שמלת השבת של חנה'לה

כשהייתי בת חמש נדמה לי, הלכנו לכבוד יום העצמאות מהגן לקירייה ברמת גן, אני זוכרת את החולצה הלבנה החדשה והנקייה, את ההתרגשות, (לראות חיילים, נו מה?) את הצעידה ברחוב בטור והגננת מובילה, אני אפילו זוכרת איך צעדנו שלש בנות ואני באמצע תוך כדי דילוג ושירה לכבוד יום העצמאות.
נשמע טוב? אז זהו- שמפה זה רק הולך ומדרדר...

שתי הבנות רצו לרוץ, ואני, מה לעשות, חנונית מטיבעי אמרתי- לא רוצה, הגננת לא מרשה.
אבל הן בשלהן- רצו לרוץ, אז מה עשו? רצו.
ואני? נגררתי.

לא זוכרת הרבה, רק זוכרת את הגננת נבהלת ומחפשת תחבושת לשים לי על הסנטר לעצור את הדימום.
(לימים התברר שזה היה פד- איזה פאדיחות, אבל לזכותה של רבקה הגננת- הוא ספג!)

זוכרת איך החולצה הלבנה הייתה ספוגת דם,
זוכרת איך החזרתי את התחבושת (או יותר נכון פד) על הסנטר,
זוכרת איך הייתי היסטרית.

הייתי היסטרית לא מהסיבה שאתם חושבים-לא בגלל הדם או בגלל שאצטרך ללכת לבית חולים, אלא היסטרית בגלל החולצה! החולצה הלבנה התלכלכה!!!

למה אני מספרת לכם? כי בשבת יד ימיני קרא לנסיכה הקטנה את "שמלת השבת של חהנ'לה" , הקטנה מאד אוהבת את הסיפור, אחרי שהשמלה של חנה'לה התלכלכה היא (חנה'לה) היתה מאד עצובה- יד ימיני שאל את הנסיכה הקטנה מה לדעתה חנה'לה צריכה לעשות עכשיו, לקח לה פחות מכמה שניות והיא ענתה במילה אחת:
"לכבס"
איך אהבתי את התשובה!!

שיהיה לכולנו שבוע טוב ובריא!

*אני חזרתי לרדוף אחרי את הבנות לקבל תרופה- עכשיו אחרי הנסיכה הגדולה ובשבת הצטרפה אליה גם הנסיכה הקטנה-שוב! אוף מתי ייגמר החורף הזה?
אני עד כדי כך נואשת שאני שוקלת לעבור לאחי בבולגריה שם החיידקים לא מעיזים לצאת לקור המקפיא.
עכשיו ברצינות- יש לכם עצות? מה עושים? אני שוקלת הומאופטיה, נטורופטיה וכו', מישהו? HELP!

גם אתם מריחים?

יש לי הרגל מגונה, טוב נו, יש לי כמה, אבל לא זה העניין עכשיו- אני אוהבת להריח, כל דבר.
נשמע פריקי? אתם לא טועים!
למשל אין סיכוי שאוכל חדש ייכנס לפה שלי לפני שיעבור הסנפה או שתיים על ידי אַפִּי, אם הוא לא עובר את מבחן ההרחה- אין סיכוי בעולם שאני אוכל אותו.
אני אוהבת את הריח הטרי של האויר אחרי שהאבק נשטף על ידי הגשם, וגם את הריח של הרחובות הנקיים לאחריו,  את ריח המאפים במאפייה, את ריח החלות של שבת הנאפות בתנור, את ריח הספרים המאובקים בחנויות עתיקות, ותאמינו או לא גם את ריח הסידקיות של פעם- אני יכולה לבלות שעות בחנויות עם ריח "של פעם".

וכמובן את הריח של כפות הרגליים המיוזעות של הגוזלים שלי, אל דאגה- לא של סתם ילדים ברחוב, אני לא עד כדי כך פריקית...

אבל הריח ששם את כל הריחות בכיס הקטן שלו זה הריח של תינוקי חדש, הריח המתוק והטרי של "ישר מהניילון", זה שאחרי חודש מתנדף... לו רק הייתי יכולה לבקבק את הריח הזה!

