מארז loom bands מתנה לאחד מהקוראים + 10% הנחה

עדכון: ההגרלה סגורה

*******************************************************

זהו לא פוסט פרסומת, זהו פוסט מפרגן של לקוחה מרוצה משירות מעולה

*******************************************************

מי היה מאמין שניתן לעשות כל כך הרבה עם גומיות
גומיות קטנות צבעוניות

ללא הבדל של מין, גזע או גיל

בנים, בנות- כולם נהנים!

למה אני נזכרת עכשיו? הרי זה כבר מזמן בארץ
הסתבר לי יום בהיר אחד שגם הנסיכה יודעת,
למדה מחברה לסרוג גומיות עם האצבעות בבית הספר.

עד עכשיו רק הגדולה התעסקה עם זה
קניתי לה ערכה בארה"ב (שפה בארץ זה עלה מאות שקלים, שם זה עלה עשרות)
היא מצאה סרטונים ב-YouTube
וסרגה

פתחה "עסק"
ומכרה לחברות, למורות ולזרים ברחוב

כמות הסרטונים ברשת והרעיונות הן (כמעט) בלתי נתפסות!

את כל ההדרכות תוכלו למצוא בפינטרסט

אז הנסיכה טענה ובצדק שלה אין מכשיר
וזה לא פייר (תסביך הסנדביץ?)

מפני שתסביך זהו שמי השני,
הבנתי לליבה,
חיפשתי איפה לקנות עוד מכשיר
וגיליתי שעם המזל שלי
החנויות ריקות
הכל אזל
מחכים למלאי חדש

חוסר האונים גבר
אני לא חוזרת הבית בלי מכשיר
הרי זה ברור שבשנייה שאני פותחת את הדלת
הנסיכה מתנפלת עלי
ולא מבינה (מלבד למה הבלוטות בולטות) את האפליה
איך יוצא שדווקא היא המקופחת
צבע השיער שלה שונה מהאחים
האף סולד
והקש ששובר לה את גב הגמל זה היעדר מכשיר הסריגה
(לחלוק במקרה הזה לא היה אופציה- לכו תבינו, היא רוצה משלה)

חייבים מכשיר ואתם לא מוצאים?
מצאתי באתר תלבושת ערכה וקניתי
החבילה הגיעה צ'יק צ'ק (באותו יום!)
השירות נפלא (ממש מדלת לדלת, הם הבינו את המצוקה וללא עיכוב החבילה היתה אצלי!)
ויצאתי מרוצה (בעיקר בגלל השקט בבית, חסל דיבורים בנושא אפליה)

תוך שיטוט באתר גיליתי שכבר אוטוטו פורים (?!say what)
הזדמנות נהדרת לא להיתפס בלי תחפושת דקה לפני החג
כל שנה אני נזכרת מאוחר מידי וכל מה שנשאר לי זה לתקוע כובע בארוחת החג שנראה יותר פתטי ממצחיק

(תמונה מפה)

אמנם הבנות עוד לא החליטו למה הן רוצות להתחפש
(צריך לתפור להן משהו יצירתי)
אבל את שלי ושל יד ימין כבר הזמנתי

אמנם תחפושת דיי נדושה,
אבל עדיף נדוש על פתטי...

אפשר לסמן וי על משימה אחת מיני רבות לפני שגעת פורים!

אמרתי מתנה?
אתר תלבושת וקישקושיאדא מחלקים ערכת יצירה של loom bands לאחד מכם

מה צריך לעשות?

• להירשם לעדכוני הבלוג, בצד ימין למעלה (לכתוב לי בתגובה שנרשמתם)
• לעשות לייק לקישקושיאדא בפייסבוק (לכתוב לי בתגובה שעשיתם לייק)
• לעשות לייק לתלבושת בפייסבוק (לכתוב לי בתגובה שעשיתם לייק)
• לעשות share בפייסבוק או בכל מקום שתרצו לפוסט (לכתוב לי בתגובה ששיתפתם + קישור לשיתוף)

כמה שתעשו יותר- תגדילו את הסיכויים שלכם לזכות!

