יום שבת, 28 בינואר 2012

התחלה חדשה (וגם-הדרכה זריזה לעוגה מרשימה בקלות!)

זהו
אחרי תקופה  א ר ו כ ה , מלאת לבטים וחששות ההחלטה נעשתה,
ועכשיו כמו שאומרים הילדים- בלי חראטות.

אחרי שמונה שנים, מהנות יותר ומהנות פחות, עזבתי את מקום העבודה שלי, ככה סתם ביום בהיר עבורם ואחרי מחשבה של כמעט שנתיים עבורי.

שמונה שנים זו תקופה ארוכה, תקופה בה סיימתי את התואר השני, פיתחתי עסק משפחתי וכמובן הכרתי אותכם- פתחתי את הבלוג קישקושיאדא.
אה, וגם ילדתי שלושה ילדים מקסימים (לפעמים יותר ולפעמים פחות...)

ואז, רגע לפני כניסתי לעשור השלישי, הקדמתי את המשבר הידוע ועזבתי.
עזבתי את המוכר אל הלא נודע, חזרתי לקום מוקדם בבוקר בשמחה (אבל עם עפעפיים דבוקים), חדורת מוטיבציה וזהו, כבר עבר חלף לו החודש הראשון ואוטוטו גם השני, איך הזמן עובר כשנהנים.

התחלות חדשות זה דבר מעניין,
שוב צריך להוכיח את עצמך,
להוכיח לאירגון ולעצמך שאתה שווה,
שאתה מעניין, 
שאתה מצחיק,
שאתה מוכשר 
ושאתה מסוגל להגיד דברים חכמים עם תיבול הומוריסטי-גם בשעות הבוקר המוקדמות ...

 קיבלו אותי יפה בעבודה החדשה,
אני פוגשת אנשים מקסימים,
מצחיקים,
שנונים (טוב ברור שאני חייבת להגיד את הדברים האלה, חלקם מכירים את הבלוג הזה- ת'- הכוונה אליך, אתה מגניב ושנון, למרות שאני לא מצליחה לקלוט מה שאתה אומר לי על הבוקר, או בגלל שאני לא שומעת טוב או בגלל שאתה לא מדבר ברור, פשוט השותף המושלם...היא לא שומעת וההוא לא מדבר ברור...)
ומפורסמים (מסתבר שפשוט מבשלת גם פה) 
מרעיפים עלי הרבה ידע, עוטפים אותי טוב וזורקים אותי למים כשצריך ובינתיים כמו שהבוס שלי מגדיר את זה "שמח לי" (יוסי- הגדרתי את זה נכון?)

כמה דברים שאולי אתם לא יודעים (אני בטח לא ידעתי, יכלתי רק לדמיין עד לא מזמן)
  • כשקמים בעשרה לשש בבוקר- זה כמו לקום בשתיים וחצי בלילה - אותו חושך, אותו קור אותו שקט ועם אותה עייפות.
  • אין כמו לנשק את הילדים מוקדם בבוקר- הם עדיין לא מתנגדים ו/או מנגבים את הנשיקות והם חמים כאילו יצאו השנייה מהתנור, והריח, איזה ריח יש להם בבוקר...
  • לא להאמין, אבל בכל שעה שאני יוצאת, מוקדמת ככל שתהיה, תמיד, אבל תמיד יש פקק ליד עזריאלי
  • למה ל*%^&%^% יש לפני תמיד נהג שעוד לא התעורר?
  • מי שלא יודע- הצופר של הטויוטה קורולה נשמע כמו פעמון האופניים של הילדים- זה פאדיחה שמרבים להשתמש בו. (ואני מרבה להשתמש בו, אני מאוהבת בצופרים ובשימוש בהם)
  • עובדה שרובכם מכירים או לפחות את האדם שהוכיח אותה- מרפי: כשאתם עוברים לנתיב השמאלי- הימני מתקדם כשסוף סוף הצלחתם לעבור לימני- השמאלי מתקדם. זה מצב שאי אפשר לנצח בו.
  • מסתבר שבקופת החולים תמיד יש חולים שמחכים- לא משנה באיזו שעה, אם המרפאה סגורה או פתוחה, הם שם.
  •  חנית לימדה אותי שאם וכאשר התמזל מזלי ואני רואה חנייה פנויה בתל אביב יש לעמוד עליה מספר שניות על מנת לשמור אותה – מן מעשה שמביע הזדהות ואהדה לאלו שעדיין מחפשים - אז לכם במיוחד, כמה תמונות של חסד תל אביבי טיפוסי
  • תל אביבים מתייחסים נורא אבל נורא ברצינות לכלבים שלהם 



