מה בסך הכל בחורה טובה מבית טוב רוצה?

בחורה טובה רוצה למצוא בן זוג אוהב,
לגדל ילדים בשמחה ובבריאות,
עבודה טובה ומספקת,
חיים מאושרים,
נכון?
ובכן, הבחורה הזאת רוצה גם אוכל, ואם אפשר גם הרבה.
וכדי שאותה בחורה (שלא נציין את שמה כרגע) תוכל לאכול ברחבות, בלי הרגשה של פרה, היא לובשת שמלות כיפיות וטיפה רחבות (איזה מזל שזה באופנה עכשיו)
רק חבל שיש נשים, שמודעותם לאופנה לא חזקה, שעדיין מחזיקות בדיעה ששמלות רחבות נועדו להריון.
תעשו אחד + אחד
ולאיזו מסקנה הגעתם?


טוב נו, בלי רמזים
הייתי באירוע בערב,
אחרי ארוחת הערב עם הילדים וסיום השאריות (כי חבל לזרוק לפח את הקשה של הלחם, את שארית המעדן, את ממרח השוקולד ועם עוגת השוקולד שנשארה משבת),
אחרי יום שלם שלא אכלתי (שמתם לב איך אני מכינה את הקרקע עם שלל תירוצים?)
אני בתמימותי לבשתי שמלה אופנתית חמודה טיפה רחבה, כדי שאוכל לנשום (שוב תירוצים)


באירוע המדובר, ניגשת אלי גברת נחמדה (נחמדה ברצינות, לא במרכאות)
מחבקת ומנשקת
שואלת לשלומי ולשלום הילדים
מצביעה פעם אחת על הבטן
שואלת לשלום יד ימין
מצביעה שנית על הבטן ואף מוסיפה הנהון מבין
ואני במבט ידעני (זאת אומרת מבט טיפשי שלא קולט) מחייכת ושואלת לשלום ילדיה
לשלום בעלה
ומתעניינת בהכנות לאירוע המשפחתי הקרב ובא אצלם במשפחה
וההיא שכבר קצה ברמזים, מכריזה בגאון
 "בשעה טובה"
ואני בתגובה המומה, מתחילה מרוב מבוכה להקרע מצחוק, ובין גיהוק אחד לשני שואלת אם היא חושבת שאני בהריון
וההיא עונה- כן, "אני מרשה לעצמי להגיד בשעה טובה כי כבר רואים, מה, את לא?"
וכך לראשונה בחיי הזדמן לי להגיד את המשפט ההזוי ביותר, שלא חשבתי שיעלה על דל שפתי:
" אני לא בהריון, אני סתם שמנה"
ואז נופל לי האסימון סופית ואני מגיעה למסקנה המתבקשת- מנוי למכון לא מרזה/מחטב בלי להגיע פיזית למכון.
מודה שלקח לי זמן להגיע למסקנה, אבל בסוף זה נקלט.


ואחרי מקרה כזה, תגידו, איך אוכל להרשות לעצמי לאכול?

ישבתי ערב שלם עם פה סגור הרמטי
וריירתי מבפנים...
אוי, כמה שרִיָירְתי...


מאז עברו כבר יותר משבועיים, אין יותר לאכול שאריות של הילדים, אני מנסה לחזור לכושר, אבל הרגשת הריור עדיין בעינה. (והמנוי למכון נשאר מנוי בלבד, אני לא עד כדי כך נואשת- שיחשבו שאני בהריון- אז מה?)


מה הפדיחה שלכם? מחכה לקרוא סיפורים עסיסיים שלא ארגיש לבד במערכה!