10 שנים לא הולכות ברגל (וגם מתכון לממתקי תמרים ואגוזים)

יש אנשים שיש להם את זה (יותר נכון נשים שיש להן את זה)
הן מתאימות בול לתיאור: "גם יפה וגם אופה"
רק חבל שזה לא מתחרז ומתאים יותר לתקופה של ימינו עם
"גם קרייריסטית,
גם מגדלת משפחה,
גם מנקה,
מחנכת,
מבשלת,
משקיעה,
מפעילה,
שמה את עצמה אחרונה,
יפה ואופה"
אבל הבנתם את הקטע...
בקיצור- סוג של סופר וומן.

אחת שיכולה להתחרות בגאון בתיאורים האלו, היא רחלי.
מי זאת רחלי?
אָאָאָאָה...
רחלי היא האשה המושלמת, אחת שמתאימה בול להגדרה של גם יפה וגם אופה
אחת שמגדלת את הילדים שלה ביד רמה
מחנכת אותם להיות מנומסים ומתורבתים
אני מודה- פה אני נכשלתי, אני יכולה רק לראות את הילדים של רחלי ולקנא.

אני בטוחה ש...

המחונן שלה לא מפריח טענות כמו: אם הפלוצים שלי מסריחים, זה אומר שאני אוכל בריא. איך אני יודע את זה? כי אני חכם.

המחוננים שלה מנומסים, מקפידים לאכול עם סכין ומזלג. אצלינו בבית זו המלצה בלבד, הילדים דוגלים בשיטת הבני דודים- אכילה עם האצבעות (שטיפת ידיים היא המלצה בלבד אגב).

הילדים שלה חזקים בקולטורה, הולכים להצגות, תיאטרון וקולנוע. שלי לא מבינים למה רואים לבחור בבלט את אזור החלציים, כל ההופעה נקרעים מצחוק ומפריעים לאנשים המנומסים מסביב.

אייל ויאיר לא עושים תחרות גרעפסים נושאת פרסים במסעדה- אני יכולה רק לקנא, שלי מקפידים לערוך אחת לכמה ימים (והקטע האחרון שהולך מעולה- לנסות לנחש איזה מנגינה עושה הגרעפסר)

המחוננים שלה מדברים עם האבא על חלל, כוכבים ואיך נוצרים דברים, אצלינו הילדים תוהים עם אביהם מאיפה מגיע הפלוץ, למה לפעמים הוא מרעיש ומה קורה לו אחרי (מוטיב עיקרי אצלינו זה הפלוצים- אנחנו משפחה נוראית!)

הילדים שלה בעלי טאקט. שלי לא (אבל את זה הם קיבלו ממני, אז אני מנועה מלספר ולהתלונן).

אייל ויאיר אוכלי אוכל בריא ומזין- כמעט כל מה שמניחים להם על הצלחת. שלי מקפידים על תזונה בריאה מסוג אחר: פיתה עם חביתה כל יום, כל היום (בסוף תראו- ימציאו על זה דיאטה)

אז מספיק עם הקיטורים (אני פולנייה משודרגת, מתלוננת לא הרבה)
לכבוד חגיגות ה-10 שנים לבלוג עפיפונים ופשוט מבשלת

החלטתי (שוב) לא לומר נואש, לשאוב השראה מהמומחית ולנסות על הילדים משהו חדש
(את הפיתות ניסיתי להוציא, להחליף בפיתות בקמח מלא- נכשלתי. עשו לי שביתה איטלקית, רעבו וצרחו. נשברתי )

ממתקי תמרים ואגוזים
מתכון מהאתר של שירלי נמש ומפשוט מבשלת שלקחו ממיקי שמו שקיבל השראה מאמא שלו שלמדה מחמותה (טוב, את הסוף המצאתי, אין לי מושג מאיפה מיקי שמו יודע את המתכון)

מה צריך?
1/3 כוס + 1 כף דבש (120 גרם)
1/2 כוס סוכר חום בהיר (100 גרם)
1/2 חבילה (250גרם) תמרים מגולענים בוואקום חתוכים לקוביות
5 כוסות (500 גרם) מיקס של אגוזים אהובים (אני שמתי פסטוק קלוף, פקאן, שקדים מולבנים ואגוזי לוז)
1/2 כפית קינמון טחון
קורט מלח

איך?
מערבבים את כל סוגי האגוזים וקולים אותם קלות במחבת (לא חובה- אני אוהבת את הטעם הקלוי)
מערבבים בסיר את הסוכר והדבש עד שהתערובת מבעבעת

מוסיפים את קוביות התמרים ומערבבים במרץ על שהכל נראה מאוחד ויפה
מוסיפים את האגוזים הקלויים ומצפים אותם טוב טוב בתערובת

עיצה מחסרת טאקט- אל תנסו לטעום את זה עכשיו, זה רותח.
מחכים שיתקרר (דההה, איך לא חשבתי על זה קודם?)

פורסים נייר אפייה, לוקחים חלק מהתערובת ומנסים ליצור גליל מהודק

הדגשתי מנסים?

בסוף תקלטו את הקטע איך לעשות את זה (בתקווה שלא אחרי שתהיו בגליל האחרון וכל המטבח מלא בדבק נגרים טבעי)

בשלב הזה אפשר לגלגל בתוך קוקוס טחון- לא חובה

עוטפים בנייר נצמד ומכניסים לחצי שעה למקפיא

פורסים עם סכין חד (תוך כדי שמשתדלים לא להרוס את מפרק היד)
שמים בקופסה במקפיא וכל פעם שמתחשק גונבים הנאה קטנה עם כוס הקפה

אז מה ההימור שלכם, ההשראה עבדה? הילדים נפלו בפח של בריאות?
פחחח...
יותר נכון ביקשו שאפסיק לקרוא בלוגים של אוכל בריא ולהתמקד יותר בפיתה ובחביתה.

