משחק המיטות יוצא לדרך

הרבה מומחים גורסים שסדר ומשמעת חשובים לילדים בגיל הרך
זה מקנה להם הרגלים בריאים לחיים ומכין אותם לכיתה א' בצורה הטובה ביותר
ולכן,
הילדים שלנו מהיום שנולדו ידעו בדיוק (טוב לא בדיוק, אבל בערך)
מתי קמים והולכים לגן (אבל לא בא לי היום ללכת לגן)
מתי אוכלים ארוחת ערב (אני לא רעב עכשיו, אחרי שאני יצחצח שיניים יתחשק לי לאכול)
מתי מתקלחים (אני חייב/ת? התקלחתי אתמול ואני מבטיח שאני לא מסריח כל כך)
ומתי קופצים נכנסים למיטה
עד מתי מותר לדפדף לקרוא ספר
ומתי צריך להירדם. (אמא, תבואי על חמש דקות, אמא, כבר עברו חמש דקות? טוב אז כל דקה...סוף סוף קצת שקט)
תמיד הייתי מושא לצחוק במשפחה שאלי לא מגיעים אחרי השעה שבע וחצי כי אין עם מי לדבר- הבית נכנס למוד של שינה.
אבל בעצם, אף פעם לא הפריע לי מה חושבים עלי, שיקפצו מצידי.
(טוב, מודה שזה נשמע/נקרא נוראי, אבל מה לעשות, אם הילדים ילכו לישון מאוחר, הם לא יצליחו לקום בבוקר בזמן, מה שיגרום להם להגיע כשהגן נעול ואז הם בוכים, ואנחנו מגיעים עצבניים כי היה קשה להיפרד ובגלל שאיחרנו לעבודה, ואם איחרנו בבוקר לעבודה, אנחנו גם לא מצליחים להוציא את הילדים בזמן מהגן, מה שמעצבן את הגננת והופך אותי לאמא לא אחראית- בסוף תמיד אנחנו אשמות ולכן חשוב להקפיד על "תכנון, תכנון, תכנון!" )

כל התכנונים האלה הם נהדרים,
הם נותנים מסגרת לילדים,
הם מאפשרים לי וליד ימיני ערבים נחמדים, אנחנו סוף סוף מצליחים לדבר, לספר חוויות מהיום, לאכול בישיבה בלי "אמא חסר לי, תביאי לי, למה אני לא קיבלתי, כן רוצה, לא רוצה"
רק אני והוא
רומנטי משהו...
ואז מגיע הלילה
ולפי התכנון, הגיע הזמן שגם אנחנו נלך לישון
וכך באופוריה נרדמים כפיות (תהרגו אותי, אני לא מצליחה להבין איך אפשר להירדם ככה, נראה לי רק בסרטים הולכים לישון עם שמיכה אחת, מחובקים ובבוקר קמים יפים, בלי קורי שינה, קרומי רוק וריח מהפה- אהה, שיהיה ברור ובשביל הפרוטוקול, גם אני כזאת- תמיד יפה ומריחה טוב, גם בבוקר)
זוכרים שדיברנו על תכנון?
עד כאן מצליח לי,  אבל מכאן העניינים מתחילים להיות מכוערים,
אני יודעת איך הלילה יתחיל אבל לא איך הוא ייגמר.
זה מתחיל קצת אחרי אמצע הלילה
01:00- הנסיכה הקטנה מגיעה ואומרת שהיא צריכה פיפי
אז אולי תעשי? לא צריך לבקש רשות
01:15- הנסיכה הקטנה: שמעתי בחוץ רעשים וראיתי מהחלון שהשכן חזר
תודה על העדכון- תחזרי לישון
1:45- הנסיכה הקטנה: פססטטט- אני עדיין לא מצליחה להירדם, אני שומעת זמזומים
בשלב הזה שאני כבר פוקחת חצי עין, אני שמה לב לשמיכת הפוך הצהובה של האפרוח,
אחרי פשפוש קצר וחיפוש מסביב אני מגלה שאיכשהו הוא ישן אצלינו
2:30- מרגישה שמישהו בוהה בי, הנסיכה הקטנה החליטה שיש לה עדשה מתחת למזרון
הקטן כבר חזר למיטה שלו איכשהו
טוב, אין ברירה, אני קמה ללוות את הקטנה למיטה,
ההיא מעפעפת בעיניים ומזכירה לי שהיא מאד אוהבת אותי ומתחשק לה להתחבק
3:00- קמה תפוסה ויוצאת בשקט מהמיטה שלה לכיוון המיטה שלי
מחזירה את הקטן (?!) בחזרה למיטה שלו
4:00- שומעת רשרוש של שמיכה נגררת- הקטן חזר, שמה לב שיש אור באחד מהחדרים- שיעשו מסיבה מצידי.
5:55- השעון מצלצל לקום, אני שמה לב שאני שוכבת עם חצי גוף מחוץ למיטה ושני הקטנים חורפים לידינו.
איך הזמן עובר שנהנים...

ואם בתכנון עסקינן,
חגגנו לנסיכה המההממת הגדולה יום הולדת משפחתי,
ואיך אפשר בלי עוגה,
האתגר השנה כבכל שנה-
עוגת שוקולד של שבת, בלי בצק סוכר, והכי נורא- לא משנה לה מה, העיקר שיהיה יפה, מיוחד, לא פשוט וטעים, היא סומכת עלי.
אוי ווי...

מיני קאפקייקס עם שמנת מתוקה ודף סוכר אכיל של "מותק"- שדרוג מושלם לילדים עם הוראות בעייתיות

הרבה אהבה!

הרבה קלוריות!

המשימה הוכתרה בהצלחה.

עכשיו נשאר לראות מה יקרה הלילה- מי ישן איפה וכמה פעמים נשחק את "משחק המיטות"...

לילה טוב!

חשוב שיכתב בפרוטוקול- 

אמנם כתבתי "אני לוקחת, אני מתעוררת ואני עושה", לרוב (אם לא כל לילה) אני ישנה כמו בול עץ (בצורה אלגנטית, מכובדת ועם ריח טוב מהפה כמובן) 

אבל האמת היא שיד ימיני לוקח חלק גדול בתהליך (אם לא בכולו) של לקחת הלוך וחזור למיטה.

יד ימיני טוען שאם אחד מהילדים ביקש "אמא אני צמא" אני עונה לו "בטח בטח, גם אני" או "טוב מותק, אני הולכת להביא לך" (וכמובן שוב נרדמת באלגנטיות) או במצב הקיצוני והשכיח יותר- אני מתעלמת לא שומעת.