וורום, וורום... עיצוב עוגת אופנוע בקלות (יחסית)- חלק 2

לקריאת כל ההדרכות, לחצו כאן

בחלק הראשון של ההדרכה, ציפינו עוגה בבצק סוכר, עיצבנו אותה כמו גלגל וצבענו אותה בשחור.
בחלק הזה נבנה את האופנוע (בזמן שהצבע שעל העוגה מתייבש).
(שאלו אותי למה צבעתי את הבצק בשחור ולא קניתי מוכן, אפשר לקנות וזה חוסך גם זמן אני מניחה, אני התעצלתי ליסוע לחנות...)

 החומרים הדרושים לחלק הזה:
בצק סוכר פיסולי (הכוונה עם CMC) בצבע שחור, אדום, אפור, צבע גוף
שיפודים
קיסמי שיניים
אבקת איבוק כסופה
אלכוהול 95% (לא חובה, אפשר מים או ויסקי)
חתיכת קלקר או קופסת נעליים


לוקחים 2 כדורי בצק סוכר בצבע שחור

 משטיחים את העיגולים ויוצרים 2 עיגולים שיהיו הגלגלים של האופנוע
(מומלץ בשלב הזה לחרוץ סימנים על הגלגלים, אני שכחתי לעשות את זה והוספתי בהמשך)

מכניסים 2 שיפודים ארוכים לתוך הגלגלים

יוצרים מן צורת טיפה מחתיכת בצק סוכר בצבע שחור וכניסים 2 קיסמי שיניים משני הצדדים

חשוב לפסל בחתיכה מקום קצת מוגבה (מיכל הדלק יהיה עליו)

ומקום קצת מונמך (מקום המושב של הדמות)

 מחברים את שלושת החלקים

נועצים את השיפודים בקלקל (לי היתה רק קופסת נעלים, חוררתי אותה קודם, ונעצתי את השיפודים בה)
לוקחים 2 עיגולים אפורים קטנים

משטיחים את העיגולים ומדביקים בעזרת טיפת מים ומכחול על הגלגל)
- לאלו שמקפידים על הפרטים הקטנים ואוהבים שהכל ישר ומיושר, יכולים לרדד חתיכה אפורה, לקרוץ עיגול ואז מקבלים עיגול מדוייק)

ושוב לגלגל השני
עכשיו אפשר להתחיל לשחק עם חלקי המנוע השונים של האופנוע

עם בצק פיסול בצבע אדום, מוסיפים את החלקים העליונים של הגלגלים (שאין לי מושג איך קוראים להם)
איך?
מגלגלים נחש מהבצק האדום,
משטיחים אותו,
מדביקים אותו בעזרת טיפת מים

 מבט מלמעלה:

 כעת נוסיף פנס בעזרת בזק פיסולי שחור
ואת מיכל הדלק בצבע אדום

מבט מקדימה על הפנס:

יש לכם עוד כח?
נפסל את המושב של הנהג
בשלב הזה ניתן להוסיף פרטים (חירור בעזרת גלגלת או קיסם למשל)

חלקי האופנוע מוכספים, כדי ליצור את האפקט הזה, עלינו לצבוע את החלקים האפורים בצבע כסף (השלב הזה הוא לא חובה, אבל אין ספק שהוא מקפיץ נראות האופנוע)


החומרים הדרושים:
פלטה/צלחת
מכחול דק
אבקת איבוק כסופה
אלכוהול 95% /ויסקי/מים

 נשים בפלטה מעט אבקת איבוק כסופה

נוסיף כמה טיפות של אלכוהול
לערבב
ולצבוע בעזרת המכחול את החלקים האפורים

 (קשה לראות, אבל תסמכו עלי, החלקים מוכספים)

עכשיו לטסות של האופנוע:
נשטיח עיגול שחור

 בעזרת צנטר מס. 1 נחורר
(אם רואים שהבצק נדבק, אפשר לטבול את קצה הצנטר בקצת קורנפלור)

נוציא את שאריות העיגולים בעדינות ונדביק בעזרת טיפת מים על הגלגל

 אופנוע בלי אגזוז?
הצחקתם אותי!
נוסיף גם אגזוז (או לפחות משהו שנראה כמו אגזוז)

כידון:
נגלגל נחש
נכניס תמיכה (קיסם שיניים)
את הקיסם לא נחדיר עד הסוף, על מנת שנוכל לקפל וליצור מקום אחיזה לידיים.

