עוד 12 יום עוד 12 יום עוד 12 יום עוד 12 יום עוד 12 יום עוד 12 יום עוד 12 יום עוד 12 יום

-- איפה שהוא במהלך חופשת הקיץ שלא נגמרת --

5:14 שעון מעורר מצלצל
שמה על נודניק
5:25 השעון מנדנד
מכבה
06:02 השעון המעורר ששמתי לגיבוי מצלצל (אם לא אתעורר מהראשון, אני צפויה, אני יודעת)
פותחת עיניים, סוגרת
דנה עם עצמי בעד ונגד לקום
מתקלחת, מתלבשת
כמעט מוכנה
6:35 האפרוח מתעורר
עם עיניים עצומות, בקושי הולך בא להגיד לי
אמא משעמם לי. אפשר לשחק בנייד?
(אני ספיצ'לס)
תמשיך לישון
אוף, משעמם לי
תקשיב (תוך כדי חיבוק), תישן עוד חצי שעה, ואז תשחק
ידעתי שלא תרשי לי
6:40 אז את מרשה? (שלא תטעו, הוא מסתובב אחרי בבית)
למה שלא תישן?
אז את מרשה?
למה שלא תישן?
אז את מרשה?
למה שלא תישן?
6:45 אז את מרשה?
תעשה מה שאתה רוצה.
אוף, ידעתי שלא תרשי לי
מה לא מרשה? תעשה מה שאתה רוצה
אבל אני יודע שאת לא מרשה
אני אומרת לך שתעשה מה שאתה רוצה
אבל את לא   מ ר ש ה
6:50 טוב נו, לך שחק
אבל לא הרשית לי קודם
אז עכשיו אני מרשה, לך
אחרי זה תכעסי עלי
מתחננת אליו ללכת לשחק בנייד
תודה אמא!

אין לי עמוד שידרה. נקודה.

עוד 12 יום למניאק!

עוד חודש למניאק (וגם הדרכה למתנת סופשנה)

עוד חודש,
לא להאמין
אוטוטו הסיוט של כל הורה עם ילדים מתחיל
הסיוט שאין דומה לו,
הסיוט שאין שני לו,
החופש הגדול.

שלא תבינו אותי לא נכון,
אני אוהבת מורים, הם מקסימים והם ממש עושים עבודת קודש (חלקם)
הם משקיעים (חלקם)
ויודעים ללמד (שוב, חלקם...)
אני ממש מבינה את הצורך שלהם
ביום חופשי במשך השבוע,
כמעט 4 חודשים חופש בשנה בתשלום (זה לא כולל ימי החופש שמגיעים להם)
שנת שבתון פעם בשבע שנים
אני מבינה, באמת,
אני אפילו מפרגנת!
כי אני לא יודעת אם הייתי מסוגלת לעמוד יום יום מול כיתה של 40 ילד,
לא יודעת אם הייתי מצליחה להגיע בזמן כל יום,
אני יודעת שזה קשה!

מה אני לא מבינה אתם שואלים?
את משרד החינוך ו/או ועדי המורים למיניהם
היום זה לא מה שהיה פעם
נשים לא נשארות בבית
אנחנו יוצאות לעבודה כדי להגשים את עצמינו, להראות שגם אנחנו מסוגלות וגם כדי לעזור בפרנסה (קשה היום לחיות ממשכורת אחת)
אז מה לעזאזל אני אמורה לעשות בימי החופש של הילדים (כמעט 4 חודשים בשנה)?
(שלא נתחיל לדבר על ימי החופש לפני פסח ואיסרו חג למיניהם- הרי ברור שהמורים עולים לרגל ולוקח להם זמן לחזור על הסוס והעגלה)
הגיע הזמן לשינוי, צמצמו ימי חופש,
תעשו מה שתעשו,
תעזרו לנו לעבוד..

אז אחרי שהוצאתי קיטור ראשוני לקראת הקיץ (חכו חכו, עוד תשמעו ממני)
קבלו רעיון למתנת סופשנה לגננת של הילדים בגן

מה צריך?
עוגה במנג'ט יפה
עיתון צבעוני (לאשה למשל) שאפשר לגזור
מגנטים קטנים
מסגרת מגנטית
תמונה של הילד/ה
רויאל אייסינג בצבע שאוהבים
מזרה ואבקת נצנצים אכילה

נותנים לילדים לגזור את האותיות הדרושות מתוך העיתון

מדביקים אותם על המגנט
וממגנטים למסגרת

אפשר ורצוי להוסיף את התמונה של הילד/ה בשביל הקטע האישי (התמונה של הילדה הספציפית במסגרת לקוחה גם מעיתון לאשה)
במקביל אופים עוגה במנג'ט מגניב וצבעוני