למזלי בתקופה האחרונה הייתי אני מוקפת לידות והריח של התינוק הטרי נישא באויר, אחחח! איזה ריח! אתם הרחתם?

זכיתי להכין עוגה לבריתה של חברה, רציתי לנסות להכניס את אוירת הריח המתקתק לתוכה, את ההרגשה של אויר טרי ונקי, את ההרגשה של להיות בעננים כשמצטרפת גוזלית חדשה למשפחה, חשבתי וחשבתי, קיבלתי השראה מספרים, מהחוברות של טלטלים, ולבסוף התקבלה ההחלטה ללכת על עוגה חלומית של פייה מקסימה שיושבת לה בין העננים, עם שרביט קסמים, מבט כובש והריח! אוי הריח! :) 

אפרופו לבקבק ריח, לא יכולתי לא להעלות את הסרטון הנוסטלגי הזה...


מה אתם אוהבים להריח (מלבד כפות רגליים מסריחות :-) ) ?

להתראות דלקת ריאות, שלום לרופאת שיניים...

עכשיו אפשר לנשום, כמעט נגמרו הרדיפות ברחבי הבית לקבל תרופה תוך צרחות של הנסיכה הקטנה- "הצילו הצילו, מי יעזור לי, אני מרגישה טוב, אני לא חולה, אני לא צריכה תרופה"

לנסיכה הקטנה יש/היה דלקת ריאות קלה, בשבוע האחרון היא בילתה בבית, עם סבים וסבתות, עם אבא ואמא, זה היתרון, החסרון הוא בנתינת התרופות, בדיקת החום והגירוד מהרצפה בזמן היותה מרוחה "קרעכצן".

אחזור לעניין הרדיפות, כשסוף סוף הנסיכה נתפסת, היא מנסה לשכנע למה היא לא צריכה לקבל תרופה- היא הרי בריאה- והשיעול? מי משתעל בכלל? הריאות שלה נקיות מליחה ובעצם הרופא לא מבין! היא יודעת- כי היא כבר בת שלש וחצי...
וכשזה לא מצליח לה, היא מנסה להתמקח ולחליט בתנאים שלה איך היא תקבל את התרופה: "אני רוצה לשבת" אחרי שהתיישבה "אני רוצה לעמוד" או בעצם "אני רוצה על הכסא בסלון" או "מול הטלויזיה", גיוועלט!

לתומי חשבתי שאם עשיתי את הקורס בניהול משא ומתן לתואר השני, (שאגב היה מאד מהנה! ), המודל אמור לעבוד בחברות מול הבוסים הגדולים, בדיוני שכר, בקונפליקטים בין בני זוג ואפילו בפתרון בעיות בינלאומיות - כך לפחות טוענת המרצה שלי, דר' צפירה גרבלסקי- אצלי גורנישט!  עם הילדים , המודל דורש שיפור!

אחרי התייעצות עם גורמי מביני עניין (בן זוגי) הוחלט ללכת על מודל השוחד- תן לי ואתן לך- קחי תרופה קבלי סוכריה, בינתיים זה עובד- אמנם לא חוסך את הריצות אבל עובד!

להתראות דלקת ריאות, שלום לרופאת השיניים, אבל זה כבר סיפור אחר, בואו רק נגיד שרופאת השיניים רשמה בכרטיס של הנסיכה- מתנגדת לכל טיפול ואף נושכת (לאילו מביניכם שלא מכירים את הייצור המדובר חייב להבין שהילדה היא גוזל קטן, נראית אפרוח לא מסוכן ולא מזיק לסביבה :-) )

ואפרופו הנסיכה הקטנה- זוכרים איך לימדו אותנו בגן "חבל על כל טיפה" ?
מסתבר שהקמפיין חזר לגני הילדים, רק שוּנָה טיפה לשיטה קצת יותר אגרסיבית "נגמרים המים בכינרת".
הנסיכה מסרבת בתוקף להתקלח בתואנה שנגמרים המים בכינרת ואם הגננת אומרת היא יודעת- כי היא מבינה (ברור!). 
אז אני בעד מקלחות משפחתיות, זה תורם להווי המשפחתי ומגבש, אבל הצעקות מחרישות האזניים בסיום האמבטיה עם פתיחת הטוש לשטוף את הזוהמה היומית היא בלתי נסבלת, אז עד שתתמלא הכינרת או יום גשום, רק בריאות!

