קנינו ואפינו, איך נעטוף?

אז מה עשינו עד עכשיו?
קנינו את החומרים (קישור)
אפינו את העוגה (קישור)
ועכשיו?
let the fun begin!

הפעם נעטוף את העוגה בבצק סוכר (זהירות- מגה פוסט עם מלא תמונות)

נוציא את בצק הסוכר מתוך הקופסה ונחתוך ממנו (בסכין נקייה כמובן) קילו (רבע מהכמות), את הכמות שנשארה יש לעטוף בשקית טוב טוב ולתוך הקופסה (זוכרים שבצק סוכר מתייבש באויר? תוכלו להזכר כאן)
בצק הסוכר עצמו בצבע עינברי ותוך כדי לישה הוא נהפך ללבן.

איך לשים את בצק הסוכר?
נפזר שכבה דקה של קורנפלור על השיש (ניתן לעשות זאת בעזרת מסננת של אבקת סוכר)
ונתחיל ללוש את הבצק עד שנראה שהוא נראה אחיד, חלק, בלי בועות (בהתחלה הוא יהיה דביק, ניתן להוסיף עוד קורנפלור, אבל לא להגזים שלא ייבש את הבצק)

כשיהיה לנו עיגול יפה, נעטוף אותו בנייר נצמד/ שקית וניתן לו לנוח כמה דקות בזמן "שנרטיב" את העוגה.

כדי שבצק הסוכר ייצמד טוב לעוגה עלינו להרטיב אותה.
ניתן לעשות זאת בכל מיני דרכים, בקיץ אני מרטיבה אותה עם ריבה ובחורף עם גנאש (שמנת ושוקולד מוקצף).
למה? יש דעות האומרות שהגנאש לא מחזיק מעמד בחום, וחבל שהעוגה תחמיץ.
ריבה:
שמים כמה כפות ריבה בטעם שאוהבים (אני משתמשת בטעם תות) בקערה עם כמה כפות מים ומערבבים עד שנוצר רוטב אחיד (צריך להיות במרקם נוזלי- אם צריך ניתן להוסיף עוד מים)
גנאש:
נביא לרתיחה שמנת מתוקה/ריץ' בבן מארי, או במיקרו עם 200 גר' שוקולד מריר משובח, או 300-400 גר' שוקולד לבן, מקררים.
את הגנאש הקר (עדיף לילה במקרר) ניתן להקציף במיקסר- יוצא אוורירי, קשה לא ללקק את כולו עוד לפני ששמים על העוגה!!

כעת ניקח את העוגה ו"נתקן" פגמים, ניישר ונסתום חורים בעזרת בצק הסוכר המרודד (כאן יישרתי את העוגה עם בצק בצבע ירוק, אל תשימו לב, שכחתי לצלם את השלב הזה בעוגה הלבנה, תסתמו את החורים עם הצבע שבו אתם מתכננים לעטוף את העוגה)
לוקחים חתיכה קטנה של הבצק וסותמים את החור (ממש כמו שפכטל)
ככה זה אמור להראות בסוף:

ועכשיו נרטיב את העוגה או עם הריבה- פשוט למרוח את הנוזל על העוגה ומצדדיה עם מברשת, או לחלופין למרוח את הגנאש (הרגיל או המוקצף) עם מרית או ספטולה, ניתן כמובן לשדרג את הטעם אם נמרח גנאש גם באמצע העוגה

ככה זה נראה בסוף:

אתם עדיין איתי???
אנחנו לקראת בסוף, תחזיקו מעמד!
ניקח את בצק הסוכר שלשנו בהתחלה, נוציא אותו מהעטיפה, נלוש אותו עוד קצת.
נשים הרבה (ואני מתכוונת הרבה כדי למנוע הדבקות) קורנפלור על משטח העבודה (אני אוהבת לשים גם קצת על בצק הסוכר)

ניקח את המערוך ונתחיל לרדד את המשטח

מידי כמה רידודים סובבו את בצק הסוכר עם הידיים לוודא שלא נדבק למשטח.

מתי להפסיק לרדד? כשנגיע לקוטר העוגה ולעובי הרצוי.
איךעושים את זה? מודדים את קוטר העוגה עם סרגל, ומוסיפים אליו את הגובה*2. למשל- קוטר העוגה 20 ס"מ והגובה הוא 8 ס"מ, נכין משטח בקוטר 20+8+8=32.
עוד מילה בקשר לעובי: אל תרדדו אותו דק או עבה, אני אוהבת לרדד אותו לעומי של 4-6 מ"מ , כמה שהוא יהיה יותר עבה, יהיה יותר קל להסתיר טעיויות באפייה, אך עבה מידי לטעמי לא טעים...

נרים בעדינות עם הידיים ונניח על העוגה הרטובה (או בגנאש או בריבה)
לשים לב ששמים על העוגה- שישאר בצדדים בצק לעיטוף

מתחילים בעדינות, עם כריות האצבעות ועם מחליק הבצק סוכר להצמיד את בצק הסוכר לעוגה, גם בצדדים, לפתוח בעדינות את הקפלים וליישר לאט לאט.

