יום ראשון, 10 בינואר 2010

שמלת השבת של חנה'לה

כשהייתי בת חמש נדמה לי, הלכנו לכבוד יום העצמאות מהגן לקירייה ברמת גן, אני זוכרת את החולצה הלבנה החדשה והנקייה, את ההתרגשות, (לראות חיילים, נו מה?) את הצעידה ברחוב בטור והגננת מובילה, אני אפילו זוכרת איך צעדנו שלש בנות ואני באמצע תוך כדי דילוג ושירה לכבוד יום העצמאות.
נשמע טוב? אז זהו- שמפה זה רק הולך ומדרדר...

שתי הבנות רצו לרוץ, ואני, מה לעשות, חנונית מטיבעי אמרתי- לא רוצה, הגננת לא מרשה.
אבל הן בשלהן- רצו לרוץ, אז מה עשו? רצו.
ואני? נגררתי.

לא זוכרת הרבה, רק זוכרת את הגננת נבהלת ומחפשת תחבושת לשים לי על הסנטר לעצור את הדימום.
(לימים התברר שזה היה פד- איזה פאדיחות, אבל לזכותה של רבקה הגננת- הוא ספג!)

זוכרת איך החולצה הלבנה הייתה ספוגת דם,
זוכרת איך החזרתי את התחבושת (או יותר נכון פד) על הסנטר,
זוכרת איך הייתי היסטרית.

הייתי היסטרית לא מהסיבה שאתם חושבים-לא בגלל הדם או בגלל שאצטרך ללכת לבית חולים, אלא היסטרית בגלל החולצה! החולצה הלבנה התלכלכה!!!

למה אני מספרת לכם? כי בשבת יד ימיני קרא לנסיכה הקטנה את "שמלת השבת של חהנ'לה" , הקטנה מאד אוהבת את הסיפור, אחרי שהשמלה של חנה'לה התלכלכה היא (חנה'לה) היתה מאד עצובה- יד ימיני שאל את הנסיכה הקטנה מה לדעתה חנה'לה צריכה לעשות עכשיו, לקח לה פחות מכמה שניות והיא ענתה במילה אחת:
"לכבס"
איך אהבתי את התשובה!!

שיהיה לכולנו שבוע טוב ובריא!

*אני חזרתי לרדוף אחרי את הבנות לקבל תרופה- עכשיו אחרי הנסיכה הגדולה ובשבת הצטרפה אליה גם הנסיכה הקטנה-שוב! אוף מתי ייגמר החורף הזה?
אני עד כדי כך נואשת שאני שוקלת לעבור לאחי בבולגריה שם החיידקים לא מעיזים לצאת לקור המקפיא.
עכשיו ברצינות- יש לכם עצות? מה עושים? אני שוקלת הומאופטיה, נטורופטיה וכו', מישהו? HELP!





אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

אני יודעת שאתם שם קוראים את מה שאני כותבת, אשמח לקרוא את תגובתכם, או סתם תגידו שלום :)

i am more than happy to know what you think, please write :)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...