*לא שכחתי את החלטת השנה הלועזית החדשה,
שיעור שבועי מספר 1
הנסיכה הגדולה לימדה אותי אחרי ביקור במוזיאון האדם והחי, שתינוק קנגרו נולד עיוור (!) בגודל 1-3 ס"מ, היונק מזהה את אימו לפי ריח גופה! (אתר גן גורו)

בוויקפדיה לא יודעים, אבל מסתבר שכל ילד בכיתה א' יודע זאת,

אתם ידעתם?

**יש לי הרבה דברים ויצירות להראות- בקרוב אני יעלה הדרכות, רק מסיימת את תקופת הבחינות...
***בעניין הפוסט הגברי, לא שכחתי, אבל מסתבר שמאז שהכרזתי עליו, אתם הגברים מתנהגים מאד יפה ולא מאפשרים לי לצלם אתכם בזמן הACT, מקווה בקרוב שאצליח :) מקסימום אשתמש בדוגמן הבית...

ההחלטה שלי לשנה הלועזית החדשה

אצלינו לפי המסורת הימים שלפני ראש השנה העברי הם הימים המתאימים לקבלת החלטות טובות, קראתי באתר חב"ד שהחלטות רבות אינן שורדות לאורך זמן- יותר מ50% מהחלטות ראש השנה העיברי נשכחות עד ר"ה הלועזי (1 לינואר).
אני יכולה להעיד על עצמי שהרבה מההחלטות שקיבלתי לפני חמש שנים ויותר נמצאות עדיין ברשימה שקיבלתי על עצמי בראש השנה האחרון.

איזה החלטות אתן שואלים? (גם אם לא- אני אספר, אבל אפשר להרגע- אני לא אכתוב את כולם- אחרת זה לא ייגמר...)

• לאכול יותר בריא (שוקולד זה בריאות, לא?)
• להקפיד על כושר ולהשתדל לא להתפרק תוך כדי (אבל בעצם בדיקות הדם האחרונות שעשיתי חזרו מצוינות, עד כדי כך שהרופא אמר רואים שאת מתעמלת, פחחח!)
• לשמור יותר על קשר עם חברות מהתיכון (תודה לאל על פייסבוק)
• להתנדב יותר (לארגן יומולדת לכיתה של הנסיכה הגדולה זו אשכרה התנדבות- זו אפילו התאבדות!)
• להסתפק במועט. (אני באמת משתדלת! ויעיד על כך חשבון הבנק שמשום מה מתקשה להתאזן)
• להמשיך ללמוד, לא משנה מה!
• להיות יותר סבלנית וסובלנית לאחר  (ל' ות'- אני לא יודעת אם אתם קוראים את הבלוג אבל אין לכם מושג עד כמה אני משתדלת!! א' תעיד עבורי)
• להיות אמא יותר רגועה, ילדים גדלו בעבר טוב מאד גם בלי השטויות שלי.
• לא לתת לתכונות הפולניות להשתלט.    טוב נו, משהו צריך להשאר לשנה הבאה :-)

והנה הגיע לו ראש השנה הלועזי, והפעם בצעד חריג ביותר אני מקבלת על עצמי החלטה נוספת (מה לעשות שראש השנה העיברי רחוק ) - לא לקבל החלטה! פשוט לזרום.
אלו מבינכם שמכיר אותי יודע שזו ההחלטה הכי טובה עבורי כי אני לא החלטית, אני יודעת לסבך את עצמי בסיטואציות משונות בלי יכולת לצאת מהם טוב, עוד תשמעו עליהן...

אז כדי לא לסבך את עצמי ועדיין לצאת טוב, בשנה יש 52 שבועות, אני מתחייבת להשתדל ללמוד 52 דברים חדשים, בכל שבוע משהו חדש.

אז קדימה- רעיונות! תנו לי רעיונות (שלפחות אני אצא טוב, שלא יהיו פאדיחות!), תלמדו אותי דברים חדשים, תחכימו אותי, אני מבטיחה להעלות אותם פה...

happy new year!!

