האפרוח מוכן לכבוש את העולם הגדול! כמעט...

האפרוח הקטן התברך ביכולות אכילה של סוס פרא, כשהוא קם הוא אוכל בקבוק או שניים של 180 מ"ל סימילאק, ממשיך בארוחת בוקר, אחרי מנוחה של חצי שעה הוא מבקש עוד לאכול- אולי קרקר או עוגייה, עד השעה 10:30-11:00 הוא כבר אוכל שניצל עם פתיתים וממשיך ללעוס עד שהולך לישון צהריים, וגם אז במיטה אוכל עוד פעם 2 בקבוקים והחגיגה ממשיכה שהנסיך מקיץ משנתו.

הבעיה מתחילה בערב שהקיבה הקטנה של האפרוח מנסה להתמודד עם כמויות של אוכל, לפעמים היא מצליחה ולפעמים...היא ממש לא.

בתיאום מושלם האפרוח יודע מתי להקיא, על מי ואיפה, ולרוב זה קורה בזמן שאנחנו ממהרים לצאת להצגה/סרט , עלי ובמיוחד שאני לובשת משהו חדש כמובן ועל כל מה שיש בחדר- על הלול, הכרית, השמיכה, החתול, הריצפה, השטיח, השידה, תוך השארת שביל לבן כל הדרך לאמבטיה, וגם שם הוא לא חוסך, חגיגה!

אחרי ניקוי הילדון, הפעלת מכונת הכביסה, ניגוב הריצפה עם מגבונים (יש לי חברה שקוראת לניקוי הזה "שיטת המגבונים"), הרדמת הילדון שעכשיו שוב רעב, אני צריכה להתקלח שוב, להתאפר, להתלבש ולצאת להצגה (הסדרנים כבר רגילים לראות אותנו מגיעים בזמן ההפסקה).

אחרי התייעצות עם בעלי מקצוע שקראו לקיבה של הקטן קיבה רגישה שעוברת ניקוי עצמי, החלטתי לעשות מעשה- לאמן ולהתאמן.
איך?
הקטן בגיל שנתיים כבר יודע להגיד "אני לא אקיא, תני לי עוד אוקי (בקבוקי)", יודע להפעיל עלי מכבש של רגשות אשמה- "אני רעב, אוצה אוקי (רוצה בקבוקי), אימוש שה (בבקשה)", או- "צה אובה (רוצה טובה)" אם השיכנוע  לעוד בקבוק לא עזר.

לפעמים אני מצליחה לתפוס את הרצון שלו להקיא שנייה קודם ומספיקה לרוץ איתו לאבטיה שם הוא מקיא בתוכה, אחרי שטיפה עם מיים הכל נקי (אבל משום מה נשאר הריח המצחין עד שמגיעה המנקה).

השבת קרה האירוע המכונן- הילדון קרא לי אחרי שסיים בקבוק אחד, ואמר- "אמא, צה בטיה (רוצה אמבטיה) אני קיא (אני מקיא)", תוך כדי שאנחנו הולכים לאמבטיה אני מלאת ביאוס- המנקה רק הלכה לפני כמה שעות, והבית בקושי מצליח להשאר שניה נקי עד שהיא מגיעה שוב ואם יהיה לי הריח כל השבוע אני אתעלף!
מכירים איך בסרטים המצויירים נורת הרעיון נדלקת מעל ראש הדמות? תדמיינו אותי עם האפרוח בצד ימין ונורת רעיון מצד שמאל- למה לשים אותו באמבטיה? ישר לשירותים כמו גדול!
לו ראיתם עד כמה הייתי גאה בילדון שהקיא בקשת בתזמון מושלם לתוך האסלה!!

בלילות האחרונים הילדון אוכל רק בקבוק אחד ולשני הוא מסרב ואומר-"לא צה אקיא (לא רוצה להקיא)" וזה עולה לי רק בחמישה ליטופים (עשר פעמים- אבל מי סופר?) ונשיקה על הלחי.

עכשיו נשאר רק לאמן אותו שילמד ללכת לבד לשירותים, אבל במחשבה שנייה - אם נעביר אותו למיטת הנוער, השירותים הם לא יהיו המקום היחיד בו הוא יסתובב...
אז עד לסיפורי הגמילה מחיתולים ועל איך השירותים שלנו הופכים למשתנה ציבורית - אשמח לשמוע איפה אצלכם מקיאים?

התחדשתי בכותרת חדשה לבלוג- מה דעתכם?

גם אתם מריחים?

יש לי הרגל מגונה, טוב נו, יש לי כמה, אבל לא זה העניין עכשיו- אני אוהבת להריח, כל דבר.
נשמע פריקי? אתם לא טועים!
למשל אין סיכוי שאוכל חדש ייכנס לפה שלי לפני שיעבור הסנפה או שתיים על ידי אַפִּי, אם הוא לא עובר את מבחן ההרחה- אין סיכוי בעולם שאני אוכל אותו.
אני אוהבת את הריח הטרי של האויר אחרי שהאבק נשטף על ידי הגשם, וגם את הריח של הרחובות הנקיים לאחריו,  את ריח המאפים במאפייה, את ריח החלות של שבת הנאפות בתנור, את ריח הספרים המאובקים בחנויות עתיקות, ותאמינו או לא גם את ריח הסידקיות של פעם- אני יכולה לבלות שעות בחנויות עם ריח "של פעם".