אז אחרי הקדמה ארוכה ויש שיאמרו משעממת, 
כחלק ממסיבת הפרידה שלי מהעבודה הקודמת קבלו 

הדרכה זריזה להכנת עוגה מרשימה בקלות

מצרכים:
לעוגה:
עוגת שוקולד או כל טעם אחר שאתם אוהבים- עדיף שתהיה גבוהה
גנאש לציפוי העוגה

למרנג: 
ביצים 
סוכר
מזרה צבעוני
(למתכון המדוייק של הנשיקות לחצו כאן)

אופן ההכנה:
נכין מרנגים ארוכים (קצת יותר גבוהים מהעוגה)
אפשר ורצוי להכין את המנרגים קודם ולשמור בקופסה אטומה, רק תקפידו להחביא אותם במחבוא מעולה, כזה שגם לכם יהיה קשה לזכור איפה- אחרת הם נאכלים מהר מאד! ותאמינו לי, אני מדברת מנסיון!!

את העוגה הגבוהה נחצה לשניים

ונצפה בגנאש (באמצע, ולמעלה ובצדדים)

נדביק את אצבעות המרנג על הגנאש (לפחות את מה שנשאר מהם)

את השבורים נניח מעל העוגה
וקיבלתם עוגה מרשימה בקצת עבודה


שבוע מקסים, מלא התחדשות והרבה הצלחה!


יום חמישי, 5 בינואר 2012

שמי השני הוא לא ורוד ובטח לא אופטימית (מוקדש לליהי באהבה!)

שיחה אמיתית ביני ובין מוני (דרך הפייסבוק, אבל עדיין אמיתית)
מוני: עינת, למחרתיים, את חייבת לכתוב פוסט עם הנושא ורוד ואופטימי לכבוד יום ההולדת של ליהי.
אני: בטח בטח, מה?
מוני: לליהי יש יום הולדת, ונרקמת מזימה של גלית ושרית שכל חברות ה-DT יעלו פוסט ביום חמישי בבוקר לכבודה בנושא ורוד אופטימי.
אני: אה.

אני לעצמי: אני בבעיה.
וורוד? אני לא טובה בוורוד.
האמת, אני גם לא מי יודע מה אופטימית.

שיחה אמיתית שהתקיימה ביני ובין יד ימיני עוד באותו הערב:
אני: בוא נשחק משחק אסוסיאציות, אני זורקת מילה ואתה אומר לי את הדבר הראשון שעולה לך לראש
הוא: למה?
אני: אל תשאל שאלות
הוא: &*#$%^#
אני: מוכן? ורוד!
הוא: פלייבוי
אני: לא טוב, נו תהיה רציני.
הוא: מבטיח.
אני: ורוד!
הוא: חזיה ?
אני: (מבט רושף אש, ועשן יוצא מהאוזניים) בוא ננסה שוב והפעם תתרכז, ו ר ו ד ! !
הוא: שפנפנות,
מה לא טוב? את העלית את הנושא הזה לא אני.

אני לעצמי שוב: אני בבעיה. גדולה.

אני פותחת סוגריים (
גיליתי לפני לא הרבה זמן שלנו הנשים יש ראייה מיוחדת במינה
אנחנו רואות גוונים
בעוד הגברים רואים צבעים.
ולראייה, להלן שיחה אמיתית שהתקיימה לפני שבועיים ביני ובין ת', שותפי המגניב לחדר
ת': עינת, באיזה צבע העכבר הזה?
אני: כחול סגלגל
ת': את בטוחה? אולי את רואה רק כחול?
אני: יש כחול, אבל הוא גם בגוון סגלגל
ת': אוף איתך, הפסדתי בהתערבות, חברה שלי צדקה. למה לי הוא נראה כחול?