מה הייתם עושים עם 20,160,000 ש"ח ?

הייתי בפסטיגל "קונג פו", אותי זה ממש לא עניין, אבל החלטתי לעשות השתדלות עבור הבלוג...(טוב נו, עליתם עלי, קניתי את הכרטיסים מלפני חודש אבל עזבו פרטים טכניים).

בשורה התחתונה- ציפיתי ליותר- בהופעה בDVD הבמה נראית הרבה יותר גדולה,  מצליחים לראות את ההבעות של השחקנים, הכל נראה יותר WOW, בתכל'ס- היחיד שנהנה היה האפרוח הקטן- הבנות לא התלהבו מי יודע מה- אמרו בסוף שזורו היה הרבה יותר מגניב, אבל ברשותכם אתחיל את הסיפור מההתחלה.

הכל התחיל כשהנסיכה הקטנה החליטה שהשנה היא אוזרת אומץ והיא רוצה ללכת לפסטיגל (הרי לא לחינם במשך שנה שלמה היא מדקלמת את תפוס ת'פסטיגל של השנה שעברה ועושה הופעות עם אחותה ואחיה כל שבת), אבל לא לבד אלא סבא, סבתא, הנסיכה הגדולה ואבא- אמא תשאר עם האפרוח בבית כי הוא קטן מידי.

אחרי שוחד לא קטן החלפנו אנוכי ויד ימיני תפקידים (ממש הקרבתי את עצמי).

הכרטיסים נקנו, התאריך נרשם ביומנים של כולם וכולנו חיכינו, במיוחד הילדים והאמת אגלה לכם סוד קטן? גם אני... בפעם האחרונה שהייתי בפסטיגל היה לפני מי יודע כמה שנים וסיקרן אותי לראות איך נראית ההפקה של היום- כי שמעתי שזה משו משו (עכשיו אתם מבינים מי שיחד את מי, חחח...)

שבועיים לפני ההופעה התחילו ההכנות- נקנה הDVD והדיסק כדי להכין את הקטנה שלא תבהל מכל ההמולה, התחלנו ללמוד את השירים והקמנו מערך חדש של הופעות בשבת.

ואיזו שמחה היתה בבית שלקראת היום המיוחל סבא וסבתא החליטו "לוותר" ליד ימיני ונתנו לו את הכרטיסים שלהם כי הם ידעו כמה הוא רוצה להצטרף ועד כמה הוא מתייסר על שויתר על מקומו עבורי, הוחלט לקחת גם את האפרוח הקטן כי אם כבר כל המשפחה אז הלכנו עם זה עד הסוף.

התארגנו מוקדם, הכנתי סנדויצ'ים, ממתקים, שתייה וכל מה שעלה על דעתי שנצטרך, הוצאתי את הילדים מוקדם מהגן/בית ספר ונסענו (בדרך כמובן שהקטנה כבר אמרה שהיא לא אוהבת חושך ובעצם, לא בא לה פסטיגל כבר ראתה אותו בDVD), נכנסנו לאולם- חייבת לציין לטובה את הסדר המופתי שהיה עם האבטחה- הם בדקו בדיקה בטחונית אחד אחד, תיק תיק, ממתק ממתק וכרגיל הישראלים לא אוהבים תורים, אנשים קיללו, דחפו ולא חסכו בממתקים כי אף אחד לא אוהב את הגזלנים בהופעות.

יד ימיני נבחר ללכת עם הבנות לשירותים רגע לפני, כי אצל הבנים אין תור :-) , הרווחתי!

ואני? אני ניסיתי להגיע למקומות שלנו עם 5 מעילים, 2 תיקים, עגלה אחת וזאטוט בהלם, כשסופסוף הגעתי לשער הנכון הייתי צריכה להנדס את כל הדברים עליי ולעלות במדרגות כי אין כניסה לעגלות, במחשבה שנייה- היה עדיף ללכת לשירותים.