וכמובן את הריח של כפות הרגליים המיוזעות של הגוזלים שלי, אל דאגה- לא של סתם ילדים ברחוב, אני לא עד כדי כך פריקית...

אבל הריח ששם את כל הריחות בכיס הקטן שלו זה הריח של תינוקי חדש, הריח המתוק והטרי של "ישר מהניילון", זה שאחרי חודש מתנדף... לו רק הייתי יכולה לבקבק את הריח הזה!

למזלי בתקופה האחרונה הייתי אני מוקפת לידות והריח של התינוק הטרי נישא באויר, אחחח! איזה ריח! אתם הרחתם?

זכיתי להכין עוגה לבריתה של חברה, רציתי לנסות להכניס את אוירת הריח המתקתק לתוכה, את ההרגשה של אויר טרי ונקי, את ההרגשה של להיות בעננים כשמצטרפת גוזלית חדשה למשפחה, חשבתי וחשבתי, קיבלתי השראה מספרים, מהחוברות של טלטלים, ולבסוף התקבלה ההחלטה ללכת על עוגה חלומית של פייה מקסימה שיושבת לה בין העננים, עם שרביט קסמים, מבט כובש והריח! אוי הריח! :) 

אפרופו לבקבק ריח, לא יכולתי לא להעלות את הסרטון הנוסטלגי הזה...


מה אתם אוהבים להריח (מלבד כפות רגליים מסריחות :-) ) ?

רק אני והחבר שלי...

מה יוצרים לאחיין שזה עתה נולד? שיהיה גם מתוק, גם נעים, גם שימושי וגם קל לסחיבה במטוס (מה לעשות- אחיינים שלי גרים רחוק רחוק במקום שכוח אל יחסית, בלי אוכל כשר ובלי דודה שלהם...)
בגדים? יש לו מספיק מאחיו הגדולים,
משחקים? נראה לי סיוט לסחוב- מספיק יש לקחת בשר קפוא...
אולי אוכל לתינוקים? בשביל זה יש לו הורים- שיקנו הם!

פתחתי ספרים, גלשתי באתרים, חיפשתי השראה... אך זו לא באה....

עד שלילה אחד הבריק לי רעיון! האפרוח שלי אוכל בקבוקי במיטה על כרית ואוהב למשמש את שמיכי כבר צעיר צעיר אז מה יכול להיות רעיון יותר טוב מכרית ענקית עם אפשרות מישמוש?

שינסתי מתניים,
גזרתי עם מספריים רעיון שהיה לי בראש
וזה מה שיצא

החלטתי אם כבר אז כבר- להוסיף תוויות מסוגי סרטים שונים בילדיים, רגליים ושיער

תפרתי את התוויות הפוך

הפכתי

מלאתי באקרילן- איזה סיוט זה- ממש קשה, ועוד עשיתי ידיים יחסית רחבות...

תפרתי עיגולים לעיניים עם ריסים ומילאתי גם קצת באקרילן שיבלוט





טאדאם!!!

יצא כל כך גדול... בטח תפס מושב שלם במטוס....חחח....

* טיפ לפעם הבאה: לא למלא את כל הבובה באקרילן אלא להכניס לתוכה כרית אמיתית!! לעשות סגירת לולאות או צד אחד על השני כמו בכריות האמיתיות...ואז יש גם אפשרות לכבס וגם להחליף בובות לפי מצב הרוח!

עכשיו צריך לחכות לתמונות של הזאטוט עם חיבוקי...

כובע לתינוק...או לנמר מסתבר

נולד לבן דוד שלי ילד ראשון, מכיוון שאנחנו לא משפחה גדולה, כל שמחה היא פיאסטה! החלטתי חוץ  ממתנה לנסות את מזלי בתפירה.
רכשתי מכונה
חיפשתי ברשת

מצאתי בין היתר את קרן פרפרים עם ההדרכות המעולות והקישורים המתעדכנים יומיום (בדוק).

אחת ההדרכות מצאה חן בעיני ונראתה לי פשוטה שיהיה קשה לפספס - כובע חמוד ומחמם לתינוק, מה כבר אני אוכל לפספס?

קניתי קצת בדים, אספתי שאריות והתחלתי לעבוד

קראתי את ההוראות בעיון רב

הדפסתי וגזרתי את הסקיצה

העתקתי לבד

גזרתי את הבד- לא נראה לי עקום מידי- תגידו אתם :-)

הצמדתי ותפרתי

אחרי חיבור שני הצדדים הרי ברור שיש צורך לסגור את הכובע בתפר ולהפוך, אני ילדה טובה ותופרת, רק חבל שמחברת ההדרכה לא ציינה שיש לתפור אותו כמו שרוול, באמת!

אני תפרתי את כל השכבות ביחד (!!) ואחרי זה אני אפילו התפלאתי איפה טעיתי ולמה לא הצלחתי להפוך את הכובע.

אז שיכללתי את יכולת הפרימה שלי.

פרמתי ותפרתי מחדש

הפכתי

סגרתי את פתח ההפיכה (אין לי מושג איך קוראים לו...)

קיפלתי

שמתי סרט

ונסענו בשמחה לפדיון.

אבל מה?!?!

הכובע קטן!!!!! אוף!!!!

טוב נו... לפחות על טיגר הוא עולה....

או שלא....

עד לנסיון הבא... רק בשמחות!