כדי להתאים את העוגה שתהיה דומה לזה שמסגרת, הופכים עוגה אחת על השנייה

ומתחילים לפסל, לחתוך ולהדביק עד שמרוצים (או עד שנגמר הכח)

מערבבים קצת מים עם רויאל אייסינג

ומתחילים לצפות את העוגה

לפני שמתייבש, מוסיפים על העוגה קישוטונים מיוחדים
(אפילו נצנצים אכילים משדרגים)
מדביקים על מקל סוכריה או שיפוד בריסטול בצורת פרח (אני השתמשתי במכסה של תבניות האלומיניום)

באתי בטוב- ניסיתי להדביק עם דבק (איפה תקעתי את הסלוטייפ?)

הדרדס הציל אותי... 

כותבים מסר אוהב לגננת

מצרפים את מסגרת המגנט

ויש מתנה חמודה, עם תשומת לב אישית לגננת

המסגרת המגנטית, מנג'טים מגניבים, מזרה, אבקת נצנצים אכילה, רויאל אייסינג- כולם ממותק

קיץ בריא ובעיקר רגוע,

לכבוד הקיץ- בלוג קנדי מרענן!

לפני כחודשיים הכרתי במקרה את תמי לוקסנבורג בהכנות לכנס בבית התפוצות.
ואיך הכרתי אותה? 
ישבתי בפגישת חזרה גנרלית לקראת אירוע ועיני צדה משהו סגול, משהו מעניין... 
ניגשתי,
חיטטתי (בלי בושה) וגיליתי אוצר,

ושוב בלי בושה (ביישנות זה לא הצד החזק שלי), בררתי של מי הספר ומאז נרקם בינינו סיפור אהבה...
אני מאוהבת בספר (תמי אפילו כתבה לי הקדשה בפנים!).


תמי ועינת כתבו ספר גאוני, מסוג הדברים שאומרים "איך לא חשבתי על זה קודם" (טוב, אני יודעת למה אני לא חשבתי על זה קודם, רק המחשבה לתת לילדים להתפרע עם חומרים ועל הבאלגן אחרי עושה לי חום אפילו במזגן)


רוצות להכיר אותן גם?

ספרו לנו, מי אתן?
אנחנו תמי ועינת, חברות 25 שנה. 

לכל אחת שלושה ילדים, 

תמי מורה למדעים ועינת קלינאית תקשורת, המון שנים דיברנו על הקשר בין חוויה ללמידה, בעיקר דיברנו וקיטרנו, 

ואז החלטנו להפסיק לדבר ולעשות משהו.

ספרו על החוויה הראשונה שלכן שממנה התגלגלתן לכתוב את הספר.

התחלנו בגן חרמון ברמלה, בנינו עבורם תכנית לפעילות חוויתית אחת לחודש במשך שנה, ומשם התגלגלנו לכתיבת הספר שמבוסס על אותן פעילויות וגם על החגיגות והפעילויות שעשינו עם הילדים שלנו.

איך בנוי הספר?
בספר יש עשר חגיגות שבנויות סביב נושא וסיפור מסגרת ,אך ניתן לפרק ולקחת רק פעילויות קטנות מתוכן וליהנות עם הילדים.

עד היום אני (עינת ניצן-קנולר) זוכרת את ספינת הפיראטים שאבא הקים על הספה בסלון, עם המפרש והמשקפת, ואיך יצאנו לחפש אוצר לפי סימני דרך.
אפרופו פיראטים, כנסו לבלוג של של "בעיקר פורמת" ותראו איזה חגיגה היא הפיקה...

רצינו באמצעות הספר להציע להורים להכנס לעולמות הדמיוניים והמקסימים של הילדים ולהיות שותפים לפעילויות קטנות וחוויתיות כי החוויה ובעיקר הביחד הופכים לזיכרון שמחמם את הלב כשגדולים.

לכבוד הבלוג וחגיגת הקיץ, עינת ותמי יוצאות בבלוג קנדי שווה במיוחד שבו הן מציעות 3 ספרים במתנה!

איך זה הולך? אז ככה - כדי להכנס להגרלה:

1. מצטרפים לפאן פייג' של "חגיגות ועוד" בפייסבוק.
2. נרשמים לקבלת עידכונים פה בבלוג (בחלון מצד ימין או ב-reader) ומצטרפים לפאן פייג' של קישקושיאדא בפייסבוק.
3. מפרסמים את הבלוג קנדי בכל מקום שנראה לכם (הכל תופס, גם פייסבוק, קומונות, פורומים - הכל!).
4. מעלים פה תגובה עם לינק לפרסום. 
5. שימו לב- בכל תגובה השאירו שם וכתובת מייל שאוכל לחזור אליכם אם תעלו בהגרלה!
6. עד מתי? עד ה-14/8/2011 בחצות ניתן להשתתף.

