יום חמישי, 27 בינואר 2011

עיצוב דמות בקלות



אפינו עוגה, עטפנו, אפילו בנינו קומות, אבל מה עם דמות? כל עוגה צריכה דמות!
ואת זה עושים בקלות!!


תחילה נצבע בצק סוכר בצבעים הרצויים (צבע גוף, צבע לבגדים, צבע לשיער ואביזרים)
נלוש את הבצק על אבקת CMC.
(אבקת C.M.C היא גומי טבעי, המיוצר מצמחים ונמצאת בשימוש של תעשיית המזון.  לישת הבצק באבקה מקנה לבצק גמישות בזמן העבודה ומקשיחה אותו בייבוש.)




ניקח מצבע הגוף חתיכה
ניצור ממנה נקניק
בעזרת הזרת נגלגל את הקצה של ה"נקניק"
נקפל את הקצה ובעזרת האצבעות "נרבע" לקבל צורת עקב.
נניח את הנקניק על העוגה במקום הרצוי (לא לשכוח להרטיב את המקום שעליו נדביק על מנת שיידבק)
נרטיב בעזרת מכחול עדין (קצת קצת מים) את המקום בו נדביק את אצבעות הרגליים
יש ליצור עיגולים קטנטנים
ולהדביק על הרגל את האצבעות
תמונה מזוית אחרת:
עכשיו לגוף:
קחו חתיכה מבצק הסוכר בצבע גוף
צרו צורת טיפה
שחקו עם הטיפה בחלק העליו - שיראה יותר צר לצוואר, ובחלק התחתון שיראה טיפה יותר צר למתניים.
הצורה שצריכה להתקבל היא בערך כזו:
"נלביש" את הגוף בחולצה
(לצערי השלב הזה לא צולם, אבל עושים אותו כך:
מרדדים דק דק בצק בצבע הרצוי לחולצה
חותכים את הבצק המרודד לרצועה ברוחב הרצוי לפי הגוף
מרטיבים בקצת מים את הגוף
מניחים את הרצועה על הגוף הזהירות
וחותכים עודפים)


אם רוצים שהדמות תלבש חצאית- זה הזמן לקרוץ אותה מהצבע הרצוי ולהדביק על הרגליים


כעת נניח את הגוף על הרגליים (רצוי להרטיב מעט את המקום עליו מדביקים)
ננעץ שיפוד בתנועה סיבובית (בסבלנות ובזהירות שהגוף לא ימחץ) מהצוואר עד תחתית העוגה.


הידיים:
שלב 1: חתיכת בצק בצבע עור
שלב 2: "ניקנוק" הבצק לעובי שייראה פרופורציונאלי לגוף
שלב 3: בעזרת הזרת מוחצים בעדינות חצי ס"מ מהקצה ובעזרת האצבע משטיחים את הקצה
שלב 4: בעזרת סכין (בלי שיניים) עושים חתך בקצה של החלק המעוך ומפרידים בזהירות משאר היד
מסמנים 3 חריצים בחלק המעוך שנשאר בעדינות לסימון האצבעות




בעזרת קיסם/מקלון פסטה (יבש כמובן) עושים ציפורניים על ידי סימון הבצק
חותכים לאורך הרצוי (מודדים על הדמות עצמה עד שמגיעים לאורך שמרוצים ממנו)
מרטיבים את המקום שבו נניח את הידיים ומצמידים אותם לגוף.


ראש:
נתחיל עם עיגול בגודל הרצוי בצבע גוף
בעזרת צנטר או חותכן עגול נסמן חיוך
אפשר לסמן עם קיסם נקודות חן
נחתוך את ראש השיפוד בעזרת cutter (ואני מזכירה לכם- בעדינות!!! חבך שהדמות תשבר)
שימו לב- לא לשכוח להשאיר ס"מ או שניים בשביל שיהיה מקום לנעוץ את הראש!
את הראש ננעץ בראש השיפוד (בזהירות, כבר אמרתי?).
טיפ:
אם הראש מאבד מצורתו טיפה בנעיצה, חכו דקה או שתיים לפני הנעיצה שייתקשח טיפה ולא יהיה רך
הוסיפו אוזניים, ואף חמוד על ידי הדבקה עם טיפת מים ויש לנו דמות כמעט מוכנה.


