כל הורה נקלע למצב שנקלענו אנחנו בשבת באיזשהוא שלב עם ילדיו.
מצב שבו אחד הילדים או יותר עייף, רעב ולא מצליח להתבטא, והדבר היחיד שהוא מצליח לעשות זה לבכות ו\או לצרוח.
במקרה כזה אני מנסה לבדוק ממה נובעות הצרחות, אם הם בלי שום סיבה אני פשוט מתעלמת.
אכזרי ככל שזה יישמע, אני מאמינה שאם הילד צורח סתם, לא ניתן לעשות כלום מלבד לעזוב אותו לנפשו שיירגע, ואז לחבק לנשק ולדבר איתו למה הוא בכה ואיך אני יכולה לעזור.
כל זה נכון כאשר המאורע מתרחש בבית, מינימום פאדיחה כי עכשיו חורף, החלונות סגורים, הצרחות לא נשמעות עד לשכנים
הפאדיחות שזה קורה בחוץ, בפארק, בשבת שטופת שמש-שהוציאה את כל עם ישראל ואישתו החוצה.
הפאדיחות הם במבטים של האנשים מסביב והידיעה מה הם חושבים על תיפקודינו כהורים.
שלי כאמא.
בסופו של הדבר הנסיכה הקטנה נרגעה ונימנמה בעגלה של האפרוח בעוד שהוא נהנה מן ההפקר וישב על הכתפיים של "אבוש" כל הדרך חזרה הביתה.
ואתם, כן אתם, אתם עם המבטים המאשימים, המלאי תוכחה, אני סמוכה ובטוחה שהדרך שלי נכונה והמבטים שלכם לא יצליחו לערער אותי.
נראה לי....(מעניין מה סופר נני היתה אומרת על מצב כזה...)
אתם צריכים לראות אותי מתמודדת בהתקפה של שלושתם- אני פשוט מצטרפת :) ואז הבכי הופך לצחוק אחד גדול, לפעמים.
מה שמזכיר לי את הסרטון הבא: (חוץ מהסוף שלו....תשימו לב למבט של הגברת- הוררסססס)
מצב שבו אחד הילדים או יותר עייף, רעב ולא מצליח להתבטא, והדבר היחיד שהוא מצליח לעשות זה לבכות ו\או לצרוח.
במקרה כזה אני מנסה לבדוק ממה נובעות הצרחות, אם הם בלי שום סיבה אני פשוט מתעלמת.
אכזרי ככל שזה יישמע, אני מאמינה שאם הילד צורח סתם, לא ניתן לעשות כלום מלבד לעזוב אותו לנפשו שיירגע, ואז לחבק לנשק ולדבר איתו למה הוא בכה ואיך אני יכולה לעזור.
כל זה נכון כאשר המאורע מתרחש בבית, מינימום פאדיחה כי עכשיו חורף, החלונות סגורים, הצרחות לא נשמעות עד לשכנים
הפאדיחות שזה קורה בחוץ, בפארק, בשבת שטופת שמש-שהוציאה את כל עם ישראל ואישתו החוצה.
הפאדיחות הם במבטים של האנשים מסביב והידיעה מה הם חושבים על תיפקודינו כהורים.
שלי כאמא.
בסופו של הדבר הנסיכה הקטנה נרגעה ונימנמה בעגלה של האפרוח בעוד שהוא נהנה מן ההפקר וישב על הכתפיים של "אבוש" כל הדרך חזרה הביתה.
ואתם, כן אתם, אתם עם המבטים המאשימים, המלאי תוכחה, אני סמוכה ובטוחה שהדרך שלי נכונה והמבטים שלכם לא יצליחו לערער אותי.
נראה לי....(מעניין מה סופר נני היתה אומרת על מצב כזה...)
אתם צריכים לראות אותי מתמודדת בהתקפה של שלושתם- אני פשוט מצטרפת :) ואז הבכי הופך לצחוק אחד גדול, לפעמים.
מה שמזכיר לי את הסרטון הבא: (חוץ מהסוף שלו....תשימו לב למבט של הגברת- הוררסססס)
החלטה מספר 6: לא משנה מה אחרים יגידו, אתם מכירים הכי טוב את הילדים שלכם, אל תתנו לאף אחד ולאף מבט להגיד לכם אחרת! מקסימום-אל תסתכלו....:)
איפה ארעה הפאדיחה הגדולה שלכם?
הי עינת
השבמחקהגעתי במקרה ואני אשמח להשאר! אני כבר נרשמת כמנויה!!!
הסירטון באמת קורע.
אין לי מושג למה אחרים נועצים מבטים, אבל כשאני נתקלת בסיטואציה כגון זו אני מאושרת שלא אני זו שצריכה באותו הרגע להתמודד עם המצב...
ופאדיחות? לא חסר. ת'אמת אני אוהבת ילדים פעלתנים (רק שירגעו לפעמים ;-)) על פני... בעצם על מי אני עובדת...
אימוש5
הי אימוש5,
השבמחקתודה על התגובה החמה, את מוזמנת להשאר!
לדעתי אחרים נועצים מבטים כי הם מודים על חזלם הטוב או שאין להם ילדים, או שזה לא הילדים שלהם ...חחח...