אם אין אני לי, מי לי?

למי שמחפש, שאל, התעניין, הסתקרן , אני יודעת שנעלמתי, אפילו מאד! זה לא כי אין לי מה לספר, אני יודעת שאם אני אתחיל, אני לא לא אדע מתי לסיים.
רק דברים טובים קורים (מלבד כמה דברים פחות טובים אבל הי, אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה..)

זה כמה חודשים יש נערך ברשת משחק "בלוג עם סטייל"

כל מי ששיחקה בו היתה צריכה לרשום שמונה עובדות לא ידועות על עצמה ולהעביר את הפרס הלאה לשמונה בלוגים אחרים אהובים, המטרה של כל המשחק היא לתת במה לבלוגים מעניינים וגם לספר על עצמנו עובדות מעניינות יותר (או פחות זה אתם תחליטו)

אז חיכיתי בציפייה, ניסיתי להיות סבלנית,
אבל נאדה,
גורנישט,
רייאן!


אם אין אני לי, מי לי!
תפסתי את המקלדת ב-2 ידי הענוגות והתחלתי להקליד:

8 עובדות על עצמי שאתם לא יודעים עלי:

1. אני תמיד צודקת
2. גם כשיד ימיני צודק- הוא טועה (ראו עובדה מס. 1)
3. האוטו שלי אף פעם לא מסודר, לא נקי וכמעט תמיד גם מריח, אני חושבת שיש הרבה אישיות לרכב שבו הציורים של הילדים דבוקים על הריצפה בעזרת שאריות של סוכריות ו/או טופי ו/או מסטיק (לא בהכרח לפי הסדר הזה), והקטנה המלומדת חושבת שזה מאד אורגני לשמור את שאריות הפרי מהגן, היא מקפסטת (הלוואי והייתי יודעת אם אני כותבת נכון, מסתבר שהיא למדה בגן שהיא צריכה לשמור את השאריות של הפירות, ירקות, שקיות תה וקליפות ביצים על מנת לדשן את הגינה, והיא מאד מקפידה על שיעורי הבית שלה, רק חבל שזה לא עובר את שלב ההטמנה באדמה או ההבאה לגן ונשאר אצלי באוטו)
4. בעלי לא מסכים להחליף איתי מכוניות (נו, פלא?)
5. בלילה בלילה כשכולם ישנים אני מסתובבת בין הילדים ולוחשת להם שאמא מאד אוהבת אותם, אפילו יותר מאבא
6. בבוקר הם קמים ורוצים רק את אבא, בצהריים הם שואלים איפה אבא אבל בערב כשצריך להרדים, או צריך להחליף חיתול או לנגב ישבן (ובדרך כלל זה הכל בבת אחת), טוב נו, נקרא לאמא.
7. אני מאד מאמינה בבלאגן מסודר, אבל מידי פעם תוקף אותי מן יצר סידור ואז כל הבית מתהפך במטרה שיהיה מסודר, רק חבל שאני מתייאשת באמצע ואז הכל נכנס בבלאגן למגירה (הילדים כבר יודעים כשפותחים איזשהוא ארון, צריך לפתוח ולברוח, אף פעם לא יודעים מה ייפול עליהם)
8. אני דוחה כפייתית- מה שאפשר לדחות למחר אני דוחה למחרתיים- אני חייבת להכין דוח לרשות המיסים, ובמקום זה, אני כותבת פוסט, יופי לי...

ובונוס אחרון, אם שרדתם עד פה:
כל החברים הטובים שלי רכשתי דרך יד ימיני, (מלבד חברה טובה טובה, הנפש התאומה שלי - כן, כן,אני יודעת שאת יודעת שזאת את, חולה עלייך, כל בית יעקב היה שווה רק בשביל החברות שלנו)


ואם כבר פירגנתי לעצמי, אלו הבלוגים ישראלים שאני מאד אוהבת ומאד ראויים לכינוי "בלוג עם סטייל"
הבלוג של אילאיל
עוגיונט
בצק אלים
מקופלת שכותבת בצורה כל כך שנונה על הדברים הפשוטים בחיים
הבלבוסטה- אשה כשרונית ורבת פעלים (לומדת ממנה הרבה על עיצוב תמונות בפוטושופ)
טלטלים המדהימה שהייתי שמחה להיות זבוב אצלה בסטודיו למשך שבוע או שבועיים, שנה שנתיים :)

(זו רק רשימה חלקית, לצערי השעה לא מיטיבה עם הזיכרון)

תודה רבה לכם על הסבלנות, על התגובות החמות ועל הפירגון! וכמו שחברה טובה שלי אומרת: מי שלא מפרגן, מתקמט! אז קדימה, פרגנו, אהבו והעיקר תהיו בריאים (לא מצאתי חרוז, החרזנית המומחית (הנסיכה הגדולה) ישנה עכשיו)