אז אני מרימה כוסית לחייה של רחלי ומורידה בפניה את הכובע- שאפו על 10 שנים נפלאות,
מחכה ל-10 הבאות !

(ותודה לאלוהים על ששרדתי את הסלקציה האחרונה שעברה אצלה בפייסבוק, לא פשוטים החיים עם הילדים המביכים שלי)

אם אין אני לי, מי לי?

למי שמחפש, שאל, התעניין, הסתקרן , אני יודעת שנעלמתי, אפילו מאד! זה לא כי אין לי מה לספר, אני יודעת שאם אני אתחיל, אני לא לא אדע מתי לסיים.
רק דברים טובים קורים (מלבד כמה דברים פחות טובים אבל הי, אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה..)

זה כמה חודשים יש נערך ברשת משחק "בלוג עם סטייל"

כל מי ששיחקה בו היתה צריכה לרשום שמונה עובדות לא ידועות על עצמה ולהעביר את הפרס הלאה לשמונה בלוגים אחרים אהובים, המטרה של כל המשחק היא לתת במה לבלוגים מעניינים וגם לספר על עצמנו עובדות מעניינות יותר (או פחות זה אתם תחליטו)

אז חיכיתי בציפייה, ניסיתי להיות סבלנית,
אבל נאדה,
גורנישט,
רייאן!


אם אין אני לי, מי לי!
תפסתי את המקלדת ב-2 ידי הענוגות והתחלתי להקליד:

8 עובדות על עצמי שאתם לא יודעים עלי:

1. אני תמיד צודקת
2. גם כשיד ימיני צודק- הוא טועה (ראו עובדה מס. 1)
3. האוטו שלי אף פעם לא מסודר, לא נקי וכמעט תמיד גם מריח, אני חושבת שיש הרבה אישיות לרכב שבו הציורים של הילדים דבוקים על הריצפה בעזרת שאריות של סוכריות ו/או טופי ו/או מסטיק (לא בהכרח לפי הסדר הזה), והקטנה המלומדת חושבת שזה מאד אורגני לשמור את שאריות הפרי מהגן, היא מקפסטת (הלוואי והייתי יודעת אם אני כותבת נכון, מסתבר שהיא למדה בגן שהיא צריכה לשמור את השאריות של הפירות, ירקות, שקיות תה וקליפות ביצים על מנת לדשן את הגינה, והיא מאד מקפידה על שיעורי הבית שלה, רק חבל שזה לא עובר את שלב ההטמנה באדמה או ההבאה לגן ונשאר אצלי באוטו)
4. בעלי לא מסכים להחליף איתי מכוניות (נו, פלא?)
5. בלילה בלילה כשכולם ישנים אני מסתובבת בין הילדים ולוחשת להם שאמא מאד אוהבת אותם, אפילו יותר מאבא
6. בבוקר הם קמים ורוצים רק את אבא, בצהריים הם שואלים איפה אבא אבל בערב כשצריך להרדים, או צריך להחליף חיתול או לנגב ישבן (ובדרך כלל זה הכל בבת אחת), טוב נו, נקרא לאמא.
7. אני מאד מאמינה בבלאגן מסודר, אבל מידי פעם תוקף אותי מן יצר סידור ואז כל הבית מתהפך במטרה שיהיה מסודר, רק חבל שאני מתייאשת באמצע ואז הכל נכנס בבלאגן למגירה (הילדים כבר יודעים כשפותחים איזשהוא ארון, צריך לפתוח ולברוח, אף פעם לא יודעים מה ייפול עליהם)
8. אני דוחה כפייתית- מה שאפשר לדחות למחר אני דוחה למחרתיים- אני חייבת להכין דוח לרשות המיסים, ובמקום זה, אני כותבת פוסט, יופי לי...

ובונוס אחרון, אם שרדתם עד פה:
כל החברים הטובים שלי רכשתי דרך יד ימיני, (מלבד חברה טובה טובה, הנפש התאומה שלי - כן, כן,אני יודעת שאת יודעת שזאת את, חולה עלייך, כל בית יעקב היה שווה רק בשביל החברות שלנו)


ואם כבר פירגנתי לעצמי, אלו הבלוגים ישראלים שאני מאד אוהבת ומאד ראויים לכינוי "בלוג עם סטייל"
הבלוג של אילאיל
עוגיונט
בצק אלים
מקופלת שכותבת בצורה כל כך שנונה על הדברים הפשוטים בחיים
הבלבוסטה- אשה כשרונית ורבת פעלים (לומדת ממנה הרבה על עיצוב תמונות בפוטושופ)
טלטלים המדהימה שהייתי שמחה להיות זבוב אצלה בסטודיו למשך שבוע או שבועיים, שנה שנתיים :)

(זו רק רשימה חלקית, לצערי השעה לא מיטיבה עם הזיכרון)

תודה רבה לכם על הסבלנות, על התגובות החמות ועל הפירגון! וכמו שחברה טובה שלי אומרת: מי שלא מפרגן, מתקמט! אז קדימה, פרגנו, אהבו והעיקר תהיו בריאים (לא מצאתי חרוז, החרזנית המומחית (הנסיכה הגדולה) ישנה עכשיו)