אמרתי קופון?
כל תחפושת שתזמינו באתר
תקבלו 10% הנחה
מה שעליכם לעשות זה להשתמש בקופון "פורים" באתר תלבושת

ההגרלה פתוחה מעכשיו עד ה-22.1.14 בשעה 12:00 בדיוק (זמן ירושלים)

בהצלחה,

אותיות קטנות להגרלה:
ההגרלה פתוחה לבעלי כתובת ישראלית בלבד.

10 משפטים שמוציאים אותי מדעתי!

לפעמים גם לי מותר להיות עצבנית,

לחזור אחרי יום עבודה שלא הלך בו כלום ולרצות לקבל חיבוק

לשכב במיטה מתחת לשמיכה ולבכות

ולחכות שהיום הזה יגמר כבר ויגיע יום חדש

אבל מה לעשות, אמא אנוכי

ומה לעשות, מותר גם לילדים לחזור עצבניים מהגן/בית ספר

גם הם עוברים יום ארוך ורוצים "להתפרק" בבית

וככה נוצר סיר לחץ אנושי בתוך בית לא קטן, עם לא הרבה אנשים (מבוגר אחד ושלושה ילדים)

מוכנים?
(הטונציה שאתם אמורים לקרוא את המשפטים הבאים- צרחות, צעקות ובוז)

את רק אמא שלי, את לא תחליטי על הגוף שלי כלום

אוף! נמאס לי הבית הההההההזזזזזזזהההההה!

אמא, הוא בוכה אז בא גם לי לבכות!

תפסיקי להחליט עלי!

ואם לא בא לי?

לללללאאאא רוצצצצצצצההה!

אבל למה עוד לא הכנת לי אוכל? את לא מבינה שאני רעב? ושאני רעב בא לי לצעוק!

את יודעת מה? לא בא לי לאכול! אני אשאר עצבני!

לא מתאים לי שאת מחליטה עלי, אני עוזבת (קול של טריקת דלת, לא של הכניסה, של החדר, כן? :) )

מתי אבא חוזר? 

נקודת האור בסוף היום כשהכל נרגע- איזה מזל יש לך שיש לך שלושה ילדים מקסימים שעוזרים לך, הא?

-חוכמת ילד בן 5

אז דקה לפני יום כיפור, זמן חשבון הנפש

אני מרוקנת את כל המשפטים של אתמול

בשביל להכנס ליום הדין משוחררת ורגועה

היום יהיה יום טוב.

מאחלת לכולם שנה טובה

שנה רגועה

שנה שתצליחו לנשום מידי פעם

שנת אהבה ובריאות!

ואם כבר אני במצב רוח קיצ'י

השיר של אביתר בנאי

מוציא לי את המילים מהפה

ילדים מילים ולחן- אביתר בנאי
כל בוקר אני קם מוקדם

להכין לך את הבוקר

מסדר לך את התיק על הגב

את הדלת פותח

הרוח פורצת פנימה דרך עינייך הגדולות

ולרגע נשמעת בעיניי הדלת לשאגת אריה

בליבי מבקש היה נשמע, היה אהוב

ותמיד תלך בשדות של אמת

בשדות של שמחה ויופי

וליבי קורע ומשתחווה 

חסוך מליבו בושה ועלבון ופחד

ותמיד תלך בשדות של אמת

בשדות של שמחה ויופי

חתימה טובה, צום מועיל וקל

אמאל'ה ג'וק! (וגם מתכון לתפוחי אדמה מטריפים בתנור)

זה לא חכמה לצעוק על הילדים "די לצעוק"
כשאני צועקת עליהם.
זה לא חכמה להתלונן למה החדר שלהם כל כך מבולגן והם לא שומרים על הסדר
שהם רואים את הכאוס אצלי בחדר.
זה לא חכמה להרצות להם על שטלוויזיה מטגנת להם את המוח, שיפסיקו לבהות במסך
כשאני מכורת טלוויזיה אמיתית.
זה לא חכמה להתלונן- הילדים כל הזמן מול מסך- אייפד, אייפון, מחשב
שאני כל הזמן בודקת אם יש לי הודעה חדשה.