ועכשיו בעזרת סכין ללא שיניים אנחנו נוריד את "החצאית" שהיא השארית העודפת.
מה עושים עם העודפים? בודקים שהוא לא הוכתם מציפוי השוקולד/ריבה, וסוגרים בתוך שקית לפעם הבאה.
ניישר בעזרת האצבעות את החיבור,
וקיבלנו עוגה עטופה!!

בפעם הבאה נדבר איך צובעים בצק סוכר ואיך בונים עוגת קומות.

שאלות נפוצות:
ש: מה ההבדל בין גנאש מוקצף לרגיל?
ת: גנאש מוקצף יותר נוח לעבודה ויותר קל לעשות איתו מילוי חורים, הוא מתפקד כמו שפכטל ומומלץ במקרה של עוגה לא ישרה, וחוץ מזה- הוא כל כך טעים!
גנאש רגיל הוא במרקם של רוטב שוקולד.

ש: כמה בצק סוכר אני צריכה בשביל לעטוף עוגה בקוטר 24 ס"מ? 
ת: אני דוגלת בכמה שיותר- יותר טוב, חבל לגלות אחרי הלישה והרידוד שחסר לנו חתיכה קטנה... אני מרדדת בדרך כלל קילו ושומרת את השאריות לעוגה אחרת.

ש: מה קורה אם בטעות נקרע חלק מהבצק או יש סימן עם ציפורן או עם מהמחליק?
ת: אל חשש, ניתן ליישר אותו על ידי ליטוף בצק הסוכר עם האצבעות, אם לא עזר אז בשלב הקישוט של העוגה נשים על הפאשלה קישוט מבצק סוכר שיסתיר אותה.


זכרו, עבודה עם בצק סוכר היא מיומנות, קחו את הזמן לנסות, ואני בטוחה שתשתכללו!
העוגה הראשונה שציפיתי היתה נראית קצת גבשושית ומצחיקה, עם הזמן קולטים את טכניקת העיטוף.

בהצלחה!
אשמח לשמוע ולראות איך הולך לכם...

* הכנתי עבורכם באנר קטן אם אתם מעוניינים לשים אצלכם בבלוג, אתם מוזמנים להשתמש בו :)

מה עושה עלמה במצוקה? מה שהיא יודעת הכי טוב!

בבית אצלינו יש חלוקת תפקידים מאד ברורה של מי עושה מה:
יד ימיני מכניס למכונה ואני מקפלת (עדיין לא החלטנו מי שם בארון- יש מתנדב?)

אני מגהצת או יד ימין שולח לגיהוץ,
אף אחד מאיתנו לא מנקה את הבית (אלא אם כן המצב ממש רע!),
יד ימיני דואג לגינה (או לקרוא לגנן),
יד ימיני אחראי גם על החשבונות והמקלחות ,
ואני על הכלים וארוחות הערב,
קניות אנחנו בשותף- פעם אני ופעם הוא.
אבל משום מה, בצורה מאד לא מובנת, אני אמונה על נושא הטסט למכונית - השד יודע למה, איכשהוא אני צריכה ליסוע ל"מעוז הגברי" הכמעט אחרון (מלבד המוסך שגם עליו יש הרבה מה להגיד) ולדאוג לעבור את הטסט.

לילה קודם אני תמיד בלחץ "ומה אם אני לא אעבור, ומה אם אני אכשל", אז אני עסוקה, עסוקה בהכנות להראות טוב:
מורחת קרמים,
עושה פן,
ישנה את שנת היופי,
הכל מקדש את המטרה- לבלבל את האוייב, להסיט את תשומת ליבו מהמכונית ולעבור!

יום הטסט הגיע, אני מרגישה כמו לפני בחינות לשכה (לפחות!)
מתלבשת (מקפידה על מחשוף עדין ופוש אפ)
מתאפרת
נועלת נעלי עקב
ושמה על פני את מבט העלמה במצוקה ויוצאת לדרך!
(וליתר בטחון מעמיסה את הילדים מאחורה- בנות שאוהבות לפעמים להציק אחת לשנייה ותינוק שלפעמים צורח, להזיק הם לא יכולים, אני מקווה...)

איך עבר? נפלא!
הבנות נהנו לראות את אוסף הכובעים במכון,
הזאטוט נהנה מהמכוניות,
הבודקים היו מאושרים כי משעמם לא היה להם,
ואני? אני הייתי מאושרת שעברתי! (בלי לשלוף את נשק יום הדין (צעקות הילדים)
מצב win-win-win קלאסי (השתלמו הלימודים לתואר שני במנהל עסקים!)
-מצטערת שאין תמונות, קשה להיות עלמה במצוקה עם מצלמה...

אז עכשיו אתם מסתכלים (או קוראים) על בחורה שעברה את הטסט בהצלחה יתירה, לפחות עד שנה הבאה.