שיער:
(התמונות הן מדמות אחרת)
את השיער ניתן לעצב ביד, אקדח סוכר או קריצת צורות 
אני אוהבת להשתמש באקדח הסוכר:

במקרה של פיסול שיער, אני משתמשת בדיסקית הזו:
אני לוקחת בצק בצבע של השיער
מרטיבה אותו במים 
לשה
יש להגיע למרקם כמו של מסטיק לעוס (לא יכלתי לחשוב על דימוי טוב יותר :) )
"מנקנקת" אותו ומכניסה לתוך אקדח הסוכר (לא צילמתי את השלב הזה, מי שרוצה, שיגיד)
כעת, תתחילו ללחוץ על האקדח והשערות יתחילו לצאת


יש להרטיב את הראש העדינות בעזרת מכחול
בעזרת קיסם, חותכים את האורך הרצוי של השיער מהאקדח
מניחים בעדינות על הראש
מסדרים את התסרוקת










סלון למלכות יופי :)
מוסיפים קצת פוני


מציירים עיניים בטוש עם צבע אכיל או בעזרת מכחול וצבע מאכל
שמים סומק  בעזרת מכחול יבש ואבקת איבוק
בתמונה ניתן לראות את האביזרים הנדרשים:
1: טוש עם צבע אכיל
2: אבקת איבוק
3: מכחול עגול יבש






ניתן להכין קישוטים לעוגה מעיגולים, מוטות מיוחדים לעוגה ו"אבקת פיות"
אני מגלגלת עיגולים קטנים מבצק סוכר
משפדת את העיגול על המוט
"מטביעה" את העיגול בתוך אבקת הפיות
מנערת עודפים
שמה בצד לייבוש
נועצת את הקישוטים בעוגה ו....
העוגה מוכנה!

מחכה לראות תוצרים שלכם בקרוב!

יום ראשון, 16 בינואר 2011

איך פספסתי... לא יאומן!!

אין לי תירוצים, פשוט פספסתי!
הילה, אמא שחזרה לאחרונה לעבודה אחרי "חופשת" לידה, היא בלוגרית מקסימה עם ידיים מוכשרות, אלופה בסריגה, כותבת מרגש ובעלת לב זהב, סימנה אותי כבעלת "בלוג עם סטייל"!!

איזו התרגשות!!!

הילה יקירתי- תודה רבה על הפירגון, אני שולחת לך עם התנצלותי הכנה, סל של אהבה וחיבוקים!
תודה!!

אם אין אני לי, מי לי?

למי שמחפש, שאל, התעניין, הסתקרן , אני יודעת שנעלמתי, אפילו מאד! זה לא כי אין לי מה לספר, אני יודעת שאם אני אתחיל, אני לא לא אדע מתי לסיים.
רק דברים טובים קורים (מלבד כמה דברים פחות טובים אבל הי, אני מסתכלת על חצי הכוס המלאה..)

זה כמה חודשים יש נערך ברשת משחק "בלוג עם סטייל"
כל מי ששיחקה בו היתה צריכה לרשום שמונה עובדות לא ידועות על עצמה ולהעביר את הפרס הלאה לשמונה בלוגים אחרים אהובים, המטרה של כל המשחק היא לתת במה לבלוגים מעניינים וגם לספר על עצמנו עובדות מעניינות יותר (או פחות זה אתם תחליטו)

אז חיכיתי בציפייה, ניסיתי להיות סבלנית,
אבל נאדה,
גורנישט,
רייאן!


