האפרוח מוכן לכבוש את העולם הגדול! כמעט...

האפרוח הקטן התברך ביכולות אכילה של סוס פרא, כשהוא קם הוא אוכל בקבוק או שניים של 180 מ"ל סימילאק, ממשיך בארוחת בוקר, אחרי מנוחה של חצי שעה הוא מבקש עוד לאכול- אולי קרקר או עוגייה, עד השעה 10:30-11:00 הוא כבר אוכל שניצל עם פתיתים וממשיך ללעוס עד שהולך לישון צהריים, וגם אז במיטה אוכל עוד פעם 2 בקבוקים והחגיגה ממשיכה שהנסיך מקיץ משנתו.

הבעיה מתחילה בערב שהקיבה הקטנה של האפרוח מנסה להתמודד עם כמויות של אוכל, לפעמים היא מצליחה ולפעמים...היא ממש לא.

בתיאום מושלם האפרוח יודע מתי להקיא, על מי ואיפה, ולרוב זה קורה בזמן שאנחנו ממהרים לצאת להצגה/סרט , עלי ובמיוחד שאני לובשת משהו חדש כמובן ועל כל מה שיש בחדר- על הלול, הכרית, השמיכה, החתול, הריצפה, השטיח, השידה, תוך השארת שביל לבן כל הדרך לאמבטיה, וגם שם הוא לא חוסך, חגיגה!

אחרי ניקוי הילדון, הפעלת מכונת הכביסה, ניגוב הריצפה עם מגבונים (יש לי חברה שקוראת לניקוי הזה "שיטת המגבונים"), הרדמת הילדון שעכשיו שוב רעב, אני צריכה להתקלח שוב, להתאפר, להתלבש ולצאת להצגה (הסדרנים כבר רגילים לראות אותנו מגיעים בזמן ההפסקה).

אחרי התייעצות עם בעלי מקצוע שקראו לקיבה של הקטן קיבה רגישה שעוברת ניקוי עצמי, החלטתי לעשות מעשה- לאמן ולהתאמן.
איך?
הקטן בגיל שנתיים כבר יודע להגיד "אני לא אקיא, תני לי עוד אוקי (בקבוקי)", יודע להפעיל עלי מכבש של רגשות אשמה- "אני רעב, אוצה אוקי (רוצה בקבוקי), אימוש שה (בבקשה)", או- "צה אובה (רוצה טובה)" אם השיכנוע  לעוד בקבוק לא עזר.

לפעמים אני מצליחה לתפוס את הרצון שלו להקיא שנייה קודם ומספיקה לרוץ איתו לאבטיה שם הוא מקיא בתוכה, אחרי שטיפה עם מיים הכל נקי (אבל משום מה נשאר הריח המצחין עד שמגיעה המנקה).

השבת קרה האירוע המכונן- הילדון קרא לי אחרי שסיים בקבוק אחד, ואמר- "אמא, צה בטיה (רוצה אמבטיה) אני קיא (אני מקיא)", תוך כדי שאנחנו הולכים לאמבטיה אני מלאת ביאוס- המנקה רק הלכה לפני כמה שעות, והבית בקושי מצליח להשאר שניה נקי עד שהיא מגיעה שוב ואם יהיה לי הריח כל השבוע אני אתעלף!
מכירים איך בסרטים המצויירים נורת הרעיון נדלקת מעל ראש הדמות? תדמיינו אותי עם האפרוח בצד ימין ונורת רעיון מצד שמאל- למה לשים אותו באמבטיה? ישר לשירותים כמו גדול!
לו ראיתם עד כמה הייתי גאה בילדון שהקיא בקשת בתזמון מושלם לתוך האסלה!!

בלילות האחרונים הילדון אוכל רק בקבוק אחד ולשני הוא מסרב ואומר-"לא צה אקיא (לא רוצה להקיא)" וזה עולה לי רק בחמישה ליטופים (עשר פעמים- אבל מי סופר?) ונשיקה על הלחי.

עכשיו נשאר רק לאמן אותו שילמד ללכת לבד לשירותים, אבל במחשבה שנייה - אם נעביר אותו למיטת הנוער, השירותים הם לא יהיו המקום היחיד בו הוא יסתובב...
אז עד לסיפורי הגמילה מחיתולים ועל איך השירותים שלנו הופכים למשתנה ציבורית - אשמח לשמוע איפה אצלכם מקיאים?

התחדשתי בכותרת חדשה לבלוג- מה דעתכם?