מי אמר אמא ולא קיבל? מישהו? אף אחד?

בשנים האחרונות יש מודעות מוגברת לאוכל בריאות, בלי חומרים משמרים, בלי צבעי מאכל, ויש שיאמרו גם בלי טעם (הכותבת מנועה מלהגיד את זה שאומר זאת, אחרת אותה אישיות לא תיתן לי להכנס הביתה)
ואני, אם להודות על האמת, פריקית של בריאות בכל הנוגע לילדים שלי.
יד ימיני- ממש לא.
בשורה התחתונה, חיי הנישואין שלנו מתנהלים לרוב על מי מנוחות, בלי יותר מידי ויכוחים, מכות או ריבים,
עד שאנחנו מגיעים לנושא האוכל והילדים.

כשאני מוציאה את הילדים מהגן, בבית הם מקבלים פרי לפי בקשתם ושתיה ואחרי שעה וחצי ארוחת ערב.
כשיד ימיני מוציא אותם,
הם מקבלים-
וופלים,
ביסלי,
במבה,
גומים,
קרטיבים
ואם הם מתנהגים יפה- אז גם שוקולד.
(יד ימיני- אם החסרתי משהו, אל תתבייש להוסיף)

אז מה הפלא כשהם רואים שאני מגיעה לקחת אותם מהגן, הם עושים פרצוף חמוץ ושואלים למה אבא לא בא, מתי הוא יגיע, למה הוא צריך לעבוד, זה לא פייר, והאם אפשר לאכול ממתקים...

לכן ביום שליהי ממותק שלחה לי את הספר הסופר מתוק "אופים עם שוקולד" של ננסי לאמברט, הפשלתי שרוולים, הלהבתי את הילדים, שלפחות אם יאכלו דברים מתוקים, אז בלי כל הזבל הנילווה להם.

לקראת הקיץ, הילדים בחרו את המתכון לארטיק שוקולד.

המצרכים (ל-2 ארטיקים)
60 גר' שוקולד חלב
3 כפות יוגורט טבעי
6 טיפות תמצית וניל (אני לא הוספתי)
2 כפות חלב

אופן ההכנה:
להמיס את השוקולד (בספר כתוב בבן מארי- אני שמתי במיקרו)

את ה-40 גר' הנותרים לאכול תוך כדי בלי שאמא תשים לב,
לערבב את שאר החומרים לתוך השוקולד המומס

אני השארתי בלי כוונה גושים קטנים של שוקולד- בדיעבד- זה היה רעיון מעולה, נוצרו בתוך הארטיק שביבי שוקולד.

 ליצוק את הרוטב לתוך תבנית קרטיב (או לכוס פלסטיק עם כפית שתתפקד כמקל)

לסגור 

וכעבור פחות משעתיים (דחיית הסיפוקים של הילדים שלי שואפת לאפס, עדיף לחכות יותר)
הארטיק מוכן

ואם כבר מכינים קרטיבי בריאות,
(בדרך כמובן הקטן דוחף את האפרוחית כי היא מסתירה לו
האפרוחית מרביצה לקטן כי הוא דחף אותה
הקטן לא נשאר חייב, צועק עליה וקורא לה חוצפניה, ולקינוח הוא ממטיר עליה מלא רוק עם הלשון,
בשלב הזה האפרוחית ממש מתעצבנת, יוצאת מהכלים ומתחילה לבכות.)
מפעילים את הילדים
(עדיף את זה שבוכה, שירגיש סוג של פרס, בעצם על מי אני עובדת, העיקר שיהיה שוב שקט באזניים) לסחוט מיץ תפוזים

 וגם מיץ לימון עם נענע
ופה הרווחתי 2 ציפורים במכה אחת- שלחתי את הקטן לקטוף נענע, האפרוחית עסוקה לסחוט
האזניים שלי חיזרו לשמוע...
 לא לשכוח להוסיף סוכר

 ואם כבר יש בלאגן והרבה כלים לשטוף, 
 אז לרסק במעבד מזון מלון עם נענע

 להקפיא

 וקיבלנו קרטיבי בריאות,
בלי צבעי מאכל,
בלי חומרים משמרים
ועם המווווון אהבה
(ואולי גם עם המווווון חיידקים מהידיים של הילדים אבל זה שטויות, זה כמו חוק ה-3 שניות לאוכל שנופל על הרצפה)

 אני לא אגיד לכם שהילדים לא קפצו על יד ימיני כשחזר הביתה ואמרו שהם רוצים ממתקים, ושהם לא התבכיינו יום אחר כך כשראו אותי שוב, אבל לפחות הפעם אחרי שקלטו את הצרה שאיתה הם נתקעו (זאת אומרת, אני) הם ביקשו להכין עוד ארטיקים (ולאכול שוקולד)

אחת אפס לטובתי!

יד ימיני- חפש אותי בסיבוב, כשנסיים את שאר המתכונים המעולים בספר, הם לא יראו אותך ממטר, ירצו רק אותי :)

מה אתם עושים עם הילדים בצהריים?
אני מכירה אחת מטורפת שאוהבת להכין איתם מרשמלו, מרנגים, עוגות (עדי, חולה עליך!) ובעצם יכולה לשרוד איתם חודשיים רצוף בבית בלי קיטנה, בלי עזרה ובלי להתאשפז בבית משוגעים...