אם אין אני לי, מי לי!
תפסתי את המקלדת ב-2 ידי הענוגות והתחלתי להקליד:

8 עובדות על עצמי שאתם לא יודעים עלי:
  1. אני תמיד צודקת
  2. גם כשיד ימיני צודק- הוא טועה (ראו עובדה מס. 1)
  3. האוטו שלי אף פעם לא מסודר, לא נקי וכמעט תמיד גם מריח, אני חושבת שיש הרבה אישיות לרכב שבו הציורים של הילדים דבוקים על הריצפה בעזרת שאריות של סוכריות ו/או טופי ו/או מסטיק (לא בהכרח לפי הסדר הזה), והקטנה המלומדת חושבת שזה מאד אורגני לשמור את שאריות הפרי מהגן, היא מקפסטת (הלוואי והייתי יודעת אם אני כותבת נכון, מסתבר שהיא למדה בגן שהיא צריכה לשמור את השאריות של הפירות, ירקות, שקיות תה וקליפות ביצים על מנת לדשן את הגינה, והיא מאד מקפידה על שיעורי הבית שלה, רק חבל שזה לא עובר את שלב ההטמנה באדמה או ההבאה לגן ונשאר אצלי באוטו)
  4. בעלי לא מסכים להחליף איתי מכוניות (נו, פלא?)
  5. בלילה בלילה כשכולם ישנים אני מסתובבת בין הילדים ולוחשת להם שאמא מאד אוהבת אותם, אפילו יותר מאבא
  6. בבוקר הם קמים ורוצים רק את אבא, בצהריים הם שואלים איפה אבא אבל בערב כשצריך להרדים, או צריך להחליף חיתול או לנגב ישבן (ובדרך כלל זה הכל בבת אחת), טוב נו, נקרא לאמא.
  7. אני מאד מאמינה בבלאגן מסודר, אבל מידי פעם תוקף אותי מן יצר סידור ואז כל הבית מתהפך במטרה שיהיה מסודר, רק חבל שאני מתייאשת באמצע ואז הכל נכנס בבלאגן למגירה (הילדים כבר יודעים כשפותחים איזשהוא ארון, צריך לפתוח ולברוח, אף פעם לא יודעים מה ייפול עליהם)
  8. אני דוחה כפייתית- מה שאפשר לדחות למחר אני דוחה למחרתיים- אני חייבת להכין דוח לרשות המיסים, ובמקום זה, אני כותבת פוסט, יופי לי...
ובונוס אחרון, אם שרדתם עד פה:
כל החברים הטובים שלי רכשתי דרך יד ימיני, (מלבד חברה טובה טובה, הנפש התאומה שלי - כן, כן,אני יודעת שאת יודעת שזאת את, חולה עלייך, כל בית יעקב היה שווה רק בשביל החברות שלנו)


ואם כבר פירגנתי לעצמי, אלו הבלוגים ישראלים שאני מאד אוהבת ומאד ראויים לכינוי "בלוג עם סטייל"
הבלוג של אילאיל
עוגיונט
בצק אלים
מקופלת שכותבת בצורה כל כך שנונה על הדברים הפשוטים בחיים
הבלבוסטה- אשה כשרונית ורבת פעלים (לומדת ממנה הרבה על עיצוב תמונות בפוטושופ)
טלטלים המדהימה שהייתי שמחה להיות זבוב אצלה בסטודיו למשך שבוע או שבועיים, שנה שנתיים :)

(זו רק רשימה חלקית, לצערי השעה לא מיטיבה עם הזיכרון)

תודה רבה לכם על הסבלנות, על התגובות החמות ועל הפירגון! וכמו שחברה טובה שלי אומרת: מי שלא מפרגן, מתקמט! אז קדימה, פרגנו, אהבו והעיקר תהיו בריאים (לא מצאתי חרוז, החרזנית המומחית (הנסיכה הגדולה) ישנה עכשיו)

יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

מה העניינים? בונים בניינים!


(לקריאת כל ההדרכות לחצו כאן)

אז עכשיו הגיע הזמן לבנות קומות.

