מי אמר לא טעים לי? כולם...

לא יודעת איך אצלכם אבל אצלי הילדים הפסיקו לאכול ארוחת ערב, הגדולה אומרת שנמאס לה, הקטנה אומרת שהיא אכלה בגן בצהריים ובכלל אני לא מבינה כי אני לא מקשיבה לה כי היא סיפרה לי כבר, והקטן- התחיל לעשות "תצו תצו" עם הפה וכשהוא לא רוצה הוא אומר- לא אוסה לאכול, רוצה אסדה ואונוע (קסדה ואופנוע, שויין, העתיד של הילד שהוא רוצה להיות שליח פיצה, מקווה שלפחות הטיפים יהיו טובים)
יד ימיני טוען שזה בגלל שאני לא מגוונת בארוחות הערב ומבחינתו כל ערב פיצה יהיה אחלה גיוון.
לא מגוונת?! אני אראה לו מזה לא מגוונת!
חזרתי לבלוג : "בצק אלים(קישור)" ומצאתי מתכון קל, זריז עם רכיבים זמינים (במיוחד עגבניה רכה, זה תמיד יש לי בשפע) והכי חשוב עם פסטה-רכיב מרכזי אצלינו בבית, בלעדיו הארוחה היא לא ארוחה.
הושבתי את הילדים מול הטלויזיה כשחזרו מהגן, התעלמתי מהצעקות כדוגמאת "אמא היא משכה לי, לקחה לי, הרביץ לי, דחף אותי", ושמתי מים להרתחה.

בינתיים שמתי פלסטר לקטנה, נישקתי, החלפתי חיתול, פייסתי.

שמתי את הפסטה והכנתי את העגבניות

בינתיים הקטן הביא לי פיצה וביקש תשלום, הקטנה נכנסה לשירותים והקטן דחף אותה לבפנים, הגדולה נעלמה- בטח שוב מול המחשב/טלויזיה, נשפכו מים על הרצפה ונחתכתי.
זהו הפסטה מוכנה, עשיתי הכל לפי ההוראות,
הוצאתי כוס מי פסטה,

סיננתי,
שטפתי (אוף, כח ההרגל- לא צריך לשטוף)
ערבבתי,
שילבתי,
חיכיתי,
טדדאאאם, מוכן!

קראתי לילדים (הגדולה עסוקה תרד אחר כך) הקטנה והאפרוח בחוץ מדסקסים אם הזנב של חתול זה בולבול או זנב, הקטן טוען שזה בולבול ארוך והקטנה נשפכת מצחוק ומסבירה לו שזה ז-נ-ב, לחתול אין בולבול, אין פיפי ואין טוסיק, הוא חתול (ברור, לא?)
הכנתי שולחן חגיגי, הבית התמלא ריחות, הילדים התיישבו נרגשים שיש משהו שונה,
מבט אחד הספיק להם להבין שאוכל מאחר צהריים של בישולים, לא יצא להם, ניחמתי את עצמי שהכל בגלל ששטפתי את הפסטה, ייה רייט.
נשארתי ישובה ליד השולחן לבד, אוכלת פסטה (לי היא היתה טעימה) ומי שלא רוצה שילך לישון רעב!
זה החזיק מעמד בדיוק חמש דקות!
מזל שצפיתי מראש את התגובה והשארתי חצי מהכמות של הפסטה ללא רוטב- היא נחטפה ולוקקה מהצלחות כאילו לא ראו אוכל מעולם.
כשהגיע יד ימיני, התנהג כמו גיבור- אכל, חייך חיוך מנומס, ניסה לעשות קולות של הנאה ושאל- מחר נזמין פיצה?

בהצלחה לכולנו בחופש הגדול!