הכל נובע בעצם מדוגמה אישית- ואני בעצם מהות הדוגמה האישית (יה רייט?)

אני כהורה צריכה -
לדבר אליהם יפה גם כשלפעמים מתחשק לי לצעוק.
לנסות לשמור על החדר מסודר (או לפחות לזכור לסגור את הדלת ולא להרשות לפתוח אותה)
לא לראות הרבה טלוויזיה (כשהם ערים כמובן- בלילה מתחילה ההתמכרות)
ובלי פלאפון כשאני חוזרת הביתה (זה לשם שינוי הצלחתי)

האתגר האמיתי אצלי זה הג'וקים
זה לא חכמה להסביר לקטנה שאין לה מה לפחד מג'וק, שהוא בעצם יותר מפחד ממנה, היא גדולה וחזקה, שתיקח נעל ותתפוס אותו
זה עובד חלקית... על הג'וקים הקטנים (נמלים, עכבישים ויתושים)
השבוע שפירקתי את הסחורה מהסופר מצאתי תולעת ענקית על השרוול
נתתי כאלה צרחות שהילדים נבהלו
אחרי שקלטתי את הדוגמה האישית שאני נותנת
קראתי לכולם בנשימה עצורה ובלי להוריד את העיניים מהתולעת
"תראו איזה יופי יש לי על השרוול, איך הוא הולך וזוחל, נכון מקסים?"
תוך כדי הסברים אני מסננת מתחת לשפם ליד ימין להביא טישו ושיפסיק להסתכל גם הוא על התולעת! זה לא ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק.
"טו מייק אה לונג סטורי שורט" - היא הצטרפה לחברים בחצר או בשירותים- לא בדקתי.

וכך הגיע יום שישי
מסמסת לחברה לוודא שהיא ערה בשביל מתכון
מוציאה סיר מהמגירה וקולטת משהו זז בזוית העין
דמיינתי
החברה חוזרת אלי
מוציאה מכסה ושוב
טוב, דמיון מודרך, נשימה עמוקה, לא לשכוח לנשום
אני לבד, אין מי שיעזור.
אני תופסת את הK900 ופותחת באומץ שוב (לא לפני שאני מסמסמת בחזרה לחברה)

מרססת את נשמתי,
מרססת את הסירים,
ולבסוף אחרי צעקות רבות של בחורה, שאני בספק אם לא הגיעו עד תל אביב, גם את הג'וק

צער בעלי חיים אני יודעת (שלי כמובן, אלא של מי?)
אז מה עשיתי יום שישי?
ניקיתי וחיטאתי סירים ומכסים
ניקיתי וחיטאתי
ושוב פעם (אם יש מחסור בכינרת סוף שבוע, נראה לי זה בגללי)

וכדי שנהיה בטוחים ב-100% שלא נסבול מהרעלת רעל
הסירים הוכנסו גם למדיח לשטיפה רצינית ב-70 מעלות 3 פעמים.

אז מה היה לנו השבת?
אוכל עם תיבול של חומרי ניקיון חזקים :)

תוספת שלא מצריכה סיר- רק תנור שלא ביקר בו עדיין הג'וק (נראה לי)
תפוח אדמה בתנור
המצרכים:
תפוחי אדמה קלופים
שמן זית
פירורי לחם
פטרוזיליה
מלח ופלפל לפי הטעם

אופן ההכנה
מחממים תנור ל-190-200 מעלות
פורסים את תפוחי האדמה לפרוסות
פורסים אותם על נייר אפייה על בתבנית
בוזקים שמן זית
מפזרים פרורי לחם מלמעלה
קוצצים פטרוזילה ומוסיפים גם אותה
מלח ופלפל לפי הטעם

מכניסים לתנור חם עד הזהבה

וזוללים.
בתיאבון!

