יום הולדת יש רק פעם בשנה? וגם איך מכינים "קייקפופס"

משימתי הוכתרה בהצלחה כבר 3 שנים ברציפות,

הנסיכה הגדולה רצתה יום הולדת עם חברות מהגן ואחרי זה עם הכיתה, ואני הצלחתי לשחד אותה לעשות מסיבה משפחתית מהנה והכי חשוב עם המווווון מתנות.

זה הצליח לי גם השנה (או לפחות רציתי להאמין) 

חגגנו יומולדת משפחתית, כיפית ואינטימית, עם עוגה טעימה מצופה וורוד, בפנים ומבחוץ קרם וורוד, עם מלא נשיקות ומילוי תותים,

יצאתי עם הרגשה מעולה, הנה עוד שנה חלפה לה, ואני לא טרלללה.

חלפו עברו להם עוד חודשיים,
הגיע האביב,
הפרחים התחילו לפרוח,
השתילים החלו לנבוט ואיתם גם החשק של הנסיכה למסיבת יום הולדת.

אוף!

אחרי שכנועים לא מוצלחים מצידי ושלל הבטחות, הוחלט לחגוג יום הולדת לציון שלושה חודשים מיום ההולדת.

כמות הקיטורים שלי במשך אותו שבוע היתה נוראית, כמעט כולם שמעו אותי איך אני הולכת להתארגן ומה כדאי לי לעשות,
ואז,
עם תמיכה נפשית של עדי  ומיכל, נסגרה הפעלה כיפית לבנות, עם המווון ממתקים וסרט.
הבנות עשו פרחים מלבד והדביקו על קשתות פלסטיק צבעוניות
העלו את רמת הסוכר שלהם למקסימום האפשרי
וקינחו בסרט "פלונטר"

והעוגה?
הגדולה לא אוהבת בצק סוכר אבל מטורפת על שוקולד לבן

והקייק פופס? סופסוף היתה לי הזדמנות לעשות אותם!

איך?

אופים עוגה (או קונים עוגה מוכנה מהסופר),

חותכים אותה לריבועים ומערבלים בתוך קערת מיקסר עם וו גיטרה עד שהעוגה מתפוררת,

מערבבים אותה עם גבינת שמנת,

מגלגלים עיגולים,
ונותנים להם לנוח במקרר,

ממיסים (במיקרו או בבאן מרי) שוקולד לבן עם כף שמן (לברק ובשביל הקראנצ'יות),
לוקחים מקל סוכריה ושמים את ה"קייקפופ",
טובלים את העיגול בתוך השוקולד,
מקשטים ומפזרים מזרה סוכריות לפני ייבוש,
שמים במקרר לייבוש.

(לצערי אין לי תמונות של השלב הזה- אם תהיה דרישה, אשמח להכין שוב את הקייקפופס)
ברמת העיקרון, סוכריות העוגה אמורות להיות כמו סוכריה על מקל, בפועל הסוכריות משום מה "צנחו" לי על המקל ולא היתה לי ברירה אלא להניח אותם לייבוש בתוך מנג'ט (של מותק), בדיעבד, יצא מקסים.

(תודה לדוגמניות המהממות לבית משפחת תיק)

רוצים עוד רעיון מגניב לקייקפופס משודרגים? תציצו בבלוג של גלית, מבטיחה לכם שלא תתאכזבו!


מסקנות:

• ירקות ופירות לא נחשבים חטיף, הבת שלי (ויד ימיני) השביעו אותי שאני לא אעיז לתת פירות במקום ממתקים, הם הבטיחו לבעוט לי בישבן.
• לארגן יום הולדת זה לא נורא כמו שדמיינתי, פשוט צריך לשחרר (אלוהים יודע כמה קשה היה לי, לא קל להיות פולניה)
• לישון טוב לילה קודם.
• לדאוג ליום חופש אחר כך.
• והסוד הכי חשוב-  לתת להם הרבה ממתקים, המון ממתקים, הילדים רואים אותך כמלכה ומעריצים את האדמה עליה את דורכת (וההורים? רואים אותך כמפלצת, אחת שמרקיבה את השיניים ומחזירה להם ילדים היפראקטיביים ועמוסי סוכר, האמת? לא מאשימה אותם, כמויות הסוכר היו פשוט בלתי ניתנות לריסון גם שבוע אחרי! אבל לא אכפת לי, אוהבים אותי....חחחח....)

עכשיו נשאר רק להחזיק אצבעות שיעבור עוד ההררבהה זמן עד שהקטנה תרצה גם...