לא אכביר במילים אלא רק אסכם- את הבנות זה לא כל עניין, האפרוח רקד ומחא כפיים במיוחד בשיר "יפיופה" של אייל גולן (אבל הוא עושה את זה בכל הזדמנות שיש מוסיקה אז זה לא אומר), לנו כאב הישבן מהכסאות מימי הביניים, הבדיחות של יצפאן לא כל כך הצחיקו, וההופעה- אותי איכזבה, ציפיתי ליותר הופעה, סיפור או עלילה ופחות פרסומות סמויות.

השיר של אייל גולן:


לסיכום, הדירוג שלי הוא  2 כוכבים מתוך 5- כי בסך הכל נהניתי לראות את האפרוח מקפץ, את הילדים עם המתנות הממוסחרות (מזל שיש לי בנות והן לא בעניין חרבות), ואפילו את ההורים שהצליחו להשלים שעות שינה...

ולמי שפספס: (אני מכורה לשיר הזה- מהמם! ואני לא צינית, שמתי לי אותו אפילו בIPOD)


קצת מספרים (מוקדש לכם הגברים):
קרוב ל-90 הופעות של פסטיגל קונג פו 2009 התקיימו השנה בחופשת חנוכה בערים תל אביב, ירושלים וחיפה.


בסביבות 800 איש בכל גוש, ישנם 4 גושים סה"כ להופעה 3200 איש, סה"כ 288,000 איש ראו השנה את הפסטיגל!!! נניח שאף אחד לא שילם מחיר מלא, ניקח את הממוצע (שאגב אני החלטתי עליו) של עלות לכרטיס 70 ש"ח- סה"כ הכנסה ברוטו 20,160,000 .

מילה אחת יש לי להגיד על זה-וואו.


מה אתם הייתם עושים עם סכום כזה? לי יש רעיון או שניים , ולכם? אשמח לשמוע- התשובה המקורית ביותר תזכה ב...מר תפוח אדמה מעשה ידיי! בקרוב בבלוג... 


תודה לכל קוראיי על המילים החמות ועל העידוד בקריאת הבלוג, כיף לקרוא תגובות במייל/פייסבוק/טוויטר/טלפון, וגם אם  לא כתבתם לי כלום- אני יודעת שהתכוונתם...

זו הזדמנות טובה להודות לסבא וסבתא על הכרטיסים- תודה, בסופו של דבר נהנינו! בלעדיכם לא היה לי על מה לכתוב :)




**בקרוב - פוסט על גברים, יש למה לצפות!

קיבלתי החלטה, אשמח אם תצטרפו אלי...

אנחנו כל היום במרוץ- מרוץ אחרי יותר רכוש, יותר כסף, יותר אמצעים, יותר מהכל ולפעמים אנחנו (לפחות אני יכולה להעיד על עצמי) שוכחים לעצור לרגע ולהודות על הדברים שנראים לנו כל כך טבעים- עצם היותנו בריאים , מאושרים, נושמים.

הלילה האחרון לא נרדמתי, לא בגלל המבחן במחקרי שוק שיש לי היום אחר הצהריים אלא בגלל שלפעמים אני שוכחת להודות על הטוב, על הפעולות היומיומיות שנראות לי כל כך טבעיות.

הסתובבתי בין החדר של הנסיכות ושל האפרוח והקשבתי לנשימותיהם, לפעימות ליבם, ליטפתי, נישקתי, הקשבתי לשקט מסביב (אפילו הנחירות הפעם לא הפריעו), פתחתי חלון ונשמתי מלוא הריאות, פשוט נשמתי, כי אני יכולה- נשמעת פעולה פשוטה לנשום,לא? מה אני עושה סיפור גדול מזה? אז זהו- שלא.

נודע לי אתמול שחברה טובה של אחותי, נערה צעירה, חייכנית ומאושרת, ממש ילדונת נשמה את נשימתה האחרונה והחזירה נשמתה לבורא העולם, במשך שנה שלמה נלחמה כנגד כל הסיכויים להבריא, עם הרבה כח רצון, לא ויתרה לעצמה- המשיכה לחיות, ללמוד, לבלות , לחייך  ובעיקר לאהוב ולהראות לכולם שהחיים ממשיכים.

החיים לוקחים אותנו למקומות יפים יותר ויפים פחות ואנחנו ולפעמים שוכחים את הדברים הקטנים, הפשוטים.

