הייתי בפסטיגל "קונג פו", אותי זה ממש לא עניין, אבל החלטתי לעשות השתדלות עבור הבלוג...(טוב נו, עליתם עלי, קניתי את הכרטיסים מלפני חודש אבל עזבו פרטים טכניים).
בשורה התחתונה- ציפיתי ליותר- בהופעה בDVD הבמה נראית הרבה יותר גדולה, מצליחים לראות את ההבעות של השחקנים, הכל נראה יותר WOW, בתכל'ס- היחיד שנהנה היה האפרוח הקטן- הבנות לא התלהבו מי יודע מה- אמרו בסוף שזורו היה הרבה יותר מגניב, אבל ברשותכם אתחיל את הסיפור מההתחלה.
הכל התחיל כשהנסיכה הקטנה החליטה שהשנה היא אוזרת אומץ והיא רוצה ללכת לפסטיגל (הרי לא לחינם במשך שנה שלמה היא מדקלמת את תפוס ת'פסטיגל של השנה שעברה ועושה הופעות עם אחותה ואחיה כל שבת), אבל לא לבד אלא סבא, סבתא, הנסיכה הגדולה ואבא- אמא תשאר עם האפרוח בבית כי הוא קטן מידי.
אחרי שוחד לא קטן החלפנו אנוכי ויד ימיני תפקידים (ממש הקרבתי את עצמי).
הכרטיסים נקנו, התאריך נרשם ביומנים של כולם וכולנו חיכינו, במיוחד הילדים והאמת אגלה לכם סוד קטן? גם אני... בפעם האחרונה שהייתי בפסטיגל היה לפני מי יודע כמה שנים וסיקרן אותי לראות איך נראית ההפקה של היום- כי שמעתי שזה משו משו (עכשיו אתם מבינים מי שיחד את מי, חחח...)
שבועיים לפני ההופעה התחילו ההכנות- נקנה הDVD והדיסק כדי להכין את הקטנה שלא תבהל מכל ההמולה, התחלנו ללמוד את השירים והקמנו מערך חדש של הופעות בשבת.
ואיזו שמחה היתה בבית שלקראת היום המיוחל סבא וסבתא החליטו "לוותר" ליד ימיני ונתנו לו את הכרטיסים שלהם כי הם ידעו כמה הוא רוצה להצטרף ועד כמה הוא מתייסר על שויתר על מקומו עבורי, הוחלט לקחת גם את האפרוח הקטן כי אם כבר כל המשפחה אז הלכנו עם זה עד הסוף.
התארגנו מוקדם, הכנתי סנדויצ'ים, ממתקים, שתייה וכל מה שעלה על דעתי שנצטרך, הוצאתי את הילדים מוקדם מהגן/בית ספר ונסענו (בדרך כמובן שהקטנה כבר אמרה שהיא לא אוהבת חושך ובעצם, לא בא לה פסטיגל כבר ראתה אותו בDVD), נכנסנו לאולם- חייבת לציין לטובה את הסדר המופתי שהיה עם האבטחה- הם בדקו בדיקה בטחונית אחד אחד, תיק תיק, ממתק ממתק וכרגיל הישראלים לא אוהבים תורים, אנשים קיללו, דחפו ולא חסכו בממתקים כי אף אחד לא אוהב את הגזלנים בהופעות.
יד ימיני נבחר ללכת עם הבנות לשירותים רגע לפני, כי אצל הבנים אין תור :-) , הרווחתי!
ואני? אני ניסיתי להגיע למקומות שלנו עם 5 מעילים, 2 תיקים, עגלה אחת וזאטוט בהלם, כשסופסוף הגעתי לשער הנכון הייתי צריכה להנדס את כל הדברים עליי ולעלות במדרגות כי אין כניסה לעגלות, במחשבה שנייה- היה עדיף ללכת לשירותים.
לא אכביר במילים אלא רק אסכם- את הבנות זה לא כל עניין, האפרוח רקד ומחא כפיים במיוחד בשיר "יפיופה" של אייל גולן (אבל הוא עושה את זה בכל הזדמנות שיש מוסיקה אז זה לא אומר), לנו כאב הישבן מהכסאות מימי הביניים, הבדיחות של יצפאן לא כל כך הצחיקו, וההופעה- אותי איכזבה, ציפיתי ליותר הופעה, סיפור או עלילה ופחות פרסומות סמויות.