החומרים הדרושים:
2 עוגות מצופות(מינימום)
צלחת קרטון לעוגות (ניתן לקנות בחנויות המתמחות)
שיפודים (או אם העוגות גדולות אז שיפודים עבים יותר הניתנים לקנייה בכל חנות יצירה ואפילו בטמבוריה)

קו מנחה:
עלינו לשים תמיכה בין הקומות של העוגה על מנת שהעוגה העליונה לא תשקע לתוך העוגה התחתונה ואת זה נעשה על ידי צלחת הפרדה ומוטות תמיכה.
מגוון צלחות ההפרדה רבות וכן מוטות התמיכה, אני מדגימה פה על החומרים הפשuטים הניתנים לקנייה בחנות הקרובה, בלי יותר מידי טירחה, אך אליכם לזכור- אם אתם באמת בונים "בניין" - אתם חייבים לחשוב טוב טוב על תמיכה ראויה וכמובן לחשוב איך אתם הולכים לנייד את העוגה אם אתם צריכים...
נתחיל:
נסמן על צלחת ההפרדה את קוטר העוגה העליונה


נגזור ונעשה חור גם באמצע על מנת שנוכל להעביר תמיכה באמצע


ננחי את הקרטון על העוגה שתהווה הבסיס שלנו ונסמן בעדינות עם סכין


(קשה לראות אבל יש סימונים קטנים על העוגה הלבנה)
נחתוך את השיפודים התומכים לגובה הרצוי (מחדירים שיפוד אחד לתוך העוגה ורואים לאיזה גובה צריכים לחתוך, ולפי זה חותכים את השאר.


נכניס את השיפודים לתוך העוגה התחתונה בתוך הסימון - כמה מילימטר מהסימון.
עדיך לא להתקמצן על השיפודים, חבל שהעוגה תשקע


נשים שיפוד גבוה באמצע העוגה
נמדוד את גובה העוגה הראשונה ואת גובה העודה השנייה, נוריד 2 ס"מ ולפי זה נחתוך את השיפוד האמצעי

נניח את קרטון ההפרדה על השיפודים התומכים, לחיזוק ההדבקה רצוי למרוח קצת את הקרם המקשר (ריבה או גנאש)


"נחליק" מלמעלה את העוגה העליונה בזהירות על השיפוד הגדול


להחזיק אצבעות!

ויש לנו בניין :)



בהצלחה!
 





יום שבת, 4 בדצמבר 2010

אוהבת או לא אוהבת, זה אמור להזיז לי?

יד ימיני אומר לי שיש לי בעיה (תודה לאל שזה ביחיד ולא ברבים):
אני רואה שחור לבן, אין אפור, אין באמצע, זה או כן או לא, אין אולי.

האמת, אני לא רואה את זה כחיסרון, אלא יתרון, סוג של החלטיות.
אבל בעצם אני לא החלטית, (ואת זה יד ימיני עדיין לא גילה...אל תגלו לו) וכאן מתחילה הבעיה.

במקום לדבר סינית אני אתן לכם דוגמה.
יש לי חברה שנקרא לה א' (לא א' המדוברת לאחרונה אלא סתם א').
א' היא בחורה מקסימה, חייכנית, בעלת לב טוב ומעל לכל מפרגנת, עד פה הכל בסדר.
גיליתי שאמא של א' אמרה לה שהיא לא אוהבת אותי (אני מודה שזו רכילות שלא בהכרח נכונה, אבל הספק כבר מקנן).
אני לא מכירה את אמא של א', אף פעם לא ראיתי אותה אבל המחשבה שלא אוהבים אותי מפריעה ומציקה לי, למה?
אולי זה הרצון שלי לתחושת אהבה, הערכה, חיבוב או סתם נחמדות, גם מאנשים זרים, אני אוהבת שאוהבים אותי, שמפרגנים.
אני חושבת שאני נחמדה, לא רעה, אדיבה, מנומסת, ילדה טובה ירושלים ועכשיו אני לא כל כך בטוחה.
 
פה מתחיל חוסר ההחלטיות שלי.
 
אני אוהבת את א' מאד, אני מעריכה אותה, היא אישה מוכשרת, ממולחת ומקסימה, האם זה אמור להפריע לי שאמא שלה אולי לא אוהבת אותי?
 