רוצים להגדיל את הסיכוי לזכות? בבקשה!
כל פרסום מאפשר הוספת תגובה נפרדת. יותר פרסומים = יותר תגובות בשמכם = סיכוי גדול יותר לזכות.

וכמה זוכים יש? 
בהגרלה יעלו בגורל 3 אנשים שיוכרזו ביום רביעי ה-17 לאוגוסט


זהו, נכון קל?

אין לכם סבלנות ורוצים את הספר עכשיו?
תמי ועינת מציעות את הספר במחיר מוזל שווה במיוחד, כל שעליכן לעשות הוא ליצור קשר בטלפון 0544961440  , 0549988483או במייל hagigotveod@gmail.com

להגיד שהגעתן דרך הבלוג והספר יגיע אליכן צ'יק צ'ק!


קבלו המלצה חמה שלי, מאז הספר ושיחות העידוד של תמי ועינת, התגברתי על הפחד של מה יקרה אם לילדים שלי תהיה גישה בלתי מוגבלת לצבעי הגואש והדבק ואיך הבית ייראה אחרי, 
חייבת לציין שהוא נראה דיי טוב ....

גיליתי את היצירתיות של הילדים שלי, וזאת הרגשה נפלאה!


יאלה, קדימה, הבלוג קנדי יוצא לדרך!

אחה"צ ארררררוווווךךךךך (וגם הדרכות לפעילויות במזגן)

קיץ קיץ תיגמר / לא ידוע
קיץ קיץ תיגמר/ קיץ קיץ אל תברח
חם לי חם, אני בוער / כמה טוב שחם כל כך
חם למעלה
חם למטה
חם ביום
וחם בלילה
חם במצח
חם בגב
חם בבטן
חם באף.
קיץ קיץ תיגמר/ קיץ קיץ אל תברח
חם לי חם אני בוער/ כמה טוב שחם כל כך


ומה עושים כשחם? מדליקים מזגן :)
ובינתיים, כדי להעסיק את החברי'ה, החלטתי להפעיל אותם ולהתאמן איך ייראה החופש הגדול (מבטיחה עוד פוסט מאד ארוך, מלא קיטורים על החופש, זה יגיע... אל דאגה)

מה עשינו?
אפינו עוגיות, והפעם בצורת פה, עיניים, פסים, עיגולים, מרובעים, משולשים, לבבות, (הכל הולך)
מצפים חלקם ברויאל (ההדגשה היא חלקם, כי עד שהגענו לצפות אותם ברויאל, לא נשארו הרבה, העכברים הקטנים נהנו לכרסם, במיוחד עכבר אחד גדול שנעלב שהעוגיות לא בשבילו...)
ונותנים לילדים להרכיב פרצופים

ולעשות בעצמם פרצופים

ומה יותר קיצי מאבטיח?

(את הרואיל אייסינג ואת חותכן האבטיח/פה ניתן להשיג ב"מותק" )


יום אחר ציירנו על צלחות קיציות במיוחד עם טושים מיוחדים לפורצלן

זה מה שיצא לי:

 הילדים בפעולה:

והתוצר הסופי:

שימו לב-
צריך לקנות צבעי פורצן מיוחדים, אל תאמינו (כמוני) למוכרים שאומרים שכל טוש פרמננטי לא רעיל טוב,
בתכל'ס, השחור והכחול לא עמדו במבחן מדיח הכלים, בעוד שהטושים הצבעוניים (שהם מחברה אחרת) החזיקו מעמד נפלא!.


האפרוח החליט לשלב את השאריות וחשב שככה זה מגניב:

ואם כבר, אז הדרכה מצולמת לצייר בקלות פרצוף שמח לקיץ:



מחכה לשמוע מה אתם מתכננים לימי הקיץ הארוכים ולחופש הגדול שתמיד מגיע ומסרב להיגמר...
וכמובן לראות תמונות שלכם בקבוצת הפייסבוק של קישקושיאדא.

מי אמר אמא ולא קיבל? מישהו? אף אחד?

בשנים האחרונות יש מודעות מוגברת לאוכל בריאות, בלי חומרים משמרים, בלי צבעי מאכל, ויש שיאמרו גם בלי טעם (הכותבת מנועה מלהגיד את זה שאומר זאת, אחרת אותה אישיות לא תיתן לי להכנס הביתה)
ואני, אם להודות על האמת, פריקית של בריאות בכל הנוגע לילדים שלי.
יד ימיני- ממש לא.
בשורה התחתונה, חיי הנישואין שלנו מתנהלים לרוב על מי מנוחות, בלי יותר מידי ויכוחים, מכות או ריבים,
עד שאנחנו מגיעים לנושא האוכל והילדים.

