חגר את חגורת הכלים,
התכופף למכונה (חוסכת לכם תמונה, בואו נגיד ככה: הצלחתי לצלם רק את החריץ)
הוציא את המכונה,
הצמיד את הסטטוסקופ לשמוע,
פירק אותה לחתיכות
ולבסוף זה מה שיצא:
ואני מתפלאת איך זה קרה?
מסתבר שבקלות אם לא מרוקנים כיסים,
מצאתי את הגבר הקטן בחצר,
עם כיס גדוש
ומה היה בפנים?
מבטיחה לכם שלא אגוזים....
הילדון מסביר לי שהוא חייב את כל המכוניות לעבודה,
רכב אחד צריך ליסוע לדואר
השני לעבודה
האחר לגן
האחרון בשבילו
והמוצץ? הוא צריך אותו ללילה.
ברור לא?
וזה אותו ילדון שאוהב לשלב טעמים חדשים כמו הכריך הזה:
שוקולד עם מלפפון, יאמממי...
או שלא...
(בעתיד בטוח יחטפו אותו בעלית/אוסם...)
אז לקראת חג הפסח, אני מאחלת לכולכם
חג של בשורות טובות,
חג של "ביחד" (אבל עם גבול, זה יכול להיות גם קללה)
חג של צחוק
חג של פריחה,
ושל שמחה,
חג של התפנקות (ולא יותר מידי במטבח)
חג של קלוריות טעימות,
חג של חום ואהבה ומלא שמחה,
ושיחזירו כבר את גלעד שליט!!
אפרופו התייבש,
אבל לא סתם קולות, קולות תרועה של חריקה, גסיסה וקללות למיניהן.
למה?
ככה.
יד ימיני נדרש לטפל בעניין
וכמו גבר שרמנטי ומוכשר,
הוא חגר את חגורת הכלים,
הקפיד על כיסוי החריץ (הרי הוא לא באמת שיפוצניק...)
ניגש למכונה,
הסתכל,
הפעיל,
הצמיד את הסטטוסקופ לשמוע,
התלבט איזה כלי להוציא מהחגורה,
התלבט איזה כלי להוציא מהחגורה,
הוציא את הנייד
וחייג לטלפון של השירות שמודבק על המייבש.
(הזהרתי אותכם שהוא מוכשר, לא?)
כשהגיע טכנאי המייבש,
הטכנאי חגר את חגורת הכלים,
התכופף למכונה (חוסכת לכם תמונה, בואו נגיד ככה: הצלחתי לצלם רק את החריץ)
הוציא את המכונה,
הצמיד את הסטטוסקופ לשמוע,
פירק אותה לחתיכות
ולבסוף זה מה שיצא:
ואני מתפלאת איך זה קרה?
מסתבר שבקלות אם לא מרוקנים כיסים,
מצאתי את הגבר הקטן בחצר,
עם כיס גדוש
מבטיחה לכם שלא אגוזים....
הילדון מסביר לי שהוא חייב את כל המכוניות לעבודה,
רכב אחד צריך ליסוע לדואר
השני לעבודה
האחר לגן
האחרון בשבילו
והמוצץ? הוא צריך אותו ללילה.
ברור לא?
וזה אותו ילדון שאוהב לשלב טעמים חדשים כמו הכריך הזה:
או שלא...
(בעתיד בטוח יחטפו אותו בעלית/אוסם...)
אז לקראת חג הפסח, אני מאחלת לכולכם
חג של בשורות טובות,
חג של "ביחד" (אבל עם גבול, זה יכול להיות גם קללה)
חג של צחוק
חג של פריחה,
ושל שמחה,
חג של התפנקות (ולא יותר מידי במטבח)
חג של קלוריות טעימות,
חג של חום ואהבה ומלא שמחה,
ושיחזירו כבר את גלעד שליט!!