ואתן? רוצו בהמוניכים למבדק בפ"ת- הבודקים מקסימים, אדיבים ונחמדים, תמיד ישמחו לעזור לכל עלמה במצוקה.

תודה לכל הפרגון שלכם בפייסבוק שלי על המטפחות, בקרוב יהיו עוד! רוצים להזמין? צרו איתי קשר...

שנתחיל לאפות? אחת, שתיים, שלוש- לעבודה!

פספסתם את החלק הראשון של עיצו ב העוגות? לחצו כאן ותגיעו אליו בקלות!

עוגות הבצק סוכר נראות תמיד מרשימות ומיוחדות, חלק מהאפקט הוא בגלל הגובה של העוגה. רצוי שהעוגה תהיה בגובה 7-8 סנטימטר ומעלה.
איך עושים את זה?
יש כמה שיטות:

• להגדיל את כמות הבלילה ולשים באותה תבנית שאתם רגילים
• את כמות הבלילה הרגילה לשים בתבנית בעלת קוטר יותר קטן
• לאפות רגיל כמה עוגות נמוכות ולשים אותם אחת על השנייה עם ציפוי טעים בין השכבות (עוד נדבר על זה).

איזה עוגה מתאימה לציפוי בבצק סוכר?
עוגה יציבה (סוג של "לייקח" או חנק) שלא דורשת קירור (זוכרים שבצק הסוכר נמס בקור ולא סובל לחות? לא זוכרים? תקראו כאן)
ישנם הרבה מתכונים ברשת*, תנסו עד שתמצאו את שאהבה נפשכם...

המתכון המנצח שלי:
(אני בטוחה שלמתכון הזה יש הרבה וריאציות, זו הוריאציה שלי)

מרכיבים:
3/4 כוס שוקולית
1/4 כוס קקאו
1 כוס סוכר
1 כוס קמח תופח (להוסיף קצת סודה לשתייה)
4 ביצים
חצי כוס שמן קנולה
חצי כוס מיץ תפוזים

אופן ההכנה:
לחמם את התנור ל-180 מעלות.

לערבב את החומרים היבשים ולהוסיף אליהם את החומרים הרטובים,ו- c'est tout!

(ניתן לעשות במיקסר וגם ידנית עם מטרפה)

ואיך אפשר בלי הסו-שף שלי?

משמנים ומרפדים את תבנית האפייה (לרפד גם את החלק התחתון וגם את צדדי התבנית)

והופה! שופכים את הבלילה:

ולתנור.

כמה דגשים:

• בגלל שהעוגה גבוהה מהרגיל, צריך לאפות אותה יותר זמן אבל צריך להזהר שלא תשרף.
• מה שאני עושה בדרך כלל:
  מפעילה את הטיימר של התנור שיזכיר לי אחרי 40 דקות בערך לבוא לבדוק את העוגה, אם אני רואה שלמעלה כבר התקשה אבל בפנים נוזלי מידי (בעזרת שיפוד מעץ) , אני מורידה את הטמפרטורה של התנור וחוזרת שוב אחרי 20-30 דקות ובודקת שוב, אם צריך אני מעלה את הטמפרטורה וכך עד שהעוגה מוכנה (כאשר השיפוד יוצא כמעט יבש- אני אוהבת את העוגה עסיסית ולא יבשה)
• אתם רואים שמתחיל להישרף למעלה? כסו את העוגה בנייר כסף 

שהעוגה מוכנה, תניחו אותה בצד ותתנו לה להתקרר.
(אם בינתיים לא סידרתם את הבאלגן במטבח- הגיע הזמן, או שיש לכם גמדים קטנים ואז אתם יכולים להספיק לקפל כביסה, לקלח את הילדים, או סתם לשבת רגל על רגל...)

את העוגה יש להפוך (אחרי שהתקררה) על משטח שהוכן מראש (עדיף עץ כי העוגה הולכת להיות כבדה ואנחנו לא רוצים שהיא תסדק אחרי שנעטוף אותה בבצק הסוכר) - ניתן להשיג בכל חנויות היצירה בשקלים בודדים)

והופ, להפוך את העוגה

 להפריד את התבנית בזהירות ולקלף את נייר הפרגמנט

מ ו ש ל ם ! !

*יש לכם מתכון מנצח שמתאים לבצק סוכר? אשמח אם תשתפו!

**חלקכם שאלתם אותי איפה אני קונה את האביזרים, יש כמה חנויות כמו מתוק.נט בראשון לציון, מסיבה בעיר בגבעתיים ועולה על כולן היא "מותק" - השירות, העזרה והתמיכה בלתי ניתנים לתיאור ולתמחור!
ואפרופו מותק, ליהי מאגנת בוקר מעצבות אצלה בחנות יום שישי, לפרטים לחצו כאן.

כל ההתחלות.... קלות!!

הבטחות חייבים לקיים, טדאאאאאם, הסדרה מתחילה!

התחלתי בתחביב עיצוב העוגות לפני כשלוש שנים שהייתי בהריון עם האפרוח הקטן, אבא שלי קנה לי ספר ומאז אני מכורה!
למדתי הרבה מספרים מחו"ל, מהדרכות ברשת ומהפורום המקסים "אומנות בעוגות" של תפוז.

הפלוס של התחביב לדעתי, שלא חייבים לקנות אביזרים מיוחדים ויקרים, ניתן להסתדר עם הדברים שנמצאים בכל בית שמבשל ואופה, בשונה מתפירה שאם לא תהיה מכונת תפירה או בדים- יהיה קשה אֶפֶּעס לתפור...

מה כן לקנות?

(לחצו על התמונה להגדלה) 

• מערוך עץ או מערוך אוקלון
• מערוך קטן לרידוד החלקים הקטנים
• מחליק לבצק סוכר
• קורנפלור
• מכחולים בגדלים שונים
• CMC- אבקה לבנה הנילושה בבצק הסוכר על מנת להפכו לפיסולי
• צבעי מאכל ג'ל
• ובצק סוכר כמובן (כיום ניתן אפילו לקנות בסופר)

כמובן ניתן להתפרע עם חותכנים, אבקות איבוק, צבטנים, מקלות צבעוניים מיוחדים ושאר פינוקים אך הם לא הכרחיים לתחילת העבודה, אני נהנית לפנק את עצמי מידי פעם במוצר חדש.

המוצרים שיש בכל בית ורצוי שיהיו מוכנים "בשליף" תוך כדי עבודה:

• קערה קטנה עם קצת מים
• קערה קטנה ריקה
• קיסמי שיניים
• מקלוני פסטה
• שקיות סנדביץ'
• נייר מגבת
• סכין חד בלי שיניים
• נייר פרגמנט
• תבנית קפיצית (או רינג)
• אם יש - צלחת עגולה מסתובבת לגבינות, הרבה יותר זולה מהמקורי ועושה את אותו הדבר- ממש לא חובה!

חשוב לי לציין שזהו התחביב שלי, אני לא מתיימרת להיות מקצוענית או קונדיטורית או אחת שיודעת הכל... יש לכם הצעות/תיקונים/הערות? מכל מלמדי השכלתי, אשמח לשמוע!

כמה כללי אצבע חשובים:

• הבצק סוכר מתייבש באוויר, סיימתם ללוש אותו? הכניסו את השאריות לתוך שקית סנדביץ'.
• בצק סוכר טרי נדבק לבצק סוכר טרי בעזרת מים בלבד (אם הוא עדיין לא התייבש).
• כדי ללוש את בצק הסוכר יש "לפדר" את משטח העבודה בקורנפלור או באבקת סוכר (אני אוהבת את הקורנפלור- לשיקולכם)
• הבצק סוכר נמס במים ולא סובל חום, לכן יש לאכסן אותו במקום קריר ויבש.
• את העוגה המוכנה יש לשמור בחדר נעים, לא בשמש ישירה ובטח לא במקרר.

קדימה לדרך, שנתחיל לאפות?

אוף!!! מה עושים?

לאחרונה אני נתקלת בקשיים בהעלאת תמונות לבלוג, אם הבעיה לא תפתר בימים הקרובים, אאלץ לעבור דירה לפלטפורה אחרת... עמכם הסליחה בעיכוב הפוסטים.

האם גם אתם נתקלתם בקשיים? אשמח לשמוע איך הסתדרתם, כי התמיכה של גוגל לא עונה.

תודה!
שלכם, עינת.

חדשות טובות יותר וטובות פחות

החדשות הטובות- החגים נגמרו, יום הכיפור עבר עלי נפלא מזה 9 שנים, בלי הקאות, בלי הרגשת "חלישס", בלי להשבר לקראת צאת הצום והרצון לאכול.

החדשות הטובות פחות (חוץ מהעובדה שחוזרים לעבודה), האפרוח הקטן החליט שיהיה הרבה יותר מעניין בחג אם הוא יפתח את חיבור האף עם המצח ערב החג, הרי מה יכול להיות יותר מעניין מלבלות שעות בשניידר, לחכות לפלסטיקאי שיבוא לתפור את השובב, לגלות ששלחו לנו מתמחה בשנה הראשונה בחודש הראשון? אני לא יכולתי לחשוב על משהו יותר טוב לעשות... ואתם?

(מיותר לציין שהחלטנו ללכת לד"ר כהן, פלסטיקאי מומחה, בצורה פרטית- שחררנו את הפעוט עם החור מבית החולים ונסענו למרפאתו, שיתאמן על מישהו אחר, לא על האפרוח שלי)

אז הצום עבר עלי יחסית טוב כי לא חשבתי לרגע שאני מתה מרעב, שהבטן נדבקת לי לגב ושאני מאד צמאה, רוב הזמן עבר בלרדוף אחרי השובב שחזר להשתולל.

מסקנה? עדיף להקיא ולא להצליח לעבור את הצום, העיקר שיהיו בריאים.

אחרי הורדת התחבושות והתפרים, מי חתיך של אמא?

עוד חדשות טובות: זכיתי בבלוג קנדי (הגרלה) של tzik, איזו שמחה היתה בבית! תודה tzik על מתנה משגעת! הנסיכה הגדולה אימצה אותה מייד.

ועוד חוב אחרון להיום- השתתפתי במפגש פורום של תפוז, פגשתי בנות מקסימות, מפרגנות ותומכות, היה כיף! תודה (באיחור) למלי חוט ומחט המקסימה על האירוח וההדרכה המקסימה... אלו הקופיפים שיצאו לי, נקראים בשם קופיקו וקופיקה, אומצו על ידי הילדים (לצערי הקופים לא תמיד מתנהגים כל כך יפה, לטענת הילדים, אז הם שמים אותם בפינה... ואז מתחשק לי לתת אותם לאימוץ על ידי ילדים אחרים- יש דרישה?)

עכשיו אפשר לנשום לרווחה, הזמן מתפנה לחזור לכתוב וליצור...

ה י כ ו נ ו  ה י כ ו נ ו ! !

יש לי רעיון לפינה חדשה אם תהיה דרישה, רוצים ללמוד לעצב עוגות צעד אחרי צעד? בקרוב מאד יהיו הדרכות מצולמות שכל אחד ואחת תוכל לנסות.
נתראה ממש בקרוב!

הוצאת קיטור שנייה לפני השנה החדשה...

עבר כמעט חודש ואני עדיין חסרת מוזה, נפגשתי עם חברות הערב לשיחת תרנגולות (חלי, את מלכה על היוזמה!) והן רצו לבדוק שהכל בסדר, למה אני לא מעדכנת בבלוג, אז כן, הכל נפלא, אבל המוח שלי דיי מתאושש מהחופש הגדול, על מה אני אכתוב?
על קורותי בטיול במשך שבועיים? את זה אתם יכולים לקרוא ולמצוא לבד בגוגל- יש מלא ישראלים שכותבים המלצות על היער השחור.

איך היה לטיייל עם הילדים?
היה קריר (13-18 מעלות, לא חלום?)
משעשע (ביקרנו עם הילדים במוזאין האומנות היפה "קונץ מוזיאון", הקטן נהנה להצביע על אברי המין של הפסלים והראה בקיאות יתירה, הקטנה רצתה לחוש את צבע השמן בתמונות השונות בידיים, והגדולה יצאה חמושה במצלמה לצלם את התמונות שהיא אוהבת כדי שתוכל לשחזר בבית

בואו נגיד ככה- ליוו אותנו במשך כל הסיור עשרים עיניים אם לא שלושים של השומרים והם נשמו לרווחה ש"המשפחה הלא מתורבתת" יצאה כבר מהמוזאון.

היה מאד מעשיר (הקטן למד לזהות פרארי, מרסדס, פורשה, פולסוואגן ו-ב.מ.ו)

למד איך לקבץ נדבות מסבא אמוץ למתקנים השונים הפזורים במרכזי הקניות השונים תוך הושטת יד, פילבול העיניים וחיוך שובה לב תוך שהוא אומר- בבא, ביא כסף)
על הנופים המדהימים

או על הגיבוש המשפחתי  (פה הציניות\ציניים שבכם לא יאמינו לי, אבל כן, גיבוש, לטוב ולרע, אז נכון שהיה רגע או שניים שהתחשק לי להשאיר את הילדים ביער השחור עם פירורים כמו את עמי ותמי ולראות אם יצליחו למצוא את דרכם חזרה, אבל היו מלא רגעים של בדיחות, המצאת שירים, משחקי מילים, של פאן אמיתי!)
או על הגרמים והצרפתים הדיי מעצבנים, גאוות היחידה שלהם לא מועילה בכלום, העיירות נסגרות מוקדם, חיי הלילה שואפים לאפס, ובטלויזיה? התקווה האחרונה מדובבת לגרמנית...

או יותר טוב, אני אכתוב על השבועיים הנותרים, של החופש הגדול, על זה שאזרתי אומץ ולקחתי שלושה ילדים לסופר והכרטיס לא הסכים לעבור, ואני עומדת בקופה עם המצרכים (או שמא ילדים צורחים) מקללת את מוטי מהבנק שהשד יודע מה הוא שינה בהגדרות, ואת הצבא שנזכר לגייס אותו בדיוק בחופשת אוגוסט, וכולי נוטפת ומזיע, ביד אחת מנסה בפלאפון לתפוס את הבנק, ביד שנייה מנסה לשמור שהאפרוח לא יברח החוצה, ואם היתה יד שלישית הייתי מצליחה למנוע את פתיחת שקיות הממתקים בעגלה- שלא שילמתי עליהם עדיין, למזלי עופרה, המלאך הגואל שלי, המצילה שלי, שמעכשיו כולם ירצו להיות חברים שלה, הצילה אותי, בתושייתה הרבה, הצליחה לתפוס עבורי את הבנק ולסדר את הברוך (זו באמת הזדמנות נהדרת לשלוח לך נשיקה גדולה וחיבוק ושוב להגיד תודה תודה תודה!)
ולכם קוראי החביבים אני ממליצה: חוץ מרופא מקרבה ראשונה שחייב להיות לכל אחד (ובעל תומך כמובן), אתם רוצים למצוא חברה בכירה שעובדת בבנק ... מנסיון, זה רק מועיל!

או לכתוב על זה שאני פסיכית, ובלי לשים לה מחקתי ליד ימיני את החומר החשוב והלא מגובה בשום מקום אצלו מהדיסק און קי.

או שהתפתתי להסתפר קצר, קצר מידי,

ולספוג הערות מנומסות אך לא כל כך נחמדות מהסובבים אותי כמו "למה הסתפרת?", "איזה טיפשה, טוב, נו, יגדל לך, אבל בינתיים תאספי את השיער- הוא נראה זוועה", או (הכינוי שהכי אהבתי,) הדביקו לי במשפחה את הכינוי "דורה", או שהפֶּאָן (מלשון פֶּאַנִית) אמר שהוא לא אוהב איך שהספרתי, אני נראית מוזנחת ואין שום סיכוי שבעולם שהוא יסדר לי את הפאה.

אה, ושרבתי עם ההורים שלי (כבר הספקתי להשלים איתם).

או על ההסתגלות של הילדים במסגרות- בהדרגה... כל כך בהדרגה, שעוד לפני שאני עוזבת אותם בגן צריך להחזיר אותם, אבל לא את כולם באותה שעה, יוצא שכל הבוקר אני מבלה במכונית הלוך ושוב, מוציאה ילדים ומכניסה בחזרה לאוטו.
ועד שסופסופ הקטן כבר אולי יתרגל (כאילו יש סיכוי, בשנייה שהוא מתעורר בבוקר הוא אומר לא רוצה לגן,  רוצה להשאר בבית, הכי כיף) כבר שוב יוצאים לכמה ימים חופש לר"ה...

או על זה שהתחלתי מלא פרוייקטים אבל מתקשה לסיים, החדר שלי נראה כמו אחרי סערה,, אפילו בשבילי הוא כבר מבולגן מידי, ויש לי קיבה קשה לבאלגן...

והנה, מכלום יצא שאמרתי הרבה, ככה זה דרכו של קיטור...

אז אם שרדתם והגעתם עד לכאן (או שחסכתם לעצמכם ודילגתם לסוף),ולי נשאר (מלבד לקטר) לאחל לכולכם שנה טובה, שנת בריאות ושיגשוג, שנה יצירתית, שנה של מציאת פתרונות לכך הבעיות באשר הן, שנה של הרבה פוסטים מוצלחים, שנה של סיעתא דשמיא, שנה שבו יתגשמו כל משאלות ליבנו לטובה, אמן!

 נ.ב.
לכל אלו שמחפשים רעיונות יצירה מיוחדים לראש השנה לרגע האחרון, אני ממליצה לקפוץ לבלוגרית המוכשרת זיקוקית, בבלוג יש הדרכות פשוטות ומדהימות  וממש מתאימות לכאלה שאוהבות לחכות לשנייה האחרונה (כמוני למשל)... מומלץ בחום!

נ.ב.ב
ולפני שתגידו (במיוחד אתה אח יקר) שאני מומחית בקיטור, ממליצה לכם לקרוא את הבלוג של מקופלת, כל מילה בסלע, לא הייתי יכולה לנסח את זה טוב יותר! אני בעד מהפכה, ויהי מה!!! ויוה לה רוולושן!!!!

מי האמא הטובה בעולם? ממש לא אני...

החופש הגדול לקראת סיום, אני רואה כבר את האור בקצה המנהרה, אני ממש שומעת את שריקת הסיום...(גם לכם זה מרגיש ככה?) בינתיים אנחנו מנסים להנות מכל רגע של ביחד, של טיולים, של כיף וצחוקים, של ריבים ושל גיבוש משפחתי, אני לומדת להכיר את הילדים מחדש, לומדת להכיר את החוכמות שלהם... שבועיים תמימים של טיולים עם הילדים, 24 שעות של ביחד, בלי עבודה, בלי פלאפונים, רק עם חיבור מידי פעם לאינטרנט.

הנסיכה הקטנה שלי היא ילדה מיוחדת, ילדה שנראית כמו אפרוח אבל עם "וואחד" קול, אין סיכוי שלא תשמעו אותה או מתעצבנת או מתפקעת מצחוק, ילדה שקונה נעלי ספורט אבל קוראת להם נעלי קסם כי הן נותנות לה הרבה כח לקפוץ ולהשתולל, ילדה עם הרבה קסם וחוכמה.
באחד מהימים שטיילנו דיברנו שתינו שיחת בנות, והיא בלי בושה (זה מה שיפה אצל קטנים, בשונה מהגדולה שיותר מחושבת במה שהיא אומרת, היא כבר מבינה את עניין "תן-קח") אומרת לי "אמא את יודעת, שאבא הוא האבא הכי טוב בעולם", ואני בטבעיות אמרתי לה "ברור, ואני האמא הכי טובה בעולם"
האפרוחית מסתכלת עלי בעיניים גדולות ועונה- "לא את לא, אמרתי שאבא הוא הכי טוב בעולם".
ואני מנסה לרצות, "אבל באמת לולי, אני לא האמא הכי טובה בעולם?" ומנסה לעשות פרצוף עצוב.
הייתי צריכה להבין שאין לי סיכוי כי היא מייד מסבירה: "תשמעי, אבא משחק איתי, מדגדג אותי, משתולל איתי, כך שלך אין סיכוי מולו. אבל אם תרצי, אני אתן לך הזדמנות, תוכלי לנסות להשתולל איתי, אולי תצליחי, כי אבא ממש מעולה. (כל השיחה היתה תוך אכילת עוגת שוקולד) אבל את יודעת? יש לך תקווה, כי העוגה שלך היא העוגה הטובה ביותר בעולם!"
אני לא אחת שמוותרת, אני לא אפסיד, ועוד ליד ימיני (בינינו? ממש אין לי סיכוי מולו, הוא אשף עם הילדים!) אני מקשה: "אבל מי אפה את העוגה הטובה בעולם אם לא האמא הטובה בעולם?"
האפרוחית מניחה את המזלג, מפסיקה לאכול ואומרת "היא לא עד כדי כך טובה" והולכת בלי לסיים לאכול.

יצאתי קירחת, גם לא האמא הטובה בעולם וגם לא בעלת העוגה הטובה בעולם.

בנושא אחר שאני לא הכי טובה בו בעולם אבל בינתיים מחזיקה מעמד: מבצע "יוצאים מהארון"

לקראת הנסיעה תפרתי תגיות למזוודות (בצורה דיי ערבית אם יורשה לי לציין, ככה זה שמנסים לתפור עם זאטוט על הברכיים כי הוא רוצה לעזור ואפרוחית שרוצה לשמור על אחיה על הרגל השנייה).

והצילום? נעשה בשנייה האחרונה, שיראה אותנטי...
ההדרכה לתגית לקוחה מכאן.
וכדי לחסוך זמן בלמצוא את הדיסקים תוך כדי נסיעה, נתפר מחזיק דיסקים (הפעם אין לי תירוץ לעבודה הערבית, מלבד שלא היה לי כח להכין לבד את פס האלכסון, ולקנות אני לא יכולה...)

מזהים את מוטיב איקאה?
לקוח מהדרכה הזאת.

תודה לכולם עם החיזוקים שקיבלתי על המבצע! אשמח לשמוע איך אתם עומדים בו, אני בינתיים "פיספסתי" קנייה של בדים אירופאים מקסימים ויקרים בטירוף, שבכיתי עליהם כמעט שבוע...(יד ימיני לא היה שותף לבכי, הוא דווקא דיי זרח, לא ברור למה :-O)


ובינתיים אני מחזיקה אצבעות לכל המשפחות באשר הן שמנסות לשרוד את החופש הגדול בחום הכבד...עוד 17 ימים והחופש שלנו מתחיל (לא בכמה הימים הראשונים של ספטמבר כי יש ימי הסתגלות, כנראה למורים ולגננות קשה אחרי חודשיים שלא לימדו, צודקים...ואחרי זה החגים, אבל נחמד לחשוב שזה עוד 17 יום מאשר 37 ימים,לא?! )

גמילה, ולא מחיתולים...

שלום, שמי עינת ואני מכורה, מכורה לחנות של חומרי יצירה, לליטוף הבדים בחנות בדים, מכורה לנחלת בנימין ולחנויות הסידקית באשר הן, לאמזון ולאטסי וגם לעוגיות אוריאו ושוקולד, תעיד על כך שותפתי לחדר בעבודה, (מכורה גם לך יד ימיני, אבל זה בינינו).

25 ימים עברו מאז העידכון האחרון...
25 ימים בלי קניות, בלי להסתובב בחנויות,
25 ימים של סבל וגעגוע
25 ימים שבו לא גוהץ כרטיס האשראי (מוטי מהבנק- מקווה לא להשבר בקרוב, תמצא לך בונוס סופשנה מלקוח אחר)
25 ימים תמימים של חשבון נפש וספירת מלאי של הציוד בארון.

אז כן, יש לי בעיה והפעם לשם שינוי אני לא טומנת את ראשי בחול כמו פולניה טובה
אני לוקחת החלטה לקחת את עצמי בידיים ולכריז על מבצע "יוצאים מהארון" (מקווה להצליח להתמיד בו יותר מההחלטות שקיבלתי על עצמי ולא עמדתי בהם, אני חושבת שהחלטה כמו זו שקולה כנגד 35 החלטות, אז בואו ונקרא להחלטה זו החלטה 41).

מה במבצע "יוצאים מהארון"?
להחזיק כמה שיותר ימים בלי קניות של סתם (גם קניות מהאינטרנט)
להתחיל להוציא את הבדים/חומרי יצירה מהארון ולתחיל להשתמש בהם לפרוייקטים שונים (ויש הרבה).
(המבצע לא תקף אם אני נמצאת פיזית בחו"ל, או לאנשים שקונים לי בחו"ל)

קדימה, מי מצטרף אלי?
בבקשה תצטרפו אלי... אני יורדת על ברכי בתחינה, אני צריכה שיחזיקו לי את היד ויעודדו אותי, שלא אסבול לבד (פולנייה נשארת תמיד פולנייה) 
הצטרפתם? אתם יכולים להשתמש בכפתור בשמחה! רק לחצו עליו קליק ימני והוא שלכם.

ומה עם ההתמכרות לשוקולד? פרה פרה, אתם לא רוצים לראות אותי חוטפת קריז  :-)

מי אמר לא טעים לי? כולם...

לא יודעת איך אצלכם אבל אצלי הילדים הפסיקו לאכול ארוחת ערב, הגדולה אומרת שנמאס לה, הקטנה אומרת שהיא אכלה בגן בצהריים ובכלל אני לא מבינה כי אני לא מקשיבה לה כי היא סיפרה לי כבר, והקטן- התחיל לעשות "תצו תצו" עם הפה וכשהוא לא רוצה הוא אומר- לא אוסה לאכול, רוצה אסדה ואונוע (קסדה ואופנוע, שויין, העתיד של הילד שהוא רוצה להיות שליח פיצה, מקווה שלפחות הטיפים יהיו טובים)
יד ימיני טוען שזה בגלל שאני לא מגוונת בארוחות הערב ומבחינתו כל ערב פיצה יהיה אחלה גיוון.
לא מגוונת?! אני אראה לו מזה לא מגוונת!
חזרתי לבלוג : "בצק אלים(קישור)" ומצאתי מתכון קל, זריז עם רכיבים זמינים (במיוחד עגבניה רכה, זה תמיד יש לי בשפע) והכי חשוב עם פסטה-רכיב מרכזי אצלינו בבית, בלעדיו הארוחה היא לא ארוחה.
הושבתי את הילדים מול הטלויזיה כשחזרו מהגן, התעלמתי מהצעקות כדוגמאת "אמא היא משכה לי, לקחה לי, הרביץ לי, דחף אותי", ושמתי מים להרתחה.

בינתיים שמתי פלסטר לקטנה, נישקתי, החלפתי חיתול, פייסתי.

שמתי את הפסטה והכנתי את העגבניות

בינתיים הקטן הביא לי פיצה וביקש תשלום, הקטנה נכנסה לשירותים והקטן דחף אותה לבפנים, הגדולה נעלמה- בטח שוב מול המחשב/טלויזיה, נשפכו מים על הרצפה ונחתכתי.
זהו הפסטה מוכנה, עשיתי הכל לפי ההוראות,
הוצאתי כוס מי פסטה,

סיננתי,
שטפתי (אוף, כח ההרגל- לא צריך לשטוף)
ערבבתי,
שילבתי,
חיכיתי,
טדדאאאם, מוכן!

קראתי לילדים (הגדולה עסוקה תרד אחר כך) הקטנה והאפרוח בחוץ מדסקסים אם הזנב של חתול זה בולבול או זנב, הקטן טוען שזה בולבול ארוך והקטנה נשפכת מצחוק ומסבירה לו שזה ז-נ-ב, לחתול אין בולבול, אין פיפי ואין טוסיק, הוא חתול (ברור, לא?)
הכנתי שולחן חגיגי, הבית התמלא ריחות, הילדים התיישבו נרגשים שיש משהו שונה,
מבט אחד הספיק להם להבין שאוכל מאחר צהריים של בישולים, לא יצא להם, ניחמתי את עצמי שהכל בגלל ששטפתי את הפסטה, ייה רייט.
נשארתי ישובה ליד השולחן לבד, אוכלת פסטה (לי היא היתה טעימה) ומי שלא רוצה שילך לישון רעב!
זה החזיק מעמד בדיוק חמש דקות!
מזל שצפיתי מראש את התגובה והשארתי חצי מהכמות של הפסטה ללא רוטב- היא נחטפה ולוקקה מהצלחות כאילו לא ראו אוכל מעולם.
כשהגיע יד ימיני, התנהג כמו גיבור- אכל, חייך חיוך מנומס, ניסה לעשות קולות של הנאה ושאל- מחר נזמין פיצה?

בהצלחה לכולנו בחופש הגדול!