כשאני מוציאה את הילדים מהגן, בבית הם מקבלים פרי לפי בקשתם ושתיה ואחרי שעה וחצי ארוחת ערב.
כשיד ימיני מוציא אותם,
הם מקבלים-
וופלים,
ביסלי,
במבה,
גומים,
קרטיבים
ואם הם מתנהגים יפה- אז גם שוקולד.
(יד ימיני- אם החסרתי משהו, אל תתבייש להוסיף)

אז מה הפלא כשהם רואים שאני מגיעה לקחת אותם מהגן, הם עושים פרצוף חמוץ ושואלים למה אבא לא בא, מתי הוא יגיע, למה הוא צריך לעבוד, זה לא פייר, והאם אפשר לאכול ממתקים...

לכן ביום שליהי ממותק שלחה לי את הספר הסופר מתוק "אופים עם שוקולד" של ננסי לאמברט, הפשלתי שרוולים, הלהבתי את הילדים, שלפחות אם יאכלו דברים מתוקים, אז בלי כל הזבל הנילווה להם.

לקראת הקיץ, הילדים בחרו את המתכון לארטיק שוקולד.

המצרכים (ל-2 ארטיקים)
60 גר' שוקולד חלב
3 כפות יוגורט טבעי
6 טיפות תמצית וניל (אני לא הוספתי)
2 כפות חלב

אופן ההכנה:
להמיס את השוקולד (בספר כתוב בבן מארי- אני שמתי במיקרו)

את ה-40 גר' הנותרים לאכול תוך כדי בלי שאמא תשים לב,
לערבב את שאר החומרים לתוך השוקולד המומס

אני השארתי בלי כוונה גושים קטנים של שוקולד- בדיעבד- זה היה רעיון מעולה, נוצרו בתוך הארטיק שביבי שוקולד.

 ליצוק את הרוטב לתוך תבנית קרטיב (או לכוס פלסטיק עם כפית שתתפקד כמקל)

לסגור 

וכעבור פחות משעתיים (דחיית הסיפוקים של הילדים שלי שואפת לאפס, עדיף לחכות יותר)
הארטיק מוכן

ואם כבר מכינים קרטיבי בריאות,
(בדרך כמובן הקטן דוחף את האפרוחית כי היא מסתירה לו
האפרוחית מרביצה לקטן כי הוא דחף אותה
הקטן לא נשאר חייב, צועק עליה וקורא לה חוצפניה, ולקינוח הוא ממטיר עליה מלא רוק עם הלשון,
בשלב הזה האפרוחית ממש מתעצבנת, יוצאת מהכלים ומתחילה לבכות.)
מפעילים את הילדים
(עדיף את זה שבוכה, שירגיש סוג של פרס, בעצם על מי אני עובדת, העיקר שיהיה שוב שקט באזניים) לסחוט מיץ תפוזים

 וגם מיץ לימון עם נענע
ופה הרווחתי 2 ציפורים במכה אחת- שלחתי את הקטן לקטוף נענע, האפרוחית עסוקה לסחוט
האזניים שלי חיזרו לשמוע...
 לא לשכוח להוסיף סוכר

 ואם כבר יש בלאגן והרבה כלים לשטוף, 
 אז לרסק במעבד מזון מלון עם נענע

 להקפיא

 וקיבלנו קרטיבי בריאות,
בלי צבעי מאכל,
בלי חומרים משמרים
ועם המווווון אהבה
(ואולי גם עם המווווון חיידקים מהידיים של הילדים אבל זה שטויות, זה כמו חוק ה-3 שניות לאוכל שנופל על הרצפה)

 אני לא אגיד לכם שהילדים לא קפצו על יד ימיני כשחזר הביתה ואמרו שהם רוצים ממתקים, ושהם לא התבכיינו יום אחר כך כשראו אותי שוב, אבל לפחות הפעם אחרי שקלטו את הצרה שאיתה הם נתקעו (זאת אומרת, אני) הם ביקשו להכין עוד ארטיקים (ולאכול שוקולד)

אחת אפס לטובתי!

יד ימיני- חפש אותי בסיבוב, כשנסיים את שאר המתכונים המעולים בספר, הם לא יראו אותך ממטר, ירצו רק אותי :)

מה אתם עושים עם הילדים בצהריים?
אני מכירה אחת מטורפת שאוהבת להכין איתם מרשמלו, מרנגים, עוגות (עדי, חולה עליך!) ובעצם יכולה לשרוד איתם חודשיים רצוף בבית בלי קיטנה, בלי עזרה ובלי להתאשפז בבית משוגעים...