שמי השני הוא לא ורוד ובטח לא אופטימית (מוקדש לליהי באהבה!)

שיחה אמיתית ביני ובין מוני (דרך הפייסבוק, אבל עדיין אמיתית)
מוני: עינת, למחרתיים, את חייבת לכתוב פוסט עם הנושא ורוד ואופטימי לכבוד יום ההולדת של ליהי.
אני: בטח בטח, מה?
מוני: לליהי יש יום הולדת, ונרקמת מזימה של גלית ושרית שכל חברות ה-DT יעלו פוסט ביום חמישי בבוקר לכבודה בנושא ורוד אופטימי.
אני: אה.

אני לעצמי: אני בבעיה.
וורוד? אני לא טובה בוורוד.
האמת, אני גם לא מי יודע מה אופטימית.

שיחה אמיתית שהתקיימה ביני ובין יד ימיני עוד באותו הערב:
אני: בוא נשחק משחק אסוסיאציות, אני זורקת מילה ואתה אומר לי את הדבר הראשון שעולה לך לראש
הוא: למה?
אני: אל תשאל שאלות
הוא: &*#$%^#
אני: מוכן? ורוד!
הוא: פלייבוי
אני: לא טוב, נו תהיה רציני.
הוא: מבטיח.
אני: ורוד!
הוא: חזיה ?
אני: (מבט רושף אש, ועשן יוצא מהאוזניים) בוא ננסה שוב והפעם תתרכז, ו ר ו ד ! !
הוא: שפנפנות,
מה לא טוב? את העלית את הנושא הזה לא אני.

אני לעצמי שוב: אני בבעיה. גדולה.

אני פותחת סוגריים (
גיליתי לפני לא הרבה זמן שלנו הנשים יש ראייה מיוחדת במינה
אנחנו רואות גוונים
בעוד הגברים רואים צבעים.
ולראייה, להלן שיחה אמיתית שהתקיימה לפני שבועיים ביני ובין ת', שותפי המגניב לחדר
ת': עינת, באיזה צבע העכבר הזה?
אני: כחול סגלגל
ת': את בטוחה? אולי את רואה רק כחול?
אני: יש כחול, אבל הוא גם בגוון סגלגל
ת': אוף איתך, הפסדתי בהתערבות, חברה שלי צדקה. למה לי הוא נראה כחול?

זה הביא אותי לחשוב, יכול להיות שהראייה שלנו משוכללת יותר?
או אולי היכולת הוורבלית שלנו מפותחת יותר? במיוחד בנוגע לגוונים?
האם הגברים כולם מוגבלים? (התשובה לזה היא כמעט בוודאות כן - ביחס אלינו הנשים כמובן)

בכל אופן המסקנה המתבקשת היא שאתם הגברים לא רואים גוונים,
רוצות לנסות גם?
תראו לגבר טיפוסי את התמונה הבאה, ותבקשו ממנו לאבחן אילו צבעים מופיעים:

מהנסיון שלי עם גברים (חחח...)
רוב הצבעים הם יגידו: ורוד, לבן ולאלו שקצת יותר מנוסים- יגידו אולי גם סגול.
ועכשיו אני שואלת אתכן הנשים, אילו צבעים אתן רואות פה?
האישה הממוצעת תתחיל למנות - וורוד בייבי, וורוד עתיק, פוקסיה, בננה, אוף וויט, לבן מלוכלך, צהבהב, ורדרד והרשימה עוד ארוכה...
עכשיו אני סוגרת סוגריים )

למה נזכרתי בסיפור המאלף על כך שאנחנו הנשים גזע עליון בעוד הגברים שלנו אפעס מוגבלים?
כי וורוד הוא צבע מוגבל. (אל תתווכחו, ככה אני החלטתי, אחרת לא הייתי מצליחה לכתוב את הפוסט)

סבא שלי היה נוהג להגיד: אם החיים נתנו לך לימון- תכיני לימונדה:
ולכן, מהיום (או לפחות בפוסט הנוכחי),
אל תגידו וורוד במובן הוורוד של המילה,
אלא הגידו
וורד שזיפי.

בשלב הזה הסבתא המקסימה שלי התגייסה למלאכה ולאתגר
הפשילה שרוולים
וסוף סוף עשתה את מה שהיא מתחננת אלי כבר כמה שבועות-
חיסלה לי את מלאי השזיפים שמחכים במקרר לפחות כמה חודשים טובים,
יושבים גלמודים במגירה ומחכים, למה? לפוסט הוורוד והאופטימי לכבוד יום ההולדת של ליהי כמובן!.

מתכון ריבת שזיפים מעולה*

מרכיבים:
1.3 קילו שזיפים (זו הכמות החלקית שחיכתה לי במגירה, לא בכדי סבתא שלי הגיעה מהר)
750 גרם סוכר
תפוח ירוק אחד חתוך לחתיכות
חצי לימון מקולף וחתוך לריבועים
סבתא אחת שלמה

אופן ההכנה:
מכניסים את כל המרכיבים לסיר (חוץ מהסבתא כמובן, היא נשארת אצלי)

מכסים את הסיר
ומחכים שיתחיל לרתוח

(אין צורך לערבב בין לבין)
כשרותח, להקטין את האש לחום הכי נמוך
אני בשלב הזה לא כיסיתי את הסיר, כי הוא כל הזמן גלש לי
אחרי שעתיים שלוש (או מתי שסבתא תגיד לכם להוריד מהאש) ניתן לכבות את האש ולחכות לבוקר שיתקרר.

עם כזאת ריבה על הבוקר, איך היום יכול לא להיות וורוד?
(טוב, אולי לא לגמרי וורוד, אבל דיי אופטימי, לא? אני מתנחמת שלפחות הקישורים בצבע וורוד...)



רואים את השזיפים שהשארתי לצילום?
גם מהם הצלחתי לסחוט עוד "לימונדה" מהמתכון המעולה לעוגת שזיפים עם פירורים של דברים בעלמה

שימו לב:
חשוב להקפיד על הזמנים, אני ייבשתי את הצורה של העוגה בתנור כי לא היה נראה לי מספיק שזוף למעלה ויצא קצת קשה, אבל עדיין טעים)

ליהי יקרה,
פוסט "ורוד" זה מוקדש לך באהבה גדולה,
תמשיכי לראות כל דבר בעולם במשקפיים וורודים
תמשיכי להיות אופטימית ורגועה כהרגלך,
חיים מלאי אהבה, בריאות, אושר, יצירתיות ושמחה!!

רוצים מתכון אמיתי ומדוייק לריבה אם אין לכם סבתא שווה כמו שלי?
כנסו לבלוג של זיקוקית, היא כבר דאגה למתכון אמיתי ובדוק.

** פוסט זה נכתב כדי להאדיר את הנשים. אתם הגברים תסתדרו בעצמכם!