זה הביא אותי לחשוב, יכול להיות שהראייה שלנו משוכללת יותר?
או אולי היכולת הוורבלית שלנו מפותחת יותר? במיוחד בנוגע לגוונים?
האם הגברים כולם מוגבלים? (התשובה לזה היא כמעט בוודאות כן - ביחס אלינו הנשים כמובן)

בכל אופן המסקנה המתבקשת היא שאתם הגברים לא רואים גוונים,
רוצות לנסות גם?
תראו לגבר טיפוסי את התמונה הבאה, ותבקשו ממנו לאבחן אילו צבעים מופיעים:

מהנסיון שלי עם גברים (חחח...)
רוב הצבעים הם יגידו: ורוד, לבן ולאלו שקצת יותר מנוסים- יגידו אולי גם סגול.
ועכשיו אני שואלת אתכן הנשים, אילו צבעים אתן רואות פה?
האישה הממוצעת תתחיל למנות - וורוד בייבי, וורוד עתיק, פוקסיה, בננה, אוף וויט, לבן מלוכלך, צהבהב, ורדרד והרשימה עוד ארוכה...
עכשיו אני סוגרת סוגריים )

למה נזכרתי בסיפור המאלף על כך שאנחנו הנשים גזע עליון בעוד הגברים שלנו אפעס מוגבלים?
כי וורוד הוא צבע מוגבל. (אל תתווכחו, ככה אני החלטתי, אחרת לא הייתי מצליחה לכתוב את הפוסט)

סבא שלי היה נוהג להגיד: אם החיים נתנו לך לימון- תכיני לימונדה:
ולכן, מהיום (או לפחות בפוסט הנוכחי),
אל תגידו וורוד במובן הוורוד של המילה,
אלא הגידו
וורד שזיפי.

בשלב הזה הסבתא המקסימה שלי התגייסה למלאכה ולאתגר
הפשילה שרוולים
וסוף סוף עשתה את מה שהיא מתחננת אלי כבר כמה שבועות-
חיסלה לי את מלאי השזיפים שמחכים במקרר לפחות כמה חודשים טובים,
יושבים גלמודים במגירה ומחכים, למה? לפוסט הוורוד והאופטימי לכבוד יום ההולדת של ליהי כמובן!.

מתכון ריבת שזיפים מעולה*


מרכיבים:
1.3 קילו שזיפים (זו הכמות החלקית שחיכתה לי במגירה, לא בכדי סבתא שלי הגיעה מהר)
750 גרם סוכר
תפוח ירוק אחד חתוך לחתיכות
חצי לימון מקולף וחתוך לריבועים
סבתא אחת שלמה

אופן ההכנה:
מכניסים את כל המרכיבים לסיר (חוץ מהסבתא כמובן, היא נשארת אצלי)

מכסים את הסיר
ומחכים שיתחיל לרתוח

(אין צורך לערבב בין לבין)
כשרותח, להקטין את האש לחום הכי נמוך
אני בשלב הזה לא כיסיתי את הסיר, כי הוא כל הזמן גלש לי
אחרי שעתיים שלוש (או מתי שסבתא תגיד לכם להוריד מהאש) ניתן לכבות את האש ולחכות לבוקר שיתקרר.


עם כזאת ריבה על הבוקר, איך היום יכול לא להיות וורוד?
(טוב, אולי לא לגמרי וורוד, אבל דיי אופטימי, לא? אני מתנחמת שלפחות הקישורים בצבע וורוד...)



רואים את השזיפים שהשארתי לצילום?
גם מהם הצלחתי לסחוט עוד "לימונדה" מהמתכון המעולה לעוגת שזיפים עם פירורים של דברים בעלמה
שימו לב:
חשוב להקפיד על הזמנים, אני ייבשתי את הצורה של העוגה בתנור כי לא היה נראה לי מספיק שזוף למעלה ויצא קצת קשה, אבל עדיין טעים)

ליהי יקרה,
פוסט "ורוד" זה מוקדש לך באהבה גדולה,
תמשיכי לראות כל דבר בעולם במשקפיים וורודים
תמשיכי להיות אופטימית ורגועה כהרגלך,
חיים מלאי אהבה, בריאות, אושר, יצירתיות ושמחה!!



רוצים מתכון אמיתי ומדוייק לריבה אם אין לכם סבתא שווה כמו שלי?
כנסו לבלוג של זיקוקית, היא כבר דאגה למתכון אמיתי ובדוק.

** פוסט זה נכתב כדי להאדיר את הנשים. אתם הגברים תסתדרו בעצמכם!

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...