נצמיד
ונחזור על התהליך גם בצד השני

אם צריך, תנו תמיכה גם למקום אחיזת היידים (תלחצו על התמונה להגדלה על מנת שתוכלו לראות ששמתי שיפוד דקיק)

חשוב לשים לב,
כל מה שעושים בצד אחד של האופנוע, צריך לעשות גם בצידו השני... אל תשכחו :)

ההדרכה הבאה תהיה טיפול בנייר אכיל ופיסול הרוכב.

נשיקות,

איך יודעים שבא אביב? מסתכלים בכיסים! חג שמח!

שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה,

אָבִיב הִגִּיעַ, פֶּסַח בָּא!

שִׂמְחָה רַבָּה, שִׂמְחָה רַבָּה,

אָבִיב הִגִּיעַ, פֶּסַח בָּא!

תָּפְרוּ, תָּפְרוּ, תָּפְרוּ לִי בֶּגֶד עִם כִּיסִים.

מִלְּאוּ, מִלְּאוּ, מִלְּאוּ כִּיסַי בֶּאֱגוֹזִים.

מילים: בלהה יפה (נכון החכמתם עכשיו?)


אין כמו האביב הפורח,
זמזום הברחשים והייתושים,
האלרגיות והאבק,
הצינון הבלתי פוסק כי לא יודעים אם חם או קר,

אצלינו בתקופה הזו, הילדים אוספים שבלולים ושבלולות (ולא שוכחים לצלם כל אחד ואחד, אם הם היו יכולים, אני חושבת שהם היו ממספרים אותם)

מגדלים אותם (איזה מזל שיש קופסאות של בצק סוכר...)

מאכילים אותם,

מוציאים אותם לטיול באויר הצח

ובסוף הם נלקחים לחווה שנמצאת בגן של הנסיכה הצעירה (מסתבר שאנחנו לא בעלי התחביב היחידים).

כשבדקנו מה שלומו של דביקי (השבלול שבתמונה) כעבור כמה, הנסיכה סיפרה לי שהוא התייבש.

למה?
היא לא יודעת, אב

כי הוא לא שתה מספיק.

אפרופו התייבש,

המייבש שלי התחיל להשמיע קולות,
אבל לא סתם קולות, קולות תרועה של חריקה, גסיסה וקללות למיניהן.
למה?
ככה.


יד ימיני נדרש לטפל בעניין
וכמו גבר שרמנטי ומוכשר,
הוא חגר את חגורת הכלים,
הקפיד על כיסוי החריץ (הרי הוא לא באמת שיפוצניק...)

ניגש למכונה,

הסתכל,

הפעיל,

הצמיד את הסטטוסקופ לשמוע,
התלבט איזה כלי להוציא מהחגורה,

הוציא את הנייד

וחייג לטלפון של השירות שמודבק על המייבש.

(הזהרתי אותכם שהוא מוכשר, לא?)

כשהגיע טכנאי המייבש,
הטכנאי חגר את חגורת הכלים,
התכופף למכונה (חוסכת לכם תמונה, בואו נגיד ככה: הצלחתי לצלם רק את החריץ)
הוציא את המכונה,
הצמיד את הסטטוסקופ לשמוע,

פירק אותה לחתיכות
ולבסוף זה מה שיצא:

ואני מתפלאת איך זה קרה?
מסתבר שבקלות אם לא מרוקנים כיסים,
מצאתי את הגבר הקטן בחצר,
עם כיס גדוש

ומה היה בפנים?
מבטיחה לכם שלא אגוזים....

הילדון מסביר לי שהוא חייב את כל המכוניות לעבודה,
רכב אחד צריך ליסוע לדואר
השני לעבודה
האחר לגן
האחרון בשבילו
והמוצץ? הוא צריך אותו ללילה.
ברור לא?