השיר של אייל גולן:
לסיכום, הדירוג שלי הוא 2 כוכבים מתוך 5- כי בסך הכל נהניתי לראות את האפרוח מקפץ, את הילדים עם המתנות הממוסחרות (מזל שיש לי בנות והן לא בעניין חרבות), ואפילו את ההורים שהצליחו להשלים שעות שינה...
ולמי שפספס: (אני מכורה לשיר הזה- מהמם! ואני לא צינית, שמתי לי אותו אפילו בIPOD)
קצת מספרים (מוקדש לכם הגברים):
קרוב ל-90 הופעות של פסטיגל קונג פו 2009 התקיימו השנה בחופשת חנוכה בערים תל אביב, ירושלים וחיפה.
בסביבות 800 איש בכל גוש, ישנם 4 גושים סה"כ להופעה 3200 איש, סה"כ 288,000 איש ראו השנה את הפסטיגל!!! נניח שאף אחד לא שילם מחיר מלא, ניקח את הממוצע (שאגב אני החלטתי עליו) של עלות לכרטיס 70 ש"ח- סה"כ הכנסה ברוטו 20,160,000 .
מילה אחת יש לי להגיד על זה-וואו.
מה אתם הייתם עושים עם סכום כזה? לי יש רעיון או שניים , ולכם? אשמח לשמוע- התשובה המקורית ביותר תזכה ב...מר תפוח אדמה מעשה ידיי! בקרוב בבלוג...
תודה לכל קוראיי על המילים החמות ועל העידוד בקריאת הבלוג, כיף לקרוא תגובות במייל/פייסבוק/טוויטר/טלפון, וגם אם לא כתבתם לי כלום- אני יודעת שהתכוונתם...
זו הזדמנות טובה להודות לסבא וסבתא על הכרטיסים- תודה, בסופו של דבר נהנינו! בלעדיכם לא היה לי על מה לכתוב :)
**בקרוב - פוסט על גברים, יש למה לצפות!
בשורה התחתונה- ציפיתי ליותר- בהופעה בDVD הבמה נראית הרבה יותר גדולה, מצליחים לראות את ההבעות של השחקנים, הכל נראה יותר WOW, בתכל'ס- היחיד שנהנה היה האפרוח הקטן- הבנות לא התלהבו מי יודע מה- אמרו בסוף שזורו היה הרבה יותר מגניב, אבל ברשותכם אתחיל את הסיפור מההתחלה.
הכל התחיל כשהנסיכה הקטנה החליטה שהשנה היא אוזרת אומץ והיא רוצה ללכת לפסטיגל (הרי לא לחינם במשך שנה שלמה היא מדקלמת את תפוס ת'פסטיגל של השנה שעברה ועושה הופעות עם אחותה ואחיה כל שבת), אבל לא לבד אלא סבא, סבתא, הנסיכה הגדולה ואבא- אמא תשאר עם האפרוח בבית כי הוא קטן מידי.
אחרי שוחד לא קטן החלפנו אנוכי ויד ימיני תפקידים (ממש הקרבתי את עצמי).
הכרטיסים נקנו, התאריך נרשם ביומנים של כולם וכולנו חיכינו, במיוחד הילדים והאמת אגלה לכם סוד קטן? גם אני... בפעם האחרונה שהייתי בפסטיגל היה לפני מי יודע כמה שנים וסיקרן אותי לראות איך נראית ההפקה של היום- כי שמעתי שזה משו משו (עכשיו אתם מבינים מי שיחד את מי, חחח...)
שבועיים לפני ההופעה התחילו ההכנות- נקנה הDVD והדיסק כדי להכין את הקטנה שלא תבהל מכל ההמולה, התחלנו ללמוד את השירים והקמנו מערך חדש של הופעות בשבת.