בזכותך זיוי, אני הולכת לנסות להקפיד לפחות פעם בשבוע לנשום נשימה עמוקה ולזכור לא לקחת את החיים כמובן מאליו. תצטרפו אלי?

מוקדש לזיוי ולמשפחתה, המקום ינחם אתכם בשאר אבלי ציון בירושלים ולא תוסיפו לדאבה עוד.

** לקבוצה של זיוי בfacebook

יש כזה דבר פולנייה רגשנית!

נולדתי לאמא פולנייה, אני מודה, לימדו אותי שזאת לא בושה להודות, כי לפולניות יש הרבה מעלות: הן מבשלות אוכל יהודי נפלא, שומרות על בית נקי, הארונות תמיד מסודרים (במיוחד הבגדים הממויינים לפי צבעים) והמגרות תמיד בלי פירורים, הן דואגות לילדים שיהיו במצב פיזי טוב ממש כמו אמא אווזה ודואגות שהבעל יהיה תמיד מרוצה מבחינה חומרית (טוב נו, זה ידוע שפולניות לא נותנות :-) )

אבל יש חסרון אחד לפולניים - אנחנו לא עם חם.
טוב, אני יודעת שאני חוטאת עכשיו ועושה הכללה גורפת, אבל מה לעשות שרוב, אם לא כל, הפולניות שאני מכירה, לא ידועות בחום שהם מרעיפות סביבן.

ואני? אני מסתבר רגשנית, מי היה מאמין שפולנייה יכולה להיות רגשנית, אבל לא סתם רגשנית, אלא רגשנית עם דמעות! לא קרה כמו גפילטע פיש טחון בבית (כי זה מה שפולניות אמיתיות עושות- תשאלו את סבתא שלי) אלא חמה כמו צ'ולנט בשבת חורפית!

בשביל להסביר אני צריכה לקחת אתכם קצת אחורה בזמן, לא רחוק... שבע שנים אם נדייק ללידת הבכורה המקסימה שלי.

המהממת גדלה להיות ילדה נבונה, חכמה, מקסימה, רגישה לזולת, אחות נהדרת ובת נפלאה. וכמידי שנה במסיבות השונות בגן- תמיד התאפקתי, הייתי על הסף לבכות וכל פעם ניסיתי להדחיק את ההרגשה- הרי אני פולנייה, לא? והדחקה זה הצד החזק שלי... עד לאותו אירוע מעצב אישיות שאירע ביום שישי!
הגדולה חגגה בבית הספר את מסיבת הסידור הראשונה שלה ושלנו, ההתרגשות היתה גדולה, הילדה מופיעה!
ההתרגשות היתה כל כך גדולה, במשך כל ההופעה ניסיתי, אבל באמת שניסיתי להתאפק, עד שלא יכולתי לעצור את השטפון! השיטפון היה גדול עד כדי כך שכשהגיע תורה להציג על הבמה, אני עם עיניים דומעות, עם טישו ביד אחת והמצלמה ביד השנייה לא שמתי לב שהיא מול המיקרופון, היא ניסתה לאותת לי מסתבר, ניסתה לקרוא לי בעיניים שלה, ניסתה אפילו לעשות פססססטטט- אמא ! עכשיו תורי! תצלמי...
הפאדיחות אני אומרת לכם! ולא שתגידו- ישבה רחוק, לא שמה לב- ישבתי שורה ראשונה ב-א-מ-צ-ע-! 

אבל סוף טוב, הכל טוב, השמיים, או יותר נכון העיניים, התבהרו, הבכי נפסק, המהממת צולמה והכי חשוב- אני לא פולנייה (לפחות לא בקטע הרגשני...)


במקרה- אבל הפעם המהממת הבטיחה שבאמת זה היה מקרה, היינו צריכים להביא עוגה למסיבה, הנדסתי בכמה שעות עוגה שלא תבייש (אמרתי לא פולנייה ברגש אבל ברור פולנייה בלהראות לאחרים :-) )

שוב אני מתנצלת על איכות התמונות...צולמו כרגיל ברגע האחרון בכיתה...

האם אני הפולנייה היחידה עם דפקט בייצור?! יש עוד כמוני? אל תתביישו להודות בזה!! זה משחרר :-)

רק אני והחבר שלי...