וזה אותו ילדון שאוהב לשלב טעמים חדשים כמו הכריך הזה:

שוקולד עם מלפפון, יאמממי...
או שלא...
(בעתיד בטוח יחטפו אותו בעלית/אוסם...)


אז לקראת חג הפסח, אני מאחלת לכולכם
חג של בשורות טובות,
חג של "ביחד" (אבל עם גבול, זה יכול להיות גם קללה)
חג של צחוק
חג של פריחה,
ושל שמחה,
חג של התפנקות (ולא יותר מידי במטבח)
חג של קלוריות טעימות,
חג של חום ואהבה ומלא שמחה,
ושיחזירו כבר את גלעד שליט!!

 

וורום, וורום... עיצוב עוגת אופנוע בקלות!

רוצים לקרוא את שאר ההדרכות? לחצו כאן

אם יש משהו שמפחיד אותי, זה פיסול מורכב,
במיוחד אופנוע.
כבר תקופה ארוכה אני מחפשת הדרכה לפיסול אופנוע, הדרכה שתראה לי את החלקים השונים, איך לחבר, את הסדר הראוי, אבל לא מצאתי,
לא ברשת,
לא בפורומים,
אז סוף סוף אזרתי אומץ לעצב עוגת צמיג עם אופנוע מבצק סוכר,

זה היה יחסית קל,
לא קצר,
אבל כיף אמיתי!

את ההדרכה אני אחלק לשלושה חלקים

חלק ראשון: עיצוב העוגה בצורה של צמיג
חלק שני: פיסול אופנוע מבצק סוכר
חלק שלישי: הדבקת נייר אכיל על עוגה ועיצוב דמות הרוכב

שנתחיל?

צריך עוגה טעימה מצופה גנאש שוקולד (לא חייבים גנאש, אפשר שוקולד למריחה או ריבה)

עוטפים את העוגה בבצק סוכר בצבע שחור

הערה:

קשה להגיע לצבע שחור בכזאת כמות גדולה של בצק, והאמת? חבל לי על הילדים עם צבע המאכל, לכן אני צובעת בצק לשחור בהיר)

ועוטפים את העוגה (רוצים להזכר איך? לחצו כאן)

לפני שהבצק מתייבש, לוקחים גלגלת קטנה או סכין בלי שיניים ומתחילים לחרוץ את הסימנים של הגלגל
בהתחלה באמצע,
מוסיפים את החריצים של הגלגל

ממתינים שהבצק ייתקשה קצת לפני הצביעה של הגלגל בשחור.
למה?
כי אם אני אתחיל לצבוע את העוגה כשהבצק רך, עלולים להיווצר סימנים של המכחול, לכן אני מעדיפה לחכות.

כעבור חצי שעה בערך....

החומרים הדרושים לצביעת העוגה:
צבע מאכל שחור
אלכוהול 95% (ראו הערה בסוף)
מברשת נקייה רחבה

בצלחת /קערה/בפלאטה שמה כמה טיפות של צבע מאכל

מוסיפה אלכוהול (אין לי מידות, פשוט לפי העין)
מערבבת את הצבע

ומתחילים:
טובלים את המכחול בתוך הצבע
צובעים את הבצק

אם צריך, מוסיפים עוד אלכוהול (תמיד צריך להוסיף אלכוהול, צבע לעומת זאת, כמעט לא צריך כי המברשת ספגה הרבה מאד צבע)
הערה:
האלכוהול מתנדף מהר, לכן תמיד אני מוסיפה עוד (ולפעמים גם שותה...חחח...)

והעוגה מוכנה.

עכשיו צריך לחכות עד שהצבע יתייבש.

הערה נוספת:
בצביעה עם צבעי הג'ל, לא חייבים להשתמש עם אלכוהול 95%, אפשר עם מים או עם ויסקי.
רק שימו לב, אם צובעים עם מים, זמן הייבוש ארוך יותר.

נכון קל?
בהדרכה הבאה נפסל את האופנוע, אז תבואו עם המון מצב רוח!
בהצלחה!

חמישה ימים של שכרון חושים...

****************************************************************************************************
תודה לכל מי שכתב מילים חמות, עידד וניחם אותי על סבא שלי, חיבקתם אותי חיבוק וירטואלי חם ואוהב! תודה!

