בבית אצלינו יש חלוקת תפקידים מאד ברורה של מי עושה מה:
יד ימיני מכניס למכונה ואני מקפלת (עדיין לא החלטנו מי שם בארון- יש מתנדב?)
אני מגהצת או יד ימין שולח לגיהוץ,
אף אחד מאיתנו לא מנקה את הבית (אלא אם כן המצב ממש רע!),
יד ימיני דואג לגינה (או לקרוא לגנן),
יד ימיני אחראי גם על החשבונות והמקלחות ,
ואני על הכלים וארוחות הערב,
קניות אנחנו בשותף- פעם אני ופעם הוא.
אבל משום מה, בצורה מאד לא מובנת, אני אמונה על נושא הטסט למכונית - השד יודע למה, איכשהוא אני צריכה ליסוע ל"מעוז הגברי" הכמעט אחרון (מלבד המוסך שגם עליו יש הרבה מה להגיד) ולדאוג לעבור את הטסט.
לילה קודם אני תמיד בלחץ "ומה אם אני לא אעבור, ומה אם אני אכשל", אז אני עסוקה, עסוקה בהכנות להראות טוב:
מורחת קרמים,
עושה פן,
ישנה את שנת היופי,
הכל מקדש את המטרה- לבלבל את האוייב, להסיט את תשומת ליבו מהמכונית ולעבור!
יום הטסט הגיע, אני מרגישה כמו לפני בחינות לשכה (לפחות!)
מתלבשת (מקפידה על מחשוף עדין ופוש אפ)
מתאפרת
נועלת נעלי עקב
ושמה על פני את מבט העלמה במצוקה ויוצאת לדרך!
(וליתר בטחון מעמיסה את הילדים מאחורה- בנות שאוהבות לפעמים להציק אחת לשנייה ותינוק שלפעמים צורח, להזיק הם לא יכולים, אני מקווה...)
איך עבר? נפלא!
הבנות נהנו לראות את אוסף הכובעים במכון,
הזאטוט נהנה מהמכוניות,
הבודקים היו מאושרים כי משעמם לא היה להם,
ואני? אני הייתי מאושרת שעברתי! (בלי לשלוף את נשק יום הדין (צעקות הילדים)
מצב win-win-win קלאסי (השתלמו הלימודים לתואר שני במנהל עסקים!)
-מצטערת שאין תמונות, קשה להיות עלמה במצוקה עם מצלמה...
אז עכשיו אתם מסתכלים (או קוראים) על בחורה שעברה את הטסט בהצלחה יתירה, לפחות עד שנה הבאה.
ואתן? רוצו בהמוניכים למבדק בפ"ת- הבודקים מקסימים, אדיבים ונחמדים, תמיד ישמחו לעזור לכל עלמה במצוקה.
תודה לכל הפרגון שלכם בפייסבוק שלי על המטפחות, בקרוב יהיו עוד! רוצים להזמין? צרו איתי קשר...
יד ימיני מכניס למכונה ואני מקפלת (עדיין לא החלטנו מי שם בארון- יש מתנדב?)
אף אחד מאיתנו לא מנקה את הבית (אלא אם כן המצב ממש רע!),
יד ימיני דואג לגינה (או לקרוא לגנן),
יד ימיני אחראי גם על החשבונות והמקלחות ,
ואני על הכלים וארוחות הערב,
קניות אנחנו בשותף- פעם אני ופעם הוא.
אבל משום מה, בצורה מאד לא מובנת, אני אמונה על נושא הטסט למכונית - השד יודע למה, איכשהוא אני צריכה ליסוע ל"מעוז הגברי" הכמעט אחרון (מלבד המוסך שגם עליו יש הרבה מה להגיד) ולדאוג לעבור את הטסט.
לילה קודם אני תמיד בלחץ "ומה אם אני לא אעבור, ומה אם אני אכשל", אז אני עסוקה, עסוקה בהכנות להראות טוב:
מורחת קרמים,
עושה פן,
ישנה את שנת היופי,
הכל מקדש את המטרה- לבלבל את האוייב, להסיט את תשומת ליבו מהמכונית ולעבור!
יום הטסט הגיע, אני מרגישה כמו לפני בחינות לשכה (לפחות!)
מתלבשת (מקפידה על מחשוף עדין ופוש אפ)
מתאפרת
נועלת נעלי עקב
ושמה על פני את מבט העלמה במצוקה ויוצאת לדרך!
(וליתר בטחון מעמיסה את הילדים מאחורה- בנות שאוהבות לפעמים להציק אחת לשנייה ותינוק שלפעמים צורח, להזיק הם לא יכולים, אני מקווה...)
איך עבר? נפלא!
הבנות נהנו לראות את אוסף הכובעים במכון,
הזאטוט נהנה מהמכוניות,
הבודקים היו מאושרים כי משעמם לא היה להם,
ואני? אני הייתי מאושרת שעברתי! (בלי לשלוף את נשק יום הדין (צעקות הילדים)
מצב win-win-win קלאסי (השתלמו הלימודים לתואר שני במנהל עסקים!)
-מצטערת שאין תמונות, קשה להיות עלמה במצוקה עם מצלמה...
אז עכשיו אתם מסתכלים (או קוראים) על בחורה שעברה את הטסט בהצלחה יתירה, לפחות עד שנה הבאה.
ואתן? רוצו בהמוניכים למבדק בפ"ת- הבודקים מקסימים, אדיבים ונחמדים, תמיד ישמחו לעזור לכל עלמה במצוקה.