מה יוצרים לאחיין שזה עתה נולד? שיהיה גם מתוק, גם נעים, גם שימושי וגם קל לסחיבה במטוס (מה לעשות- אחיינים שלי גרים רחוק רחוק במקום שכוח אל יחסית, בלי אוכל כשר ובלי דודה שלהם...)
בגדים? יש לו מספיק מאחיו הגדולים,
משחקים? נראה לי סיוט לסחוב- מספיק יש לקחת בשר קפוא...
אולי אוכל לתינוקים? בשביל זה יש לו הורים- שיקנו הם!

פתחתי ספרים, גלשתי באתרים, חיפשתי השראה... אך זו לא באה....

עד שלילה אחד הבריק לי רעיון! האפרוח שלי אוכל בקבוקי במיטה על כרית ואוהב למשמש את שמיכי כבר צעיר צעיר אז מה יכול להיות רעיון יותר טוב מכרית ענקית עם אפשרות מישמוש?

שינסתי מתניים,
גזרתי עם מספריים רעיון שהיה לי בראש
וזה מה שיצא

החלטתי אם כבר אז כבר- להוסיף תוויות מסוגי סרטים שונים בילדיים, רגליים ושיער

תפרתי את התוויות הפוך

הפכתי

מלאתי באקרילן- איזה סיוט זה- ממש קשה, ועוד עשיתי ידיים יחסית רחבות...

תפרתי עיגולים לעיניים עם ריסים ומילאתי גם קצת באקרילן שיבלוט





טאדאם!!!

יצא כל כך גדול... בטח תפס מושב שלם במטוס....חחח....

* טיפ לפעם הבאה: לא למלא את כל הבובה באקרילן אלא להכניס לתוכה כרית אמיתית!! לעשות סגירת לולאות או צד אחד על השני כמו בכריות האמיתיות...ואז יש גם אפשרות לכבס וגם להחליף בובות לפי מצב הרוח!

עכשיו צריך לחכות לתמונות של הזאטוט עם חיבוקי...

שו הדא כדורגל חופים?

אולי זה חור בהשכלה... אבל אני לא ידעתי על קיומו של ספורט בשם "כדורגל חופים".
שיטוט מהיר באינטרנט לימד אותי על קיומו של ספורט זה, מסתבר שיש בו אפילו אליפות, נכון מרגש? :-)
איתן ונועם, שני אחים (תאומים) מקסימים חגגו יומולדת 6, הגבגברים חולי הספורט , הזמינו כמיטב המסורת השנתית, עוגת כדורגל חופים
איזה כיף היה להכין את העוגה!
אין כמו להיזכר בחול הים (העשוי ביסקויטים), בגלים המרשרשים (טפט) ובמטריות (מבצק סוכר), אוירת קיץ!

(סליחה על איכות התמונה- צום בלילה)

קצת תמונות על התהליך של האפייה והקישוט:

סידור החומרים לקראת הבאלגן

קדימה בלאגן!!!!







עטיפת התבנית בנייר פרגמנט שהעיסה לא תידבק ותטפטף (תסמכו עלי, שכחתי כמה פעמים לצפות בנייר פרגמנט, העוגה נדבקה והיה שישו ושימחו בתנור)

הריח מתחיל להתפשט במטבח, איזה ריח!
וכמובן לא שכחתי להוריד קצת מהעיסה לילדים שלא יאכלו לי בבוקר מהעוגה של איתן ונועם- ושוב, גם פה מדבר הניסיון...

חשוב לזכור לפעם הבאה: ל-צ-ל-ם-!-! באור יום, בתאורה נורמלית ולא בצורה מאפנע!!!

לעוגה הקודמת של התאומים:

חלומה של כל נסיכה

תוצרת בית חוץ מהיותה מוכשרת ויצירתית, גם יוצרת מטבחים מהממים לילדים!

תראו איזה מטבח מהממם! חלומה של כל נסיכה! ויש מבחר ע-נ-ק!-!

תוצרת בית יצאה במבצע לרגל מכירת מטבח המאה, לחצו כאן לפרטים.

שווה שווה :)