הבנות קיבלו עונש- לא לראות טלוויזיה שבוע.
מצאתי אותן מול המחשב, לטענתן זה לא נחשב טלוויזיה
הוספתי את המחשב לרשימה של מה שאסור,
אז מצאתי אותן מול האייפד ואז לא מצאתי את האייפון
מאז הגדרת העונש שונתה- לא להיות ליד שום מסך עם תמונות זזות, עם מקשים, בקיצור כלום.
זאת דוגמה אישית!
עכשיו תסלחו לי, אני הולכת לשחק סוליטייר באייפון.

מה עושה עלמה במצוקה? מה שהיא יודעת הכי טוב!

בבית אצלינו יש חלוקת תפקידים מאד ברורה של מי עושה מה:
יד ימיני מכניס למכונה ואני מקפלת (עדיין לא החלטנו מי שם בארון- יש מתנדב?)

אני מגהצת או יד ימין שולח לגיהוץ,
אף אחד מאיתנו לא מנקה את הבית (אלא אם כן המצב ממש רע!),
יד ימיני דואג לגינה (או לקרוא לגנן),
יד ימיני אחראי גם על החשבונות והמקלחות ,
ואני על הכלים וארוחות הערב,
קניות אנחנו בשותף- פעם אני ופעם הוא.
אבל משום מה, בצורה מאד לא מובנת, אני אמונה על נושא הטסט למכונית - השד יודע למה, איכשהוא אני צריכה ליסוע ל"מעוז הגברי" הכמעט אחרון (מלבד המוסך שגם עליו יש הרבה מה להגיד) ולדאוג לעבור את הטסט.

לילה קודם אני תמיד בלחץ "ומה אם אני לא אעבור, ומה אם אני אכשל", אז אני עסוקה, עסוקה בהכנות להראות טוב:
מורחת קרמים,
עושה פן,
ישנה את שנת היופי,
הכל מקדש את המטרה- לבלבל את האוייב, להסיט את תשומת ליבו מהמכונית ולעבור!

יום הטסט הגיע, אני מרגישה כמו לפני בחינות לשכה (לפחות!)
מתלבשת (מקפידה על מחשוף עדין ופוש אפ)
מתאפרת
נועלת נעלי עקב
ושמה על פני את מבט העלמה במצוקה ויוצאת לדרך!
(וליתר בטחון מעמיסה את הילדים מאחורה- בנות שאוהבות לפעמים להציק אחת לשנייה ותינוק שלפעמים צורח, להזיק הם לא יכולים, אני מקווה...)

איך עבר? נפלא!
הבנות נהנו לראות את אוסף הכובעים במכון,
הזאטוט נהנה מהמכוניות,
הבודקים היו מאושרים כי משעמם לא היה להם,
ואני? אני הייתי מאושרת שעברתי! (בלי לשלוף את נשק יום הדין (צעקות הילדים)
מצב win-win-win קלאסי (השתלמו הלימודים לתואר שני במנהל עסקים!)
-מצטערת שאין תמונות, קשה להיות עלמה במצוקה עם מצלמה...

אז עכשיו אתם מסתכלים (או קוראים) על בחורה שעברה את הטסט בהצלחה יתירה, לפחות עד שנה הבאה.

ואתן? רוצו בהמוניכים למבדק בפ"ת- הבודקים מקסימים, אדיבים ונחמדים, תמיד ישמחו לעזור לכל עלמה במצוקה.

תודה לכל הפרגון שלכם בפייסבוק שלי על המטפחות, בקרוב יהיו עוד! רוצים להזמין? צרו איתי קשר...