שהתחתנתי, יד ימיני הביא איתו נדודניה: כסא נדנדה ישן שהיה של הסבתא האהובה שלו ואיתו העביר את ילדותו, יד ימיני מאד אוהב את הכיסא , הוא תמיד מעלה לו זכרונות נעימים, זכרונות תמימים, זכרונות מלאי אהבה.הכסא היה אצלינו כמובן, הענקנו לו בית חם, אהבנו אותו, ישבנו עליו ושיחקנו על ידו, עד שאני החלטתי שבא לי חידוש, הוא קצת כבד איך שהוא נראה לחדר של הזאטוט.
שוטטתי ברחבי האינטרנט וראיתי ששיפוץ רהיטים זה טרנד מגניב עם ריח של רטרו ומיחזור.
קדימה! הפשלתי שרוולים, שייפתי, צבעתי, ושוב שייפתי- אוף הפינות והעיקולים לא נגמרים, צבעתי, שמתי לכה אמרתי לעצמי שלהבא נותנים את הצביעה למישהו מומחה(!!), שרטטתי, התלבטתי, בדקתי, קניתי, גזרתי ותפרתי וזה מה יצא:
איזה יופי הא? המורה למלאכה שלי היתה מזה גאה בי עכשיו !
ועכשיו נשאר שאר החדר....נתראה בוילונות :-)
*חייבת לזכור להבא לצלם את השלבים- שוב שכחתי...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
אני יודעת שאתם שם קוראים את מה שאני כותבת, אשמח לקרוא את תגובתכם, או סתם תגידו שלום :)
i am more than happy to know what you think, please write :)