ואיזו שמחה היתה בבית שלקראת היום המיוחל סבא וסבתא החליטו "לוותר" ליד ימיני ונתנו לו את הכרטיסים שלהם כי הם ידעו כמה הוא רוצה להצטרף ועד כמה הוא מתייסר על שויתר על מקומו עבורי, הוחלט לקחת גם את האפרוח הקטן כי אם כבר כל המשפחה אז הלכנו עם זה עד הסוף.
התארגנו מוקדם, הכנתי סנדויצ'ים, ממתקים, שתייה וכל מה שעלה על דעתי שנצטרך, הוצאתי את הילדים מוקדם מהגן/בית ספר ונסענו (בדרך כמובן שהקטנה כבר אמרה שהיא לא אוהבת חושך ובעצם, לא בא לה פסטיגל כבר ראתה אותו בDVD), נכנסנו לאולם- חייבת לציין לטובה את הסדר המופתי שהיה עם האבטחה- הם בדקו בדיקה בטחונית אחד אחד, תיק תיק, ממתק ממתק וכרגיל הישראלים לא אוהבים תורים, אנשים קיללו, דחפו ולא חסכו בממתקים כי אף אחד לא אוהב את הגזלנים בהופעות.
יד ימיני נבחר ללכת עם הבנות לשירותים רגע לפני, כי אצל הבנים אין תור :-) , הרווחתי!
ואני? אני ניסיתי להגיע למקומות שלנו עם 5 מעילים, 2 תיקים, עגלה אחת וזאטוט בהלם, כשסופסוף הגעתי לשער הנכון הייתי צריכה להנדס את כל הדברים עליי ולעלות במדרגות כי אין כניסה לעגלות, במחשבה שנייה- היה עדיף ללכת לשירותים.
לא אכביר במילים אלא רק אסכם- את הבנות זה לא כל עניין, האפרוח רקד ומחא כפיים במיוחד בשיר "יפיופה" של אייל גולן (אבל הוא עושה את זה בכל הזדמנות שיש מוסיקה אז זה לא אומר), לנו כאב הישבן מהכסאות מימי הביניים, הבדיחות של יצפאן לא כל כך הצחיקו, וההופעה- אותי איכזבה, ציפיתי ליותר הופעה, סיפור או עלילה ופחות פרסומות סמויות.
השיר של אייל גולן:
לסיכום, הדירוג שלי הוא 2 כוכבים מתוך 5- כי בסך הכל נהניתי לראות את האפרוח מקפץ, את הילדים עם המתנות הממוסחרות (מזל שיש לי בנות והן לא בעניין חרבות), ואפילו את ההורים שהצליחו להשלים שעות שינה...
ולמי שפספס: (אני מכורה לשיר הזה- מהמם! ואני לא צינית, שמתי לי אותו אפילו בIPOD)
קצת מספרים (מוקדש לכם הגברים):
קרוב ל-90 הופעות של פסטיגל קונג פו 2009 התקיימו השנה בחופשת חנוכה בערים תל אביב, ירושלים וחיפה.
בסביבות 800 איש בכל גוש, ישנם 4 גושים סה"כ להופעה 3200 איש, סה"כ 288,000 איש ראו השנה את הפסטיגל!!! נניח שאף אחד לא שילם מחיר מלא, ניקח את הממוצע (שאגב אני החלטתי עליו) של עלות לכרטיס 70 ש"ח- סה"כ הכנסה ברוטו 20,160,000 .
מילה אחת יש לי להגיד על זה-וואו.
מה אתם הייתם עושים עם סכום כזה? לי יש רעיון או שניים , ולכם? אשמח לשמוע- התשובה המקורית ביותר תזכה ב...מר תפוח אדמה מעשה ידיי! בקרוב בבלוג...
תודה לכל קוראיי על המילים החמות ועל העידוד בקריאת הבלוג, כיף לקרוא תגובות במייל/פייסבוק/טוויטר/טלפון, וגם אם לא כתבתם לי כלום- אני יודעת שהתכוונתם...
זו הזדמנות טובה להודות לסבא וסבתא על הכרטיסים- תודה, בסופו של דבר נהנינו! בלעדיכם לא היה לי על מה לכתוב :)
**בקרוב - פוסט על גברים, יש למה לצפות!