אחרי כמה ימים הוחלט לשים לזה סוף (יד ימין החליט):
זה לא משנה מה אמא של א' חושבת,
הוא אוהב אותי,
הילדים אוהבים אותי (כמעט תמיד)
אנחנו בריאים ומאושרים
מה זה משנה מה אולי אמא של.. חושבת?
חייכתי אליו, אמרתי לו תודה, נתתי נשיקה. הוא צודק, ללא ספק!
 
אגלה לכם סוד גדול קטן? זה עדיין מציק לי!
 
אז החלטתי בהחלטה של רגע לפתוח לי דף אוהדים בפייסבוק, תרעיפו עלי אהבה, תאהבו אותי, תעשו לי לייק, אני רוצה להראות לאמא של א' שאני אהובה, שאנשים שאני לא בהכרח מכירה אישית חושבים שאני נחמדה...

שיהיה לנו חג חנוכה שמח, מלא אור ואהבה, ושירד כבר גשם בצפון, עד מתי נוכל לסבול? עובר בסוף שבוע הרבה מיילים להגיד את פרק קמ'ט בתהילים, הקדישו כמה שניות להגיד אותו, להזיק זה לא יכול, רק לעזור...
 
 
 

יום רביעי, 1 בדצמבר 2010

צביעת בצק סוכר


אז מה היה לנו?
אפינו
עטפנו

נשאר לדעת איך צובעים בצק סוכר.

חשוב! בצק סוכר צובעים בצבעי ג'ל בלבד (לא הצבעים שמוכרים בסופר, אלא ג'ל)
לחצו להגדלת התמונה

יש צבעי ג'ל של ווילטון, מותק, שוגרפלייר, אני אישית אוהבת את של מותק, הבקבוקונים מאד נוחים (לא צריך קיסם) והצבע שלהם חזק כמו של שוגרפלייר.

איך נצבע?
נרדד בצק סוכר בכמות הרצויה
נפתח את קופסת הצבע, ונטבול קיסם נקי בתוכו 

את הקיסם נחדיר לתוך בצק הסוכר
שימו לב!! חשוב!!
אם רוצים להוסיף עוד צבע- יש להשתמש בקיסם חדש, למה?
תאריך התפוגה של הצבע הוא בערך 3-5 שנים בעוד שבצק הסוכר הוא שנה מקסימום, אם נכניס את הקיסם שנגע בבצק הסוכר אנחנו נקלקל את העמידות של הצבע, וחבל.

נתחיל לרדד, אני אוהבת לגלגל לנחש ולקפל




 בשלב הזה נפסיק  אם רוצים מראה של "שיש"
 לא מספיק ירוק? נוסיף עוד צבע

נכון קל?

בפעם הבאה נלמד איך לבנות עוגת קומות וכמובן עיצוב דמות.

יום חמישי, 25 בנובמבר 2010

הבלתי יאומן קרה אחרי תשע שנים! (וגם על נשמות טובות ומפרגנות...)

מיהי אמא טובה?
אמא שמטפלת,
מפנקת,
משקיעה,
אוהבת,
סבלנית,
דואגת,
מתעניינת,
מחנכת, (אמא שלי טוענת שכל אלו הם פשוט מילה נרדפת לפולנייה, ואני לא יכולה להתווכח)
מחבקת,
מפרגנת,
מבשלת,
מנקה ומסדרת
אבל מה קורה כשנגמר הכח? אוי גיוועלט!

החלטתי לרגל יום הנישואים שלנו שחל השבוע ולרגל העייפות המצטרבת והרצון לחופשה, לנצל את ההזדמנות של נסיעת העבודה של יד ימיני, ולהצטרף (נספחת, מזכירה או מזדנבת, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אני שם!)


עשיתי את זה! ארזנו מזוודות, קצת בגדים וקצת אוכל ופשוט עזבנו, פעם ראשונה לבד זה תשע שנים,
בלי הילדים למשך 5 ימים (!!) 
פעם ראשונה שאני משאירה את הילדים להתמודד את העולם בלעדי (פולנייה או לא?)

חברות עם נשמה טובה באמת הרגיעו אותי שהילדים מסתדרים, ולכולם זה עושה טוב, (תודה בנות, אוהבת כל אחת מכן, נתתן לי כח לעזוב עם לב שקט)
חברות עם נשמה פחות טובה שאלו איך אני יכולה לעזוב את הילדים- ובכן אותם נשמות לא מפרגנות... היה נפלא!
(ולכם, שאר קוראי,  אני ממליצה להקיף את עצמכם רק בנשמות טובות ומפרגנות, השאר לא שוות את המאמץ) 

5 ימים עברו בבילוי משותף, בלי טלפונים (כמעט) רק אני ויד ימיני, רק יד ימיני ואנוכי,
היה כיף (בשנייה שהתגברתי על רגשות האשם ומהפחד שמא יקרה איזה אסון טבע או אסון משונה אחר והילדים ייוותרו יתומים)
היה משחרר
ומעל לכל, היה מרגיע!
(כל כך מרגיע היה לאסוף פקקים לאוסף שלי, רק הבעיה היתה שזה היה מהרצפה, די קשה לחלץ מהאדמה פקקים מיוחדים עם כפפות ומעיל.. (יד ימיני ניסה לצלם את הגרמני האדיב שהואיל להרים את רגליו על מנת שאוכל להוציא את הפקק מתחתיו, אך התמונה נמחקה באורח פלא, מעניין איך....) 

ההכנות לקריסמס עושות חשק לחגוג כבר את חנוכה בארץ :)
אפילו סופגניות היו שם


תודה רבה להורים של יד ימיני ששמרו, קנו, האכילו, טיפלו ופינקו את הברווזים הקטנים בסבלנות אין קץ, זה לא פשוט , אני יודעת!

והכי תודה לילדים המקסימים שנהנו לעבוד על סבא וסבתא שמותר לראות טלוויזיה עד השעות הקטנות של הלילה,
שאמא לא מרשה לחלוץ נעליים עם חול בחוץ אלא רק בבית
שמקלחת לא נחוצה כל יום
שצחצוח שיניים לא תמיד מועיל, אלא להפך, הוא אף עלול להזיק
שבלילה הם תמיד ישנים ביחד כולם במיטה עם אבא ואמא
ושהחלפת החיתול הכרחית רק כאשר החיתול נוזל מהצדדים וגם אז לא חובה

חזרתי לארץ מלאת סבלנות וכח לעצמי, ליד ימיני ולילדים..

והילדים?
הנסיכה הגדולה תפסה פיקוד עם הקטנים- קילחה, החליפה חיתול, הלבישה, הרדימה והפעילה את הקטנים במלאכת הכנת שלטים לדלת (כשחזרנו היא נשמה לרווחה ואמרה שאת תפקידה היא סיימה!)

האפרוחית המהממת שבדרך כלל יותר מחוברת ליד ימיני (זוכרים?), שמחה לראות אותי, קפצה עלי ונישקה אותי, עד כדי כך התגעגעה, שעדיין לא עבר לה (ואני? רק נהנית מהחיבוקים ומהנישוקים)
אבל (תמיד יש אבל) ,
האפרוח החכם כעס, התעלם, לא חיבק ולא נישק, לא רצה לשמוע הסברים, והכי כואב- רצה רק את אבא.
אז בינתיים אני מנסה לרכוש את אהבתו מחדש ולהוכיח לו שאני פה להשאר (עד לפעם הבאה, אבל זה לא אמרתי לו...), אתמול בלילה ראיתי שהוא מתחיל לאהוב אותי בחזרה ככה שיש לי עוד תקווה!

קצת הזנחתי את בצק הסוכר- מבטיחה פוסט הבא הסבר איך צובעים אותו ואיך מערימים קומות.

אפרופו אמא משקיעה- תכירו את מיכל תיק, אמא סופר משקיעה ומוכשרת, כותבת ותופרת מלידה ומלאת הומור (שחור לפעמים). 
תשמעו לי- יש לבחורה פוטנציאל!)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...