****************************************************************************************************

הילדים שלי :
מקסימים,
אדיבים,
חמודים,
חכמים,
אוהבים,
מצחיקים,
אוהבים חיבוקים ונשיקות,
אכפתיים לזולת,
אחים טובים,
ואת כל זה אני אומרת בצורה אובייקטיבית לחלוטין, בלי שום דעות קדומות ובלי שום הטיות לב.


אבל לפעמים הם גם:
יכולים לעצבן,
יכולים לצרוח סתם כי מתחשק,
יכולים לא לשתף,
יכולים להרביץ ולצבוט,
יכולים להציק,
יכולים להתחצף,
והשיא : עושים את הכל, כולם ביחד.


לא ארחיב בתיאור כי אם יש לכם ילדים, אתם בטוח מכירים את ההרגשה, ואם אין לכם ילדים- עדיף לחסוך מכם את התיאורים שמא לא תרצו להביא ילדים.


לכן כשיד ימיני שאל אותי אם בא לי לצאת לחופש לכמה ימים ללונדון,
לא חשבתי,
לא שקלתי,
פשוט אמרתי כן.
ולפני שאחטוף רגליים קרות הזמנתי כרטיסים,
שריינתי את ההורים של יד ימין (שכבר שכחו איך היתה החופשה הקודמת, וזה מסביר למה הם הסכימו)
הסברתי לנסיכה האחראית איך מפעילים מכונת כביסה,
קיפלתי את ערימות הכביסה (איזה מזל שהיה לי תירוץ) מתחילת השנה בערך,
השארתי פתק איך נותנים אקמול, אוטידין ושאר תרופות כדי להקדים את חוק מרפי,
התייעצתי עם חברות מהרשת מה מומלץ (תודה זהר!),
ארזתי מזוודה,
לטיול הצטרף אלינו עוד זוג חברים טובים עם אותו "גורל",
שריינו חדרים אצל חברים טובים מאותה "חבורה" בלונדון,
וטסנו,
בלי לשאול לאן (לונדון, פריז או רומא, זה לא משנה, מצידי גם חמת גדר)
או כמה
נסענו כאילו אין אתמול או מחר, פשוט חיינו את הרגע.


עזבנו את הכל, כי מה לעשות, לונדון מחכה לי...(והפעם זה באמת לונדון, לא סתם נסיעה לשלומי.)


היה נפלא!
הילדים הסתדרו (בערך)
סבא וסבתא שרדו (בערך, אבל להם יש שנה להתאושש עד החופשה הבאה)


ואנחנו?
טיילנו (אהוד- אולי לא טיילנו כמוך, אבל מה לעשות, אנחנו פדלאות, חיפשנו בתי קפה לשבת ולאכול- אנחנו בעד טיול קולינארי),
ראינו מקומות חדשים,

נשמנו אויר אחר ,

במשך 5 ימים לא הפסקנו לצחוק,
כחלק מהתערבות עם יד ימיני וחברו הטוב, התחלנו עם שוטר בבית המלוכה שממש רצה להצטלם איתנו,

ערב אחד עשיתי מכירה של אביזרי השיער שאני תופרת ומייבאת,
וכמובן, איך אפשר בלי ליסוע באוטובוס האדום? (יותר נכון ישנו שנ"צ באוטובוס האדום, לטייל זה ממש קשה!)
ראינו שני מחזמרים:

ממה מיה:


ובילי אליוט:


טיילנו ברחובות עם חלונות ראווה מהממים,

 ואם אי אפשר לאכול, אז לפחות לצלם...

היה פשוט מושלם.

וכמו כל דבר טוב, גם הוא נגמר.

חזרנו הביתה,
הילדים קיבלו אותנו בחיבוק גדול,
בבלונים,
ובמכתבי "ברוכים הבאים" (חוץ מהמכתב של האחראית הגדולה שעליה נפל רוב הנטל,
היא ביקשה שלא ניסע יותר לחופש כי הקטנים רצו רק אותה,
וקשה היה לה לכבס,
לשמור,
לקלח ולהאכיל,
ועכשיו היא צריכה חופש)

אז תודה רבה לאמוץ ושולה המקסימים, ששרדו חמישה ימים קשים,
נתתם לנו כל להמשיך עוד חודשיים לפחות :)

ואני?
בינתיים רגועה,
לא מתעצבנת בקלות,
מסוגלת להתמודד,
כמו חדשה.

