יום חמישי, 4 בפברואר 2010

מה עושים עם בלאגן?

עכשיו שיש לי יותר זמן בלילות כי תקופת הבחינות הסתיימה ואין מועדי ב' (ייישששש!), בקושי יש לי עבודות להגיש, ואת העבודה מהמשרד אני משתדלת לא לקחת הביתה אלא אם כן יש מקרה חירום, מה שמותיר לי את הלילות ליצירה.

החלטתי שאם אני רוצה ליצור ולקבל השראה, אני צריכה קודם כל שהחדר שלי יהיה מסודר.
בעבר החדר שלי היה במשותף עם יד ימיני, מה שהתחוור כאסון- הוא חובב סדר מושבע ואני, בואו נגיד בעדינות-לא. אני מתמצאת בבלאגן של עצמי, וכשמסודר אני לא מוצאת כלום.

כשעברנו דירה יד ימיני החליט שחשוב לי להתפתח ולהתנסות בחומרים- ולכן מן הראוי שיהיה לי חדש גדול, מואר, עם הרבה מקום לאיחסון ולבד (כאילו... רצה שהחדר שלו יהיה מסודר).
מאז אותה החלטה החדר שלי נראה אפעס.... מבולגן , ותאמינו לי שאני עוד מחמיאה לעצמי.

הוחלט פה אחד (הפה שלי) שהגיע הזמן להשליט סדר בבלאגן, בכל זאת, ט"ו בשבט הגיע ולפני שמספיקים לעשות אפצ'י (אלו עם האלרגיה) מגיע פסח, אז הנה הזדמנות טובה לסדר!

שינסתי מתניים, קיפלתי שרוולַיִים (הצטרכתי חרוז...) והתחלתי.

גיליתי אוצרות שלא ידעתי שקיימים! קופסאות מעוצבות של קלינקס, מלא קופסאות סימילאק, קופסאות נעליים-גדולות וקטנות, אריזות קורנפלקס ריקות, בגדים ישנים שאולי אני אני אתפור מהם משהו מעניין, חומרי וספרי יצירה ו... בשלב הזה ברשותכם אני אפסיק, כי יד ימיני נימנה בין קוראי הבלוג ויש דברים שעדיף שלא יאמרו, הרי אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין...חחח...

בין האוצרות, מצאתי סט מגירות של איקאה שקניתי פעם פעם במחשבה שאולי אני אצטרך (מכירים את הצורך הזה או שאני חריגה?)
המגרות עשויות איזשהוא סוג של עץ, נתלו ברוב הדר על הקיר, אבל היה משהו חסר... (לא רק סדר...)
בסוף, אחרי גזירה והדבקה זה מה שיצא:




איך עושים? (החלטה 4 מהשנה האזרחית)
בקלות! מעתיקים את הצורה של המגירה על קופסאת קלינקס, או כל דף עבה אחר שיש לכם בנמצא (עדיף להעתיק על הצד ההפוך אם אתם לא דייקנים כמוני), גוזרים ומדביקים. גם קל וגם אקולוגי...
ככה עשיתי שימוש לשתי  קופסאות kleenex ולחלק מקופסאת קורנפלקס.

אבל זה לא עזר, עדיין לא רואים את הרצפה.

מצאתי לוח שעם שהביא לי יד ימיני- אחרי התלבטויות לא מעטות האם לצפות אותו בבד? סתם לתלות? והבלאגן....אולי כדאי להמתין עם הלוח ולסדר?

אז זהו, שלא הוחלט לא להמתין!
תוך שעה וחצי (שמתוכה כמעט שעה עד שמצאתי את המכחולים וצבעי האקריל) נולד הקופיף:






ניסיתי, באמת שניסיתי לדחות את הקץ- הדבקתי, ציירתי, צבעתי, התעדכנתי בבלוגים השונים, אבל חייבים לסדר, זה עכשיו או לעולם לא, עם עדיפות ללעולם לא!

המדפים בארון התחילו מתחילים להתמלא, הדברים מתחילים למצוא את מקומם, הדלתות נסגרות וסיימתי!
כמעט.... (אמא, בהמשך יש מידע שלא מעניין, את ממש לא חייבת להמשיך לקרוא...)

האמת? בסוף? נמאס לי, דחפתי את כל מה שנשאר לארון ל"מדף בלאגן", זרקתי מאחוריו קופסאות, תיקים ושאר ציודים שלא הספיקו לעבור מיון/מקום במדף הבלאגן, גיוועלד!


עכשיו? אח! איזה סדר! תאווה לעיניים! 
רק תזכרו שאתם פותחים אצלי את הארון- לפתוח בעדינות...רבה!
נראה כמה זמן זה יחזיק....

 **חידה- מי מנחש במה הולך לעסוק הפוסט הבא? ;-)














**חונכתי ע"י פולנייה לסדר את ארונות הבגדים לפי צבעים, עומדים כמו חיילים- לו רק הייתי מצליחה להפנים...זה יכול היה לעזור לי באותם לילות לבנים.

2 תגובות:

  1. אהבתי מאוד את הכתיבה והזדהיתי לחלוטין עם התוכן
    (אם כי את הנשים היחידות בעולם שיותר מבולגנות ממני היא אמא שלי, אז שם אין לי בעיה)
    כל הכבוד על הסדר, על היוזמה, על השידרוגים ועל המיחזור
    :-)

    השבמחק

אני יודעת שאתם שם קוראים את מה שאני כותבת, אשמח לקרוא את תגובתכם, או סתם תגידו שלום :)

i am more than happy to know what you think, please write :)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...