חברה טובה אמרה לי לפני הנסיעה, שאמנם זה קשה לעזוב את הילדים, אבל ברגע שמצליחים לעבור את הנסיעה הראשונה, חושבים רק מתי תהיה הנסיעה הבאה...

אז לאן אתם ממליצים ליסוע בפעם הבאה?

סבא אברהם

סבא אברהם שלי נפטר שבוע שעבר,
מיותר לציין שהשבוע עבר בעצב לכולנו,
איבדנו אדם חכם, אוהב, שלא מתעסק בשטויות.
כשהיה מטלפן אלינו הנכדים מידי שבוע לשאול מה שלומינו ומנתק אחרי שהמשימה הושלמה (ומשאיר אותנו מדברים לעצמנו באמצע משפט).

אדם שקרא למכונית- מכונה והיה צריך להתייחס אליה בכבוד, היה מדבר אליה יפה, אחרת היא לא תרצה להתניע

סבא שלפני כל בחינה היה מקבל טלפון מהנכדים לקבלת ברכה והיא תמיד הצליחה, אין סיכוי שלא היינו עוברים (יאיר- עכשיו לא תהיה לך ברירה אלא להתחיל ללמוד, אמא שלך אומרת שהתפילות שלה הן לא כמו של סבא)


מכל מצב הוא ידע להראות לי את הצד החיובי גם כשהיה מאד מאד קשה ותמיד ילווה אותי המשפט האגדי "אם נתנו לך לימון, תעשי לימונדה"


תמיד היה עם חיוך על הפנים ותמיד כששאלו אותו מה שלומך היה עונה "הודו לה' כי טוב"


סבא שלי היה מאמין גדול ב"שמייכל" (חיוך).


לסבא שלי תמיד היה "צעטלך"(פתקאות) עם אמרות ודבר תורה שתמיד ידע לקשר לאותו עניין למרות שהיה מדובר האותו "צעטלה"


סבא שלי לא אהב לפגוע באף ייצור חי, היה מבקש מהג'וק באמבטיה "ג'וק ג'וק, אני מבקש ממך ללכת, אני לא רוצה שאישתי תפחד" ולזבוב בשבת היה אומר שלא נעים לו שהוא מפריע לאכול, משונה, אבל אמיתי...


סבא שלא הרשה ללכת לישון כועסים ו\או עצובים, תמיד להוריד מהלב את מה שמציק לפני השינה.


סבא שחינך אותנו (או לפחות ניסה) לכיבוד הורים, שההורים תמיד צודקים, גם כשהם טועים, הם צודקים.


סבא שלימד את כולנו חשבון, שברים, עשרות, חיבור חיסור וחילוק, תמיד בדרך כיפית ובהמון סבלנות (ואלוהים יודע, הוא היה צריך סבלנות!).


סבא שתמיד דאג לכולנו שנכיר בחורים טובים (וגם בחורות) .


סבא שתמיד אמר לנו להתחתן צעירים לפני שנקבל שכל.


סבא שראה בחור עם מכנסיים חילק את מספר הטלפון של הנכדות והפוך , כי סבא יודע טוב, ואם לא הבנו את העצה של השכל, אז באמת אין לו ברירה אלא להתערב.

תמיד כשאחד מאיתנו היה בצומת דרכים, היינו מתייעצים עם סבא כי העיצה שלו תמיד עבדה.

אני מצטערת בשביל הילדים שלי שלא יזכו ללמוד אותו חשבון והסטוריה, להכיר אותו כמו שאני הכרתי,
כולי תקווה שנדע אנחנו למלא להם את החסר הזה....


אבל אני שמחה, עד כמה שאפשר לשמוח, הוא גידל ילדים טובים עם ערכים, זכה לראות ולחתן נכדים ולהמון נינים